עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שותפות מרצון
שותפות מרצון

מאת יזהר בן נחום, 18/11/2014

 

אנשים שבוחרים בשותפות, יבחרו גם לעשות דברים ביחד. אנשים שעושים דברים ביחד מבחירה לא יתבעו זה את זה לדין, כפי שקורה רבות לאחרונה

 

ביום חמישי, 23.10.2014, השתתפתי באירוע שנקרא "כנס המטה השיתופי" בקיבוץ משמר העמק. המטה השיתופי בתנועה הקיבוצית מאגד קיבוצים שיתופיים ופועל לחיזוק רעיון השיתוף בתנועה הקיבוצית. חלק מסדר יומו של הכנס הוקדש לדיון בחוגים. החוג שבו בחרתי להשתתף הוקדש לנושא "עשייה משותפת". הרעיון המרכזי שעמד בבסיס הדיון בחוג היה שהשיתוף בקיבוץ אינו מתבטא רק בתקנונים, נהלים או הסדרים, אלא לא פחות מכך בעשייה משותפת. עשייה משותפת יכולה להתקיים בצורות שונות ובתחומים שונים: בעבודה היומיומית בענפי המשק, בפעילות התרבותית, החברתית והחינוכית ובפרויקטים שונים בקיבוץ ומחוצה לו.

 

בדברי במסגרת הדיון בחוג ניסיתי להסביר בפעם המי יודע כמה את המצב הייחודי בבית קמה. אצלנו, כך אמרתי, האתגר של עשייה משותפת קשה ומורכב הרבה יותר מאשר בקיבוצים אחרים. תחום העבודה המשותפת בענפי המשק אינו קיים כלל, לא בשעות העבודה הרגילות ובוודאי לא ב"גיוסים" מעבר לשעות העבודה. המרכיב הדומיננטי של אוכלוסיית בית קמה הוא אנשים שקנו מגרש בכספם, בנו עליו בית בכספם ואין שום כוח בעולם שיכול לגרום להם להוציא את אפם מחוץ לתחומי המגרש הפרטי, אלא אם ירצו בכך.

 

דווקא במצב כזה, המשכתי ואמרתי באותו חוג, יש מקום רב לעשייה משותפת ובבית קמה הצלחנו בכך מעל לכל המשוער. הדוגמאות הן רבות וכבר כתבתי עליהן כאן. אז נכון, אין בבית קמה גיוסים בכותנה ובפרדס (אינני יודע באלו קיבוצים יש עדיין גיוסים כאלה), אבל יש גיוסים אחרים, כמו, למשל, הקמת הגדר מסביב לכח"ל.

 

באותו כנס במשמר העמק פגשתי מישהי שהשמיעה ביקורת נוקבת כנגד העיתון שאני כותב בו: "ידיעות הקיבוץ". "העיתון הזה מתחלק לשניים", כך אמרה. "חצי משפטים וחצי פרסומות". לא מדויק, אבל גם לא רחוק מאוד מהאמת. רק בחוברת האחרונה (31.10) מצאתי ארבע כתבות העוסקות בעניינים משפטיים. בשתיים מהן מדובר על נושאים שיכולים לעניין גם את חברי קהילת בית קמה. כתבה אחת מספרת על פנייה של כמה תושבי הרחבה באחד הקיבוצים לבית המשפט בנושא הקמת בית כנסת ביישוב. בכתבה השנייה קראתי על שופט שפסק כי אין לחייב תושבים בקיבוץ לשלם עבור ילדיהם המתחנכים בגן סכום גבוה מזה המשולם בגן ציבורי.

 

בשני הנושאים עסקנו בבית קמה. בנושא בית הכנסת קיימנו תהליך דמוקרטי שהסתיים בהצבעה בקלפי. לגבי הנושא השני - תשלום עבור ילדים המתחנכים בגן - אינני יודע האם הוא נפתר וכיצד, אבל כמו שכתבתי כבר מספר פעמים, השאלה החשובה בעיני היא לא מי צודק ומהו הפתרון הצודק, אלא כיצד מתנהלים ובאיזו דרך מגיעים להחלטות. לא מדובר רק בהבדל בין התנהלות דמוקרטית להתנהלות כוחנית. מדובר בהבדל בין קהילה של שותפים לאוסף מקרי של רוכשי מגרשים, שהגורל זימן אותם לגור זה ליד זה.

 

קהילת בית קמה היא קהילה של שותפים. נכון, איננו שותפים בבעלות על נכסים יצרניים ואיננו מבקשים לחזור לימים שבהם נשלח רכז ועדת החברה לביתה של משפחה לברר האם יש אמת בשמועה שיש בביתם וידאוטייפ, בניגוד לעקרונות השיתוף. חברי קהילת בית קמה הם שותפים מבחירה, המתבטאת בעשייה משותפת בתחומים רבים. הקשר בין עשייה משותפת, רוח של שותפות והיכולת למצוא פתרונות מבלי להזדקק לבתי משפט, הוא קשר של ביצה ותרנגולת. כל אחד מהמרכיבים האלה מחזק את המרכיבים האחרים. אנשים שבוחרים בשותפות, יבחרו גם לעשות דברים ביחד. אנשים שעושים דברים ביחד מבחירה לא יתבעו זה את זה לדין, אלא ימצאו פתרונות המבוססים על חברות. אגב, זה עובד גם להפך.

 

נכתב בתאריך
18/11/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו