עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (31)

 

לאן מכאן (31)

מאת חן יחזקאלי27/6/2013

    

אנו זקוקים למקום שבו אנשים מכל הגילים ומכל ההשקפות יוכלו להיפגש ולהתווכח על השאלות המדיניות

 

לפני מספר ימים הדלקתי למאור בני טלוויזיה בערוץ הילדים האהוב עליו. הייתה שם סידרה שהוא אוהב, אך היא הייתה מדובבת לרוסית. הצעתי לו להחליף ערוץ אך הוא, להפתעתי, רצה להישאר בערוץ שהיינו. הוא מצא עניין עצום בתכנית למרות שלא הבין מילה. האיש הזה כועס, הוא אמר לי, כי האיש השני העליב אותו. או, תראה אבא, הוא מדבר, והיא בכלל לא רוצה להקשיב לו. או, היא רוצה ממנו משהו והוא חושב על מה שהיא אומרת. החמאתי לו על רגישותו. נזכרתי כי הוא גם כיוון את אותה רגישות נגדי - כשצעקתי פעם על אמו במהלך מריבה, והוא לא ידע כלל במה דברים אמורים אך הוא לא נרתע מלומר לי כי אין זה יפה לצעוק.

  

אני תמיד תוהה אם אפשר לשמר את הרגישות לדברים הבסיסיים גם כשמבינים את השפה. למשל, ניתן להיות רגיש לכך שאדם כלשהו מדבר בצורה מעליבה גם כששפת הגוף שלו אינה מרמזת על כך במאום - אלא רק תוכן דבריו, למשל כשהוא מסביר לך דברים שלא ביקשת שיסבירו לך, או כשהוא מחליף נושא בלי להגיד. או למשל, ניתן להיות רגיש לכך שאדם אינו רוצה להקשיב לך על ידי כך שכאשר הוא מדבר הוא אינו מתייחס לדבר ממה שאמרת, או שהוא אינו מרשה לך להיכנס בדבריו. או שאדם חושב על מה שאתה אומר כי שואל אותך שאלות לעניין ולא סתם כך.

 

אין לי ספק שלכולנו יש רגישויות כאלה - מי יותר ומי פחות. הדמגוג הוא זה שיודע לעקוף אותן. אומרים שהדמגוג הוא זה שיודע לשקר. איני חושב כך. לשקר זה כלום. כל אחד יודע לשקר. אבל לעקוף את הרגישויות שלנו זה יותר מתוחכם. למשל אני חושב על כך שראש הממשלה הנוכחי שלנו אומר שהוא רוצה שלום עם הפלסטינים. הוא אומר שהוא מזמין אותם למשא ומתן ללא תנאים, ועוקף את הרגישות שלנו לתנאים שהוא מציב. הוא דורש מן הפלסטינים שיכירו בישראל כמדינה יהודית, ועוקף את הרגישות שלנו לכך שהוא לא דורש מהם להכיר בזכותה של ישראל להתקיים או אפילו למחוק מן האמנה הפלסטינית את הסעיף הקורא להשמדת ישראל - פעולה שההנהגה הפלסטינית התחייבה עליה באוסלו, אך לא ביצעה מאז, והוא אינו יכול להחזיקם להתחייבויותיהם באוסלו כי הוא עצמו אינו מכיר באוסלו. והוא אומר כי אין בצד השני פרטנר למשא ומתן - מה שאמת, כמובן - ובכך עוקף את הרגישות שלנו לכך כי אנחנו בעצמנו איננו פרטנרים, וכי מחויבותנו העליונה לעצמנו, והמחויבות שלו כמנהיג, היא להיהפך לפרטנרים וליזום משא ומתן גם אם אין פרטנר בצד השני, ולנקוט כל אמצעי שנדרש על מנת לעשות שיהיה פרטנר.

 

האם יש איפשהו ברחבי התנועה הקיבוצית מקום כלשהו שבו אנשים נפגשים לדבר על דברים אלו ואחרים כמותם? ישנו מקום שבו היית מצפה לכך: המחלקה המדינית בתנועה הקיבוצית. אלא שמחלקה זו הייתה בתנועה הקיבוצית המאוחדת, באופן מסורתי, לא יותר מאשר משרד של המערך או של מפלגת העבודה. זה דבר בלתי נסבל, אך ניתן להבינו כל עוד הייתה התנועה מחויבת בנאמנות מפלגתית. כיום, כשזה כבר אינו המצב, זה גם בלתי נסבל וגם בלתי מובן. חברים אומרים לי: אתה בעצמך מבקר חריפות את ראש הממשלה הנוכחי. בוא עזור לנו להחליפו! זה הבל: ראש הממשלה הנוכחי הוא דמגוג מוצלח במיוחד, אולי, אך היו דמגוגים גם בצד השני של המתרס: יש דמגוגים מכל צדדי כל המתרסים בישראל, ומה שנדרש אינו להחליפם, אלא לבקרם.

  

זהו אתגר שאני מציע לך, איתן ברושי, מזכ"ל התנועה: להכריז על ביטול תפקידה של המחלקה המדינית כשלוחה מפלגתית ועל החלפת תפקיד זה בתפקיד מכובד ורציני על אמת - ליצור ולנהל קבוצות לעיון מדיני ביקורתי. מקום בו יוכלו אנשים מכל הגילים ומכל ההשקפות להיפגש ולהתווכח על השאלות המדיניות על הפרק. אני משער שמאור בני החמוד לא יבוא, כי פוליטיקה עדיין לא מעניינת אותו - הוא רק בן ארבע וחצי: אבל אני בכל זאת בעד שיוזמנו גם ילדים, ולו על מנת להכריח אותנו לדבר בכנות ובבהירות, ללא דמגוגיה תוך התחשבות ברגישויות הבסיסיות, ולא מתוך רצון לעקפן. כך אולי ניתן לילדינו את התקווה שאנו כה חייבים להם.

  

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 13 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 14 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 15 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 16 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 17 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 18 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 19 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 20 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 21 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 22 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 23 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 24 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 25 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 26 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 27 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 28 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 29 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 30 - לחצו כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסתכלנו זה על זה ואז עליו, ואז שוב זה על זה. עלינו בשביל למכונית ונסענו הביתה.
נכתב בתאריך
27/6/2013



הרשמה לניוזלטר שלנו