עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות

שדה האפונים הירוקות

בשבת, ב-4.4.15, בחול המועד פסח, ישודר בערוץ 10 סרטו של יגאל תיבון (יליד קיבוץ דליה וחבר עין שמר) "שדה האפונים הירוקות". המלצה למי שטרם צפו בו: אל תחמיצו. הסרט מתעד מפגש מרתק של תשעה מבוגרי המוסד החינוכי בהרי אפרים. במלאות להם 60 שנה הם חוזרים, אחרי יותר מ-40 שנה, אל מחוזות הנעורים שלהם ב"מוסד" שהיה פנימיית תיכון של קיבוצי האזור. זהו מסע אישי של הבמאי וחבריו אל שנות התבגרותם, שבו הם חושפים את עברם ואת חייהם כיום. גילוי נאות: גם אני למדתי והתחנכתי במוסד החינוכי הרי אפרים. אני מכיר את הנפשות, את הנופים, את התחושות. יגאל תיבון מפליא לפרוט, ברגישות עצומה ובמיומנות קולנועית מעוררת השתאות, על המיתר הפקוע של העצב, של הזיכרון ושל הגעגוע. זה לא רק סרט שמרגש עד דמעות; זה סרט שמפרק לגורמים את חומרי הגלם של הבכי. כשצפיתי בו, חשתי ביתר שאת את היות החיים חוט דק של חמלה, שסיביו עשויים זיכרון וערגה.

 

העניים

העניים לא שקופים. הם סמויים. לא רואים אותם בשבתות. הם לא יוצאים. במדרחוב של זיכרון יעקב מצטופפים מי שיש להם כסף לבלות מתחת לשמש. אין מקום חנייה. המרכז פקוק. בתי הקפה והמסעדות מפוצצים מבלייני השבת האביבית. מלא עד אפס מקום כלשון הקלישאה וכמאמר העובדה. המעמד שעדיין לא נחנק יוצא לבילוי שבת מעמדי. "תאמין לי", אמר גברתן ספורטיבי שסיים ריצה או הליכה, בעודו ממתין לקופאית של 'ארומה' שהלחץ יפוג, "במדינה שלנו אנשים נהרגים על כלום, תראה איזה חיות, אפשר לחשוב שלא אכלו שנתיים". ברקע התנגן שירם היפה והעצוב של דוד גרוסמן ושל יהודה פוליקר 'קצר פה כל כך האביב'. אני מאמין לו. אנשים נהרגים כאן על כלום.

 

הצבעה שמית

תושבי ההרחבה הקהילתית בקיבוצים שונים מעמידים את מועמדותם לוועדות שונות בקיבוץ. הם רוצים להשתתף, "לקחת חלק", למלא תפקידים. הם רוצים להשתלב ולהשפיע. זה יפה. זה מכבר סיפר לי חבר קיבוץ מופרט שהוא התלבט בין שמות שונים, אבל שניים מבין המועמדים לא היו מוכרים לו כלל. הוא והם חברים שווי זכויות וחובות בקיבוץ, אשר זה מכבר שינה את כללי המשחק, את משתתפיו ובעיקר - את תוצאותיו. "לכל איש יש שם", כתבה זלדה. נכון, אבל לא כל השמות מוכרים - לא להם, לא לנו. נעים להכיר.

 

הולנדית מעופפת

היא תמיד נותרת דקה וגבוהה, לבושה לבן ותכלת, הדיילת הזרה, הולנדית מעופפת. אני מוסיף שנים, משקל, קמטים, חששות, אבל היא תמיד חלקה ומתוחה, ניחוחית וחייכנית - הזמן מרפרף עליה כפרפר - ובפיה השאלה הזהה שאינה משתנה עם השנים, הזמנים, הטיסות- קופי אור טי? יש משהו יציב ומרגיע בשאלה הזו, התלויה בין שמים וארץ, חוצה יבשות וימים, תרבויות ועמים. היא מעניקה לי חופש בחירה מלא, ממתינה לתשובתי, בעוד הקומקום החם בידיה. התשובה שלי משתנה בין טיסה לטיסה, תלוית-זמן, משתנה משעה לשעה. אני יודע שבטיסה הבאה, לאן ש(לא) אטוס, היא תהיה שם, כתמיד, תמירה, נערית, ובקול רך תשאל אותי בקול פרפרי המשי שלה - קופי אור טי.

 

שורה תחתונה

אנחנו רקוּמים מחוּטים פרוּמים

  

מתוך הזמן הירוק

נכתב בתאריך
2/4/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו