עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לאן מכאן (13)

 

לאן מכאן (13)

מאת חן יחזקאלי, 25/12/2012

 

נחוץ חזון שאינו סוגר שאלות אלא מהווה פלטפורמה המזמינה שאלות והמאפשרת דיון בהן

 

לפעמים עוצר מאור בני באמצע סידור צעצועיו ומכריז: גמרתי. אני אומר לו: לא גמרת. הוא אומר: אני מחליט.

 

ובאמת: מי מחליט מתי גמרנו? למשל, לגבי התנועה הקיבוצית, שהייתה בעבר בקדמת חזית קוממיותנו הלאומית בכל המישורים, ושכיום נוהגת כמאמר הפתגם, הכושי עשה את שלו. לפעמים זו אמת, וזה לגיטימי. לא במקרה הזה: ישראל נמצאת על ספם של אסונות מחוץ ומפנים. נראה כי תקוותנו היחידה היא להתאחד. בעבר היה מוסכם כי אחדות - המילה המדויקת היא אחווה (solidarity) - אפשרית רק עם אחידות (homogeneity), ובאמת מי שקרא לאחדות קרא למעשה לאחידות, או שקרא לאחדות רק בין אותם שהוא החשיב אחידים ממילא: אחדות העבודה, הקיבוץ המאוחד, איחוד הקבוצות והקיבוצים, אחדות העם היהודי, אחדות הדתיים, אחדות החילוניים, הליכוד, וכך הלאה. לקח לנו זמן לגלות את מה שגילו אבות המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית: אחווה שוויונית בין הלא אחידים חיונית ואפשרית. ואכן נראה כי עולה המודעות לכך כי אחווה פלורליסטית שוויונית בין כל אזרחי ישראל הינה צוו השעה הן מבחינה מוסרית והן מבחינה קיומית. ללא אחווה זו אין תקווה לשלום, למיגור העוני, לריפוי השסעים, לחיים של כבוד ולכינונה של ישראל כמדינת חוק.

 

רבים בישראל, כולל בתנועה הקיבוצית, חשים כי רעיון זה מדבר אליהם. חלקם פועלים לקידום האחווה האזרחית בנישה זו או אחרת - בין יהודים ללא יהודים, בין שומרי מצוות לחופשיים, בין עניים לבין מי שיכול לסייע, וכיוצא בזה. מדוע אין איש חוצה את הגבול בין הנישה הפרטית לבין העניין הכללי? יש שאומרים: קטונתי. הם טועים: זו אמת לגבי כולנו (כולנו קטונו) ועל כן אינה רלוונטית. אחרים אומרים כי העניין הכללי מקודם על ידי רצף של פעולות בנישות פרטיות. גם זו אמת, אך חלקית בלבד: על מנת שפעולות בנישות פרטיות יהפכו לרצף צריך לעשות מעשה שיביא לידי כך. רבים חשים כי רעיון האחווה האזרחית השוויונית – אשר בארצות הדמוקרטיות מוכר גם כרעיון 'הלאום המודרני', 'הלאומיות האזרחית', או 'הפלורליסטית', או 'הליברלית' - מתנגש עם הציונות (בצדק? איני יודע. הדיון על כך מעולם לא התחיל), עליה אינם מוכנים לוותר (בצדק? גם הדיון על כך לא התחיל).

 

ישנם גם האומרים, אנו זקוקים למנהיג. יש המשיבים כי יש מנהיג: ראש האגף למשימות הלאומיות בתנועה הקיבוצית, יואל מרשק, שנרתם דרך קבע למשימות בעלות חשיבות לאומית שמוסדות המדינה מזניחות או אף חותרות תחתן. המשותף לרוב המשימות הוא זה, שהן חלק ממאמץ כולל ליצור אחווה לאומית אזרחית לקראת כינונה מחדש של ישראל כמדינה שוויונית, חופשית, צודקת ומתוקנת. יואל: אולי תזכור כי שאלתיך פעם אם תיאור זה הוא אמת. אולי תזכור גם כי השבת בחיוב. מדוע, איפה, אינך מצהיר על כך בפומבי? אולי אתה סובר כי אין לאגד את התנועה הקיבוצית סביב חזון כלשהו - כי ימי האחדות הרעיונית חלפו? זו טעות: חזון אינו מחייב אחדות רעיונית, במיוחד לא כשמדובר בחזון פלורליסטי כפי שמוצע כאן, כזה שאינו סוגר שאלות אלא מהווה פלטפורמה המזמינה שאלות והמאפשרת דיון בהן. אולי אתה סובר כי אינך האיש הנכון? אם כך חובתך לומר מי כן, או ליזום חיפוש. אחרת אתה חוסם את הדרך.

  

 

לקריאת המאמר - חלק 1 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 2 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 3 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 4 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 5 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 6 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 7 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 8 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 9 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 10 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 11 - לחצו כאן

לקריאת המאמר - חלק 12 - לחצו כאן

 

 

 

 

נכתב בתאריך
25/12/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו