עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תנועות הנוער: מסע בזמן

תנועות הנוער: מסע בזמן

מאת גדעון שפירא, 11/8/2013

 

תנועות הנוער שנהנו מעצמאות רבה בגולה, איבדו מכוחן וממשמעותן בישראל, שבה ראשי סניפים ורכזים היו צריכים לעבור דרך מרכזי הפלגות והתנועות הפוליטיות. על רוח השומר הצעיר ותנועות הנוער לעת היובל

 

זמן מה טרם ציון היובל (2013-1913), הלכה לעולמה בעין השופט ציפורה (ציפקה) אפרת. היא הצטרפה לשומר הצעיר כמעט מראשיתו ונשארה קשורה לרעיון תנועות הנוער במשך כל חייה. הייתה מחנכת ומוכרת כאשת הרעיון והמעשה החינוכי. יש בדמותה ובמסלול חייה כדי להאיר את סיפור התנועות בכלל מאז ועד היום. ציפקה העלתה את סיפורה עבור נכדיה ובו כתבה בין היתר: "נולדתי ב- 1914, בווילנה - ליטא ובהיותי בת תשע הצטרפתי לקן 'השומר הצעיר' בעיר הולדתי. מגיל 15 הייתי מדריכה בקן ויותר מאוחר ראש גדוד. בשנת 1931 התמניתי לראש הקן בווילנה, שמנה בעת ההיא 1200 חניכים. ב- 1933 יצאתי להכשרה ארצית ובשנת 1934 גויסתי להנהגה הראשית של פולין שמקום מושבה היה בוורשה. פרספקטיבה דוגמת זו המוצגת כאן, זמינה רק בתנועות נוער או בבתי ספר בהם יש חברות נעורים אוטונומיות.

 

החידוש שאפשר את הופעתן של תנועות נוער נעוץ בהכרה שהשתרשה במאה ה-19 בצרוף הרומנטיקה ששררה בראשית המאה ה-20 ואשר הצמיחו את המחשבה, כי הנוער מהווה גורם אנושי בפני עצמו וכי גיל הנעורים איננו רק "מסדרון", המוליך אל "היכל" האנושיות. לפי צבי לם היה זה ויקטור הוגו שאמר: "קולומבוס גילה רק את אמריקה, אני גיליתי את הילד". אחד ההוגים הטובים של תפיסת ה"מסדרון", היה האנגלי איש המאה ה-17 ג'ון לוק. לדעתו, "מצב הילדות מהווה חוסר שלמות אנושית, וכי מי שחושב בשביל הנער, חייב גם לרצות בשבילו, עד שיגדל ויהפוך בן חורין לעצמו". מולו התייצב השוויצרי ז'אן ז'אק רוסו בן המאה ה-18 אשר טען, כי על הנער לטעום טעם של קיום כאן ועכשיו ע"י שימוש באיבריו, חושיו, ספקותיו וכל חלקי ישותו ללא דיחוי. התפיסות הללו עדיין מקובלות ויתכן בהחלט, כי גרסת ה"מסדרון" היא השלטת בתוכנו עוד היום.

 

בין הסקאוטים לוואנדרפוגל

 

שתי יוזמות סללו בפועל את הדרך להופעתן של תנועות נוער. "וואנדרפוגל" (ציפור נודדת) שנוסדה בגרמניה לקראת סוף המאה ה-19 וארגון הסקאוטים (צופים) העולמי באנגליה.

 

רעיון הוואנדרפוגל אמר, כי נוער יכול לפעול בחברה משלו ולמען עצמו, במעין תרבות נפרדת. חברי התנועה יצרו הווי חיים ובילוי משלהם, שחו בעירום והאמינו בנדידה בטבע, אך בפועל הקיפו הנערים הגרמנים את עצמם במעין "כדור זכוכית", תוך שהם מתרחקים מהמורשת האנושית הכללית ומנהלים אורח חיים מנותק ויהיר. החיבור לחברת האדם ולמוסר, יצירת דורות אין ספור, אבד להם והם הפכו "טרף" קל להיטלר בבואו לארגן את "הנוער ההיטלראי" שלו.

 

ארגון הצופים (סקאוטים) העולמי, נוסד באנגליה בשנת 1907 ביוזמת הגנרל האנגלי בדימוס באדן-פאוול. הכוונה הייתה לשרת את צרכי האימפריה המתרחבת על ידי הצמחת נוער ספורטיבי לא מפונק ועמיד בפני קשיים פיזיים. בשתי היוזמות ראו את הצופיות, השיבה לטבע והכושר הגופני כערכים מרכזיים, אולם בעוד הוואנדרפוגל פעלה כתנועת נוער עצמאית והייתה דגם חיקוי לנוער היהודי באירופה, הסקאוטים התנהלו כארגון נוער, שהאחריות והשליטה בו נמצאות בידי מבוגרים.

 

התנועות היהודיות שמרו על עצמאותן, אך במקביל קיימו קשר עם העם ועם התוכן האנושי הכללי. הן בחרו מורים והוגי דעות שהשפיעו עליהן, אולם לא פתחו בפניהם את הקינים. מרטין בובר לדוגמא, שהיה אחד ההוגים המועדפים על הנוער, הוזמן בשנת 1935 לנאום בפני התנועות בוורשה. הנושא שבחר היה "דעותיו הקדומות של הנוער". בניגוד למה שניתן לחשוב בובר טען, כי בעוד דעות הזקנים אינן קדומות כיוון שהן התגבשו במהלך ניסיון חייהם, הרי דווקא הנוער מתאפיין בעמדות שמלפני הניסיון ומכאן שהן קדומות. לא רק זאת, אלא שבני הנוער לא נוטים להעמיד את דעותיהם במבחן, פן "יקפא החומר היוקד שבידיהם". הוא לא החניף לנערים, לא ביטלם ולבטח לא חדר למרכזיהם.

 

בהמשך מתפתחות תנועות נוער בעיקר בעם היהודי ובתוכו במודגש בגולה.קשה להבין את תופעת תנועות הנוער בגולה מבלי לקחת בחשבון את ההנחה, כי החברה הבוגרת שם לא ראתה את עצמה מאוימת מהימצאותן לצידה. חשוב אף יותר: גימנסיות רבות פתחו את שעריהן לתנועות ועודדו את קיומן בתוכן. ציפקה בעצמה כותבת, כי הרוב בכיתתה היה מזוהה עם השומר הצעיר וכי מנהל הגימנסיה ראה זאת בחיוב ונתן לכך את תמיכתו הגלויה.

 

בגולה נוצר אם כן מצב אידיאלי לצמיחת נוער מאורגן, כאשר התחרות על חניכים נערכת במקומות בהם מרוכז מיטב הנוער באורח קבע והם זמינים להם ביותר. כן היה שם מטבע הדברים פוטנציאל מנהיגותי גבוה וחיובי עבור הנערים. לא בכדי נמצאו בתנועות הנוער עמודי שדרה ותאים מאורגנים למופת, כאשר הוטלה השואה על יהודי אירופה.

 

מרד הבן

 

סדר הטבע קובע, כי ילדים יחפשו את חברת גילם מתוך דחף להיות שווים בין שווים, דבר אשר אינו מתאפשר במשפחה או בחברה הבוגרת. מסתבר לפיכך, כי תנועת הנוער בראשיתה איננה דעה או עמדה לגבי המציאות, אלא שיטה ודרך להתנהלות בתוך המציאות. בכל מקום בו קיימת אוכלוסיית ילדים העשויה למלא שורת קבוצות גיל, שם גם תצמח בקלות תנועת נוער. לכן עולה בך גיחוך כאשר אתה שומע, כי פותחים בברלין קן, כיוון שיש שם זוגות צעירים הרוצים סוציאליזם. ראובן כהנא, שהיה חניך חברת נוער ברמת יוחנן, פענח את מערכת היחסים הבלתי פורמאלית האופיינית לחברות הנעורים וכתוצאה ממנה גם המשיכה הכללית פנימה, אך לא ניכנס לכך הפעם.

 

בשומר הצעיר ובתנועות הנוער בכלל היה נפוץ בשעתו רעיון חינוכי שקיבל את הכינוי "מרד הבן". נושא המרד אינו חדש. לפי ויקיפדיה כבר במשלי א'-8 כתוב: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך כי לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך". פניה ברגשטיין כתבה: "שתלתם ניגונים בי אימי ואבי, שורשיהם בעורקי שלובים", אך דוד שמעונוביץ' הציע את הגרסה: "אל תשמע בן אל מוסר אב, ולתורת אם אל אוזן טת, כי מוסר אב הוא קו לקו ותורת אם לאט לאט" והתנועות הלכו בעקבות המילים.

 

"מרד-הבן" איננו אלא כותרת לתהליך סוציאליזציה, שמשמעותו הפשוטה היא הרשות והזכות אותה לוקחים לעצמם צעירים (בני אדם וחיות) להפוך לחברים מלאים בחברה הבוגרת, בין שדרכם דומה או שונה מזו של הוריהם. בתנועות קיבל התהליך הזה פירוש לוחמני אשר הוסיף נופך בוטה יותר להתנתקות מההורים והכניסה לחברה. יתכן כי היה בכך סיפוק צורך אמיתי שגם הוכיח את עצמו בהמשך, או שהחברה הבוגרת בגולה נענתה לרוח הסוערת הזו ולא לחמה בה.

 

אולם אליה וקוץ בה. משהגיעו חברי התנועות לישראל, עלתה בראשם המחשבה, כי יש לחסום את מרד בניהם פן יופנה כנגדם. כתוצאה מהאינטרס הזה, חובר נוסח חדש הגורס "מרד היסטורי רב דורי", שפירושו: לא בכל דור אמור להתרחש מרד וביתר דיוק, אנחנו כבר גילינו את האמת גם עבור הדורות הבאים ומכאן, שנוכל לחסוך מהם את המטלה הזו. מדובר כמובן בהטעיה לצרכי פנים, כיוון שתהליך הסוציאליזציה אינו ניתן לביטול שרירותי.

 

מהלך דיכוי החשיבה החופשית תחת חסות חינוכית מניב תוצאות בהתאם: היכולת ליצור תהליך צמיחה המגיע עד לראשות תנועה, כפי שעברה ציפקה בפולין, נקטעה לחלוטין עם הגיע התנועות לארץ ישראל. במסגרת הקן הישראלי, חניכים מורשים במרב להתמנות להדרכה בגוף הצעיר, אך מי שמיועדים לפעול כראשי קינים ובעיקר בהנהגות התנועות ובריכוזן, חייבים להיבחר במרכזי המפלגות או התנועות הפוליטיות. למותר לציין, כי המינויים הפוליטיים הללו אינם מוכרים כלל בתנועות עצמן. המסלול שהוביל בשעתו לצמיחת רוב מנהיגי הישוב והמדינה שבדרך, כמו גם רבים ממפקדי הצבא בתנועות הנוער, נקטע כמובן ביחד עם ביטול יכולת הצמיחה החופשית בתוכן.

 

בן-גוריון חיסל את תנועות הנוער בבתי הספר הישראליים כיוון שביקש, ככל הנראה, למנוע תחרות על המנהיגות ולהבטיח אזרחי מדינה נאמנים בלבד. מנהיגי הקיבוצים, חיפשו כוח אדם זמין אך נאמן עד יומם האחרון. ביחד הם הפכו לגורמים העיקריים שדחקו את התנועות הרחק אל מחוזות ילדות וחרדות. יש, כמובן, תוצאות חברתיות מרחיקות לכת להחלשת התנועות במערך הנוער בכלל, אבל הנושא הזה חורג מענייננו כאן. כל תהליך אנושי עלול להימשך זמן רב, עד שתוצאותיו אינן ניכרות במהרה, אולם אין בכך כדי לבטל מציאות.

 

 

נכתב בתאריך
11/8/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו