עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

יקר להיות חבר

יקר להיות חבר

מאת יזהר בן מחום, 29/12/2014

 

יש אצלנו משפחות חיוביות מאוד שתורמות לחיי הקהילה, אבל אין להן כסף להתקבל לחברות. יש גם משפחות כאלה שכבר עזבו, פונו או עומדות לעזוב

 

בשנות ה(ק)שישים) היו במוסד החינוכי בקעת כנרות שתי מורות לאנגלית. שלומית טובין ז"ל ("טו בי(ן) אור נוט טו בי(ן)") הייתה סבתא של יגיל, אבל מכיוון שהיה לה בן בכיתה שלנו, למדנו אנגלית עם המורה השנייה, חנה דודאי ז"ל, או כפי שכינינו אותה - חנה אינגליש. חנה אינגליש ידעה ללמד אנגלית בצורה מוחשית ומעניינת. אם, למשל תלמיד טעה ואמר: "The cow give milk", מיהרה חנה אינגליש לתקן אותו: "I give milk, but the cow gives milk".

 

אחד השירים היפים שלמדנו עם חנה אינגליש היה שירו המפורסם של רודיארד קיפלינג- "If". ברשותכם, אצטט קטע קצר מהשיר: "If you can bear to hear the truth you've spoken Twisted by knaves to make a trap for fools". בתרגום לעברית: "אם אתה יכול לשאת שמיעה של האמת שדיברת, מעוותת על-ידי נוכלים כדי לעשות מלכודת לטיפשים".

 

אומרים שתרגום הוא כמו אשה - או שהוא יפה, או שהוא נאמן. במקרה הזה העדפתי את הנאמנות על היופי, אבל למה בכלל טרחתי להביא כאן את הציטוט הזה? בטור הזה אני מרבה לשבח את קהילת בית קמה, שמצליחה לשמר הרבה דברים יפים מהקיבוץ השיתופי. יש כאלה שמפרשים את השבחים האלה כתמיכה בהפרטה ולכן אני מבקש להבהיר: אני לא תומך בהפרטה! אני תומך בניסיון להפיק את המיטב האפשרי מכל מצב נתון. גם ממצבים כמו שכול, מחלה או נכות אפשר להפיק את המיטב האפשרי. זה עדיין לא אומר שצריך לשאוף למצבים כאלה ולברך עליהם. הייתי שמח לו הייתה אפשרות לשמור על בית קמה כקיבוץ שיתופי ומשפחות צעירות היו מצטרפות אליו ברצון ובשמחה, אבל לצערי זה לא קרה.

 

הבעיה הכואבת ביותר שאין לה פתרון בקיבוצים המופרטים ובוודאי לא ביישובים קהילתיים, היא בעיית הקליטה. כדי להתקבל היום לקהילה הנהדרת שלנו בבית קמה במעמד של קבע צריך כסף, הרבה כסף. יש מי שאומרים שזה דווקא טוב. המסננת הפיננסית מסייעת לשמור על רמה גבוהה.

 

טוב, כנראה שזוגתי חסיה ואני אנשים ברמה נמוכה. התקבלנו לחברות בבית קמה באמצע שנות השבעים - זוג צעיר עם ילד אחד ובלי גרוש. מזלנו הגדול הוא שאז לא ביקשו מאף אחד כסף כדי להיות חבר קיבוץ. פשוט אמרו "בוא". מה זה אמרו? הושיטו זרועות ומשכו בכל הכוח. היום לא היו מקבלים אותנו. אני לא מדבר כאן על מצב היפותטי. יש היום בבית קמה כמה וכמה משפחות חיוביות מאוד שתורמות לחיי הקהילה, אבל אין להן כסף להתקבל לחברות. יש גם משפחות כאלה שכבר עזבו, פונו או עומדות לעזוב.

 

הבעיה הזו איננה ייחודית לבית קמה. בעיתונות הקיבוצית מרבים לכתוב עליה ולהציע פתרונות שונים ומשונים, כמו שיפוץ של בתים ישנים, שעולה פחות כסף מבנייה חדשה, או לקבל משפחות לחברות היום ולאפשר להן לבנות בעתיד. אני יודע את כל התשובות שמסבירות למה בבית קמה אין ברירה אלא לדרוש יכולת מידית מוכחת לבניית בית צמוד קרקע בשטח של 100 מ"ר לפחות כתנאי בל יעבור לקבלה לחברות. אין לקיבוץ כסף לממן בנייה על חשבונו, גם אם זה ייחשב כהלוואה. שיפוץ של בתים ישנים עבור חברים חדשים יגזול מהחברים הוותיקים את התמורה הכספית מהשכרה של אותם בתים ישנים ובמצב הגרעון הפנסיוני של בית קמה אין לנו אפשרות לוותר על מקור ההכנסה הזה. התפשרות על סטנדרט נמוך יותר של בנייה תקים לנו סלאמס ואם נבנה בתי דירות, נאבד את הצביון הכפרי. אז מה עושים? אני מודה שאין לי תשובה.

 

נכתב בתאריך
29/12/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו