עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רעיון ישן - חדש

רעיון ישן - חדש

מאת אבישי גרוסמן, 31/8/2014

 

פתרון שתי המדינות כבר לא מעשי. יש לחשוב מחדש על רעיון של מדינה דו–לאומית בה יחיו יהודים וערבים בשוויון זכויות וחובות

 

שנים אנחנו דבקים ברעיון של פיתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים באמצעות קיום שתי מדינות לשני עמים. האחת - ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי ולצידה מדינת פלסטין שתהווה את מדינת הלאום של העם הפלסטיני. האם רעיון זה עדיין תקף? האם ביצועו הוא גם אפשרי?

 

אין לי ספק שזהו הפתרון הטוב ביותר שהגשמתו יכולה להביא להפסקת העימות המדמם ארוך השנים בין יהודים ופלסטינים באזור בו אנחנו חיים.

 

האם במציאות שנוצרה אחרי מלחמות מחזוריות ועשרות שנות כיבוש ישראלי מאז מלחמת ששת הימים עדיין ניתן לביצוע? ספק רב.

 

איני מאמין שניתן לחלק מחדש את ירושלים כדי לאפשר לפלסטינים להקים בחציה המזרחי את בירת מדינתם העצמאית. כמו כן איני מאמין באפשרות להוריד את ההתנחלויות שהוקמו בגדה המערבית ויושבים בהם בימים אלה מאות אלפים של מתנחלים יהודים. והרי ברור לחלוטין שבלי חלוקת ירושלים ובלי הורדת רוב רובן של ההתנחלויות לא ניתן להגיע להסכם שיאפשר לקיים באופן מעשי את הפתרון של שתי מדינות לאום החיות זו לצד זו בשיתוף פעולה ובשכנות טובה.

 

המסקנה המתבקשת מקביעה פסימית זאת היא שיש לחשוב על פתרונות נוספים, אולי טובים פחות אבל אפשריים יותר.

 

אחד הפתרונות הוא לחזור לרעיון של הקמת מדינה דו-לאומית בה יחיו יהודים וערבים כאזרחים שווי זכויות ושווי חובות. את הרעיון יש להלביש בהסדרים מדיניים ואזרחיים שאותם יש לעצב במשותף. אולי מתאימה לנו שיטת הקנטונים השוויצריים? ואולי המודל הבלגי בו חיים אלה לצד אלה הוולונים והפלמים? אבל הרצוי ביותר לעצב מודל מקורי המתאים למציאות בה אנחנו חיים באזור שלנו.

 

אני סבור שבצער גדול עלינו להיפרד מהרעיון הטוב והצודק המדבר על הקמת שתי מדינות לשני עמים בו האמנתי במשך שנים ארוכות ולהתחיל לחשוב "מחוץ לקופסא" במטרה לעצב פתרונות אחרים באמצעותם ניתן לפתור או לפחות למתן את הקונפליקט המדמם בו אנחנו שרויים כאן, בארץ ישראל, במשך שנים ארוכות.

 

לא לנצח נוכל לחיות כאן על חרבנו. מלחמה הולכת ובאה ונראה שלא ניתן לממש את ההבטחה המופיעה בשיר "שזאת תהיה המלחמה האחרונה".

 

עדיף לנו, ישראלים ופלסטינים, לתת סיכוי לפשרה והבנה הדדית, ולקיים כאן חיים משותפים במסגרת דמוקרטית בה יתקיים שוויון לאומי ואזרחי בין כול תושבי הארץ הזאת.

 

בחודשים שחלפו ניתנה לי ההזדמנות לראות וגם לחוות את משמעותה של עבודת צוות בה פועלים במשותף יהודים וערבים כחברי צוות שווי זכויות וחובות. אני מתכוון לצוותים של רופאים ואחיות הפועלים כגוף אחד למען להקל ולפעמים גם להציל חולים המאושפזים בבית החולים בו הם עובדים.

 

הצוותים התנהלו תוך מתן כבוד לחולים בלי הבדל מוצא עדתי או לאומי כאשר לעיתים קרובות אחראי המשמרת היה יהודי או ערבי בהתאם לשיקול רפואי וללא כול שיקול אחר. הערבים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה אינם שונים מבחינה אנושית מאלה החיים בתחומי מדינת ישראל הריבונית.

 

והשאלה הנשאלת היא האם לא ניתן לממש שיתוף פעולה פורה בין יהודים וערבים גם במסגרת מדינית אחת. האם אפשרות זאת אינה עדיפה על האלטרנטיבה של מלחמות הפורצות מדי פעם בהן שני הצדדים משלמים את מלוא המחיר. שווה לדעתי לפתוח את הראש ולהעז.

 

 

למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
31/8/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו