עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

השאלה שלא תיעלם

השאלה שלא תיעלם

מאת גדעון שפירא, 3/9/2014

 

המדינות הערביות לא מהוות יותר איום קיומי, בעוד הפלסטינים אתנו ועלינו, בדומה לראשית הציונות

 

* לקראת הקונגרס הציוני 1905 (בפעם הראשונה ללא הרצל), כתב יצחק אפשטיין: "יש שאלה אחת שהיא שקולה כנגד כולן: שאלת יחסנו אל הערבים. שאלה זו, שבפתרונה הנכון תלויה תקומת תקוותנו הלאומית, לא נשכחה, אלא נעלמה כליל מן הציונים... עובדה מעציבה זו מוכיחה למדי את קלות הדעת השוררת בתנועתנו".

 

* ב-1923 פרסם זאב ז'בוטינסקי: "מבחינה פוליטית נקבעת תפיסתי על סמך שני עקרונות. האחד, בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים. השני הוא שיווי זכויות לעמים. ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי". בהמשך הוא מפרט: "התיישבותנו - או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונם של בני המקום. ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן, 'קיר-ברזל', שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע".

 

* בתום מלחמת ששת הימים האיץ בן גוריון להסתלק מהכיבושים. יגאל אלון יצא עם תפיסת ה"עומק-האסטרטגי" האומר "הבטחת גבולות בני הגנה בפני צבאות אופנסיביים, שיש בהם איום קיומי, אך יציאה מהאוכלוסייה האזרחית (מלבד חלקים בחברון)". את ענייני הביטחון-השוטף הוא לא ראה כאיום קיומי. לשאלה "מה שייך ביטחון לשלום?" השיב: "יש דיסציפלינה, שרק בהתייחסות אליה עשוי להתקיים כאן שלום".

 

* לדברי ההיסטוריון יגאל עילם, משה דיין, שהיה בר פלוגתא לאלון, ביקש להשתחרר ממדינות ערב, אשר איתן נערכו כל מלחמותינו ולהישאר עם הפלסטינים, ש-"איתם נסתדר כבר בעצמנו".

 

* והנה המדינות הערביות לא מהוות יותר איום קיומי, בעוד הפלסטינים אתנו ועלינו, בדומה לראשית הציונות. אז מה עושים כאשר יש עומק אסטרטגי אבל בעיות הביטחון השוטף מכילות אלפי טילים, בחלקם מונחים, פצמ"רים ומנהרות תקיפה? זאת, אף שאנו עדיין זוכרים תקופות ופגיעות קשות.

 

* בפועל נראה, כי קובעי המדיניות ממשיכים (תוך בלבול פנימי עצום) להשלים עם ביטחון שוטף מעורער אך בהחלט ללא איום קיומי. מצב כזה אמור להבטיח שלמות מטרות כגון ירושלים-רבתי או התנחלויות למשל, שהרי אין פשרות ללא ביטחון לאזרחים. כדאי גם לשים לב למשפטים דוגמת זה של ליברמן, כי "אבו-מאזן הוא טרוריסט מדיני"! עם טרוריסטים לא מדברים! אך לב המדינה הולך וממושכן אל מול פנינו. ואגב, קיצונות בלתי מבוגרת אפיינה תמיד גם תרבויות ודתות, כפי שכולנו רואים.

 

* במלחמה האחרונה היינו עדים לתהליך לא צפוי: תושבים החלו לשקול נטישה, אם לא יובטחו שלומן ובריאות נפשן של המשפחות. אין בדברים קטרוג או ביקורת על רגשותיהם ומסקנותיהם של בני אדם, אבל כדאי שכולנו נבין ובמיוחד השלטונות, שנוצר כאן מצב בעל משמעות אסטרטגית.

 

* בינתיים נעצרה המלחמה עם תוצאות בלתי מבוטלות (מנהרות וכדומה), אך היא נשפטת לפי רמת שביעות הרצון של פוליטיקאים ואזרחים. אין מלחמות שמחות! לכבודם של מפקדי צ.ה.ל. הוא, שהם אינם מאושרים גם כאשר ההישגים רבים.

 

* אם בוחנים את המלחמה האחרונה לפי הנחות של הגות רצינית בתחום, הרי שהיא נוהלה כאילו אחריה עוברים להמשך בתחום המדיני! ברור עם זאת כי אלה, משני הצדדים, שטבעם לדחות כל פשרה, יכניסו לדיון ביטויים חסרי תוחלת כגון "הכנעה", "חיסול" וכדומה, האמורים למנוע את ההידברות.

 

 * הנה אנו עדים פעם נוספת, שלא ניתן להתחמק משאלתו הנעלמה של אפשטיין ומהקדמתו של ז'בוטינסקי בתוספת הבטחת קיומנו הפיזי עוד מראשית הציונות. אלה תמיד יהיו אתנו!

 

למאמרים של גדעון שפירא
נכתב בתאריך
3/9/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו