עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קטנות קיבוציות
קטנות קיבוציות

מאת אברהם שרון, 8/3/2015

 

שאל המשורר - לאן נוליך את החרפה? התשובה ברורה: לקלפי

 

גלימת הכלימה

גלימה גדולה וארוכה של כלימה, ארוגה שתי וערב של  בושה וחרפה, בושה וחרפה שממיט עלינו בית המלוכה שלנו, עטויה עלינו כמדים של נידונים, העתידים להיות מוקעים על עמוד הקלון. בושה להיות ישראלי בימים אלה. בושה להיחשף למערכת בחירות כה ירודה, כה רדודה, שבה מתפלשים אנשי מקצוע במי מדמנת הביבים המלאים שפכים.  שאל המשורר - לאן נוליך את החרפה? התשובה ברורה: לקלפי.

 

רק מלים טובות

קראתי דיווח של הנהלת הקהילה והמשק של אחד הקיבוצים ונדהמתי. הכול טוב שם. הייאמן כי ייתכן? עובדה. ניהול מקצועי של מי שמייחסים חשיבות רבה ל"הגורם האנושי", יכולת להשיג תקציבים לפיתוח ולשדרוג תשתיות, מערכת חינוך חזקה, התגברות זרם הפונים לקבלה לחברות, אפשרות לבנות בית בקהילה, בתים ושבילים "הומים מתינוקות"- במירכאות ובלעדיהן ואווירה כללית טובה. שאלתי את המשפחה, אשר הדיווח נכתב על הקיבוץ שבו היא חברה, האם הדברים אכן כה טובים. אל תשאל, אמרו לי, טובים עוד יותר.

 

סובלנות

לפעמים אני שואל את עצמי, מדוע רבים בתוכנו אינם סובלניים לדעות השונות מדעתם אולי מנוגדות לה. היכן שורש חוסר הסובלות ומה הסיבה לכך שהוא מצמיח גזע ושולח ענפים - קוצניים, דוקרניים - אל השיח הציבורי באופן פרוע, לעתים פראי. מדוע כה קשה לשכנע את בן או בת השיח, כי הדעה שלנו לגיטימית בדיוק כמו דעה אחרת והיא אינה חתרנית ואינה מסוכנת, אלא היא דעה פשוטה ולגיטימית. אני שואל עצמי והשאלה, כאנחה זרויה לרוח, נותרת בלא מענה.

 

טעות דגימה

אנחנו לא החלוץ ההולך לפני המחנה, לא עמוד האש, לא מלח הארץ. אנחנו לא אליטה משרתת ולא מגויסים יותר מאחרים. אנחנו מוּדרים מעמדות כוח והשפעה. לא סופרים אותנו. במקום שבו המדינה מלכלכת - תורני הניקיון הקבועים שלנו קמים לנקות, אבל בכך, בקירוב, מתמצה חלקנו. אין (יש?) אמנם חשש כי ניעלם, חס וחלילה, ממפת הפילוחים הסטטיסטיים או, ניחשב, חלילה וחס, לטעות דגימה בסקרי הסוקרים. אבל אולי יתחולל הנס וייפלא הפלא ואנחנו נרבה ונגדל. כך או כך, אם רב לנו או אם מעט, אנחנו תופסים בשקט את המקום הטבעי והנכון לנו – המקום שבו רבים מאתנו בוחרים להיות בו: המקום שמאפשר חופש בחירה ובכך מזמן אפשרות וסיכוי לחיים טובים ושקטים. זה לא מעט.

 

הלובי הקיבוצי

בהעדר חברי כנסת מקיבוצים יקשה להקים  לובי קיבוצי, אבל אין ספק כי לובי כזה חיוני כיום הרבה יותר מאשר בעבר, כאשר מי שנאבקו על זכויות הקיבוצים היו חברי הלובי החקלאי, אשר מוביליו היו, אכן, חברי כנסת מקיבוצים. יש לא מעט בעיות בקיבוץ המופרט, אשר חקיקה ממלכתית היא הפתרון המתבקש להן, אבל תפקיד לובי קיבוצי בכנסת חיוני גם ואולי בעיקר כדי לסכל יוזמות חקיקה שונות של בעלי אינטרסים מובהקים, אנטי-קיבוציים במפגיע,  אשר עם הבשלתן עלולות לפגוע קשות בקיבוצים בכלל ובחבריהם בפרט. טרם היבחרה הכנסת הבאה מסתמנת כמי שבמקרה הטוב תיוותר שוות נפש למצוקות הקיבוצים.

 

ביקורת

אין ביקורת בונה. יש ביקורת שאפשר להיבנות ממנה.

מתוך הזמן הירוק

נכתב בתאריך
8/3/2015



הרשמה לניוזלטר שלנו