עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (39)
 

לאן מכאן (39)

מאת חן יחזקאלי, 19/12/2013

 

ההיגיון הפנימי של זיהוי ידידות עם שותפות מוביל להרס כפול – הן של היכולת להיות ידיד והן של היכולת להיות שותף. חברים חברים, אבל...

 

יום אחד ביקש בני מאור החמוד מאמו רשות לאכול ממתק. אמו, שדואגת לבריאותו, סירבה. הוא ניגש אליי ואמר במבט ממזרי: אבא, נכון שאנחנו חברים?

היה לי ברור שהוא רוצה לגייס אותי לעשות איתו שותפות מאחורי גבה של אמא.

 

הרבה פעמים אנו מבלבלים בין ידידות לשותפות בזדון, כמו במקרה הזה, והרבה פעמים בשוגג. הבלבול בין ידידות לשותפות הוא לב המורשת הקיבוצית, כמו גם הסובייטית, כמו גם של כל החברות האוטופיסטיות. זוהי בדיוק משמעות המילה "חבר" (או צ'ובאריש, או קומראד ברוסית): גם ידיד וגם שותף, כאילו השניים חד הם.ואכן כך לימדונו: כל מי שהינו חבר במובן האחד, ממילא הוא גם חבר במובן האחר, וכל מי שלא - לא. זה היה האידיאל של "הקבוצה החינוכית" שדור המייסדים של החינוך הקיבוצי שאף להפכה לחזות הכל בחייו של בן הקיבוץ: היא זו שבה למידה משחק ועבודה משתלבים, מסגרת ותוכן מתאחדים, ושותפות וידידות מתלכדות.

 

זה לא שאני נגד זה ששותפים יהיו גם ידידים וידידים יהיו שותפים. להפך. אני לגמרי בעד. לקח לי המון שנים לגלות מה פה לא בסדר. מה שלא בסדר זה לדרוש את זה, להציב את זה כתנאי. זה טוב כששני דברים טובים באים ביחד, אבל מי שדורש שיבואו ביחד או לא בכלל הרבה פעמים מגלה שלא בכלל. במקרה הנוכחי הוא מאבד גם את ידידיו וגם את שותפיו. ההיסטוריה של הקיבוץ מכילה אינספור דוגמאות עצובות לזה. וזה נהיה גרוע יותר, כי מי שמתמיד בדרישה הזאת מאבד בסוף את עצם היכולת להיות ידיד או שותף. יש מחקרים שמאששים את זה. הם כמובן נזהרים מאוד, ולכן מדברים במעורפל. הם אומרים, לבני הדור השני בקיבוץ יש קשיים בביטוי רגשות. לפעמים הם יותר ברורים: לבני הדור השני בקיבוץ, הם אומרים, יש קשיים בקיום קשרים אינטימיים. אבל גם זה עדין לעומת המציאות הכואבת. אנחנו, בני הקיבוץ, בודדים ומנוכרים כמו צנונים במדבר: אין לנו חברים, ואנו שורפים את שותפינו. יש לי דוד, שתמיד שואל אותי מה קורה בתנועה הקיבוצית, ותמיד כשאני מספר לו נראה לי שהוא מתחרט ששאל. פעם אחת הוא אמר לי, הקיבוץ יותר גרוע מתאגיד. לפי הוויקיפדיה, תאגיד הוא"התאגדות של אדם אחד או יותר לכלל ישות משפטית בעלת מטרות, הפועלת בנפרד מבחינהמשפטית מבעליה, מעובדיה או חבריה". יש לזה מחיר: הסכנה שהגולם יקום על יוצרו. לגולם הזה יש שם. קוראים לו:ההיגיון הפנימי של המצב. וההיגיון הפנימי של התאגיד הוא שהוא יוצר ניכור. וזה עצוב אבל גם אירוני, אם רק זוכרים שבאנגליה החברים בתאגיד נקראים "אחים".

 

ההיגיון הפנימי של זיהוי ידידות עם שותפות מוביל להרס כפול - הן של היכולת להיות ידיד והן של היכולת להיות שותף. המחפש ידידות מציב בפני ידידיו הפוטנציאליים רף בלתי אפשרי: שיהיו שותפים בכל, כמו אחים בנפש. אני מכיר המון סיפורים על אחים בנפש: דוד ויהונתן, רבי יוחנן וריש לקיש, וגם בין מייסדי הקיבוץ, בפלמ"ח, וגם בכלל. אולי זו הרעות המפורסמת מהשירים והסיפורים. היא ללא ספק דבר נפלא אבל כל מי שיודע משהו על משהו יגיד לך שאפשר להזמין אותה, ואפשר לפתוח לה את הדלת, אבל אי אפשר לדרוש אותה, וזה לא עוזר להעמיד פנים שהיא ישנה כשהיא אינה. אני זוכר פעם שמעתי בן קיבוץ שהצטרף לכת מתגאה בכך שאין לו חברים מחוץ לכת. אני זוכר שחשבתי לי שמה שהוא אינו יודע זה שאין לו חברים גם בתוכה. וגם המחפש שותפות נמצא בצרות, כי הוא מוכן לעשות שותפות רק עם מי שאוהב אותו לגמרי, בלא תנאי, שמסכים איתו בכל, שמוכן להקריב את עצמו למענו ולהיות נאמן לו ללא גבול. כולנו יודעים על סופן הכואב של שותפויות שנולדות בהצהרות של נאמנות הדדית מופלגת שכזאת: ביום בו אתה מועד או נופל אתה נשאר לבד, לגמרי לבד.

 

יש פה תזה בנוגע לסיבת המשבר הקשה שתקפה את הקיבוץ. הרבה אומרים: הסיבה למשבר הייתה שהקיבוץ דרש מעצמו יותר מדי. זה לא מספיק טוב: יש דרישות גבוהות הרסניות ויש שאינן הרסניות, ויש דרישות גבוהות שנותנות תמריץ, ולכן צריך לומר על אילו דרישות מדובר. אולי המדובר על זאת: הדרישה לאחד חברות עם שותפות, שלעצמה נראית כל כך תמימה וחפה מפשע.

 

אני מאחל לך, מאור בני האהוב, שתהיה נקי מכל זה. ועל כל פנים זאת הסיבה לכך, שכאשר שאלת אותי באותו יום אם אני חבר שלך, השבתי שאני לא מכיר אותך.

    

למאמרים של חן יחזקאלי
נכתב בתאריך
19/12/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו