עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הנהגה ללא עם

הנהגה ללא עם

מאת: גדעון שפירא, 26/3/2014

 

מספר הערות בעקבות "כנס יטבתה"

 

1. כמו רבים קיבלתי את הדיווח מכנס יטבתה של המטה השיתופי והוא מעורר מספר תהיות.

היו כבר "מעגל שיתופי", "זרם שיתופי" ובהמשך "מטה שיתופי". לצורך מה פועלת הנהגה ללא עם, תנועה, חבורה, או בדומה להם? מהי משמעותו של מטה, אם לא קיים בסביבתו ציבור בוחרים?

 

2. כבר בפתיחה מובע בכנס סיפוק על ה"התפכחות" הקיימת, כביכול, בין העוסקים בשינוי והתאמת אורחות חייהם לדפוסים הנכונים בעיניהם. האם חבורת בעלי דעות מובהקות, כגון המטה השיתופי אמורה להתייחס לחיי זולתם או לאלה של עצמם? מה טובה תצמח להם מהעיסוק באחרים? מה טעם בכך?

 

3. מדוע אנשים המבקשים לשמר דרך חיים מסוימת, או להמליץ עליה, אינם שוקדים על ניסוח מסודר, עדכני ולוגי של הדרך הזו? מתי יצא בפעם האחרונה פרסום רחב וראוי לשמו של שיטה "שיתופית", מלבד תקנון שאבד עליו כלח?

 

4. בכנס יטבתה באה לביטוי מחשבה לוחמנית, אשר לפיה מתנהלים "קרבות" על הקיבוצים השיתופים. אך לפי הדעה המובעת שם, הקרבות נערכים על אדמות השכנים העוסקים בשינוי אורחות חייהם. כלומר, כדי לשמור על דרכך, מנע שתראה אפילו אצל אחרים. אם כך הדבר, האם לא נכון להציג את קיבוץ שניר ככזה אשר על אדמתו החל מהלך קיבוצי, אשר הפך המודל הנבחר? ביכולתי להעיד, כי בעת השינוי בשניר האמנתי עדיין, שלמרות הביקורת על מרכיבים רבים בהתנהלות הקיבוצית, ניתן לתקן את הליקויים בדרכים הישנות. רק מאוחר יותר נאלצתי להודות בפני עצמי, כי הפגמים הקיבוציים אינם ייבוא חיצוני, אלה מוצר פנימי אותנטי! הרי פנימיותן של רוב תופעות החיים הודגשה כבר לפני זמן רב ודברי רוסו הם רק דוגמא טובה אחת לכך: "כמו האדם גם הגוף החברתי מתחיל למות עם היוולדו" (סוף ציטוט).

 

5. משתמשים באמירות מבלי לבחון את הגיונן ואחת הדוגמאות לכך הוא המשפט "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". לחלקו השני של המשפט אין צורך להתייחס. כולם יודעים, כי הוא תופס רק במצבי קיצון של דלות או שפע. אולם כיצד ניתן להסביר את חלקו הראשון בחברה חופשית ובתנאי חיים "נורמאליים"? יש להבין את ההתנהגות האנושית כפעילות המתבצעת בהתאם לרצון וכי הוא זה המכתיב את רמת מה שאנו מכנים יכולת. מי שיתבונן ביושר על סביבותיו, לא יוכל שלא לחוש במעמדו הבכיר של הרצון על מעשי בני האדם. יתכן, כי אנשי הדור הראשון ואף השני בקיבוצים, גייסו במשך תקופה לא קצרה רצון רב לנשיאה בעול, אולם ברור, שהנוסחה בה אנו דנים היא פשטנית מדי על מנת להגדיר באמצעותה את מערכת היחסים אדם-קיבוץ.

 

6. אפשר לתהות, כיצד ובאילו אמצעים מצליחים הקיבוצים השיתופיים העשירים לגייס את רצון חבריהם וילדיהם להצטרף אליהם ולהמשיך בדרכם. אולם לבטח אין בדוגמא שלהם הצעה לדרך ההתנהלות של הקיבוצים האחרים, אך בינתיים אובד להם כושר משיכה רב. הם יאלצו (בתקווה שעם סיוע), לשנות כללים בהתארגנותם הפנימית בכיוון של הוגנות והתאמת יתר. לאף אחד לא הייתי ממליץ להתחרד, על מנת שלא להבחין בתיקונים שיש להכניס באורחות החיים המכונים "שיתופיים". עד כמה עשוי העושר לחסום את רצון האנשים בחירות אישית, חופש בחירה, נשיאה באחריות ומימוש מה שהשתכנעו כנכון בחייהם?

 

7. בכל חברה אנושית, תמיד יהיו בעיות וקשיים הנגרמים לאנשים או בידיהם. התמודדות עם התופעות הללו לא תחזיר, ככל הנראה, הרבה ממה שרובם כבר דחו מעליהם. הכיוון איננו קומונאלי, אלא סוציאל דמוקרטי, שמשמעותו חופש בחירה וחופש הכרעה תוך לקיחת אחריות של האדם בתוך חברת רווחה המתנהלת באמצעות משוואות הוגנות.

   

למאמרים של גדעון שפירא
נכתב בתאריך
27/3/2014



הרשמה לניוזלטר שלנו