עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

'המרחב הכפר'": עוד ישראבלוף
 

"המרחב הכפרי": עוד ישראבלוף

מאת אלישע שפירא, 17/10/2012

 

הדיבור על "המרחב הכפרי" נועד למחוק את זהותו וייחודו של הקיבוץ ולהופכו לחלק מקבוצת אינטרס

 

קשה לצפות לאן עוד נגיע במהלך השיטתי והמתמשך להעלים כל קורטוב של ייחודיות מהקיבוץ, מהתנועה הקיבוצית ומההתיישבות בכללה. לאחרונה מדברים אצלנו על "המרחב הכפרי" כתחליף לכל מה שחשבנו על עצמנו וכמה שאמור לאחד ולתת משמעות לקיומנו המשותף. אם יש משמעות לשפה, כנראה שהמינוח הזה אינו מקרי. הוא אמור לבטא את "התכנים החדשים" או את חסרונם. כי הרי כבר מזמן איננו רואים את עצמנו כחלוצי התקומה היהודית, בוני ומיישבי הארץ, והס מלהזכיר בניינה של חברה חדשה. התקווה ליצור "אדם חדש" הייתה מוגזמת מתחילתה, אך מכך לא נגזר בהכרח הוויתור על הניסיון לקיים חברה צודקת. חברה יותר צודקת לכל בני האדם, "חדשים" ו"ישנים", מכל המינים והגזעים. חברה אנושית, המציגה אלטרנטיבה למציאות הרווחת. חברה בה גם "לאדם הישן", סיכוי טוב יותר לחיות בין שותפים ולהיות פחות מנוכר.

 

אנחנו עדיין תנועה שיתופית - קואופרטיבית, המקיימת בעלות משותפת רבה, שאינה מאפשרת ריכוז רוב ההון בידי "טייקונים" בודדים, כפי שקורה היום מסביבנו. גם לאחר התהליכים שעברו על קיבוצים רבים, ביכולתנו להמשיך להיות תנועה המקיימת ערבות הדדית רבה בקיבוציה וביניהם, ולא להיכנע לגזירת הפערים העמוקים המאפיינים את החברה הישראלית. אך לדעת מובילי "הזהות החדשה", מחוץ ומבית, אנחנו אמורים כנראה למחוק כל סימן של זהות ייחודית, מצומצמת ככל שתהיה, אפילו במובנים הכלליים ביותר של היותנו "ההתיישבות", או "הסקטור החקלאי" (למרות שרק בודדים מבינינו מתפרנסים ישירות מחקלאות). מי שחותרים לבטל את הייחוד אינם מבינים שללא ייחוד ומשמעות מובחנת לא יהיה עניין לאיש בהמשך קיומה של התנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית תוכל להמשיך ולהתקיים, רק אם תשכיל לפעול בתנאים החדשים כדי להגשים משהו מכל אותם מאפיינים שכה טורחים לטשטשם. נוסחת הקסם האומרת: "שמירה על האינטרסים של המרחב הכפרי", אינה מתחייבת לייחוד ולמשמעות מהסוג הזה ולכן לא תוכל לגייס את הקיבוצים ואת החברים.

 

גם נוער הגבעות שייך למרחב הכפרי

 

חשוב להכיר בעובדה שבמרחב הכפרי הממשי חיים אנשים שונים בעלי עניין ומטרות אישיות וחברתיות שונות ולפעמים מנוגדות. לא כל מי שחי ופועל במרחב הכפרי שותף להתארגנות קואופרטיבית, כמונו, לא כל מי שחי במרחב הכפרי מעוניין בקהילות המקימות ערבות הדדית רבה, ולא כל מי שחי במרחב מעוניין בשכנות טובה עם כל תושביו, כולל יישובי המיעוטים. גם המתנחלים וגם מי שנקראים היום "נוער הגבעות" הם חלק מהמרחב הכפרי, ואפשר להצביע על ניגודים וגורמי שונות נוספים. אין פסול בשיתופי פעולה בעניינים משותפים גם עם מי שדרכם שונה ואפילו עם יריבים פוליטיים.

 

חשוב לזכור ששיתופי פעולה אלו הם למרות השוני ואסור שיטשטשו את המייחד. המרחב הכפרי הוא בבחינת הזירה המיידית בה אנו חיים, אך זו אינה הזירה היותר חשובה לפעילותנו. החיים במרחב הכפרי יכולים ליצור מטרות משותפות למי שחיים בו, אך זו שותפות שאינה תחליף לתנועה חברתית ופוליטית שיש לה ערכים ומטרות משותפות רחבות יותר. עלינו לבחור בין היותנו "תושבים" ב"פרברים כפריים", ללא יחוד חברתי ופוליטי, לבין היותנו חברים בקיבוצים, שיתופיים ומתחדשים, המציגים ביחד אלטרנטיבה משמעותית למציאות הפערים, הניכור והכוחנות המאפיינים את החברה הישראלית של היום. אם נבחר בחלופה השנייה, יימצאו לנו שותפים רבים גם מעבר למרחב הכפרי.

 

אינטרס חזוני מול אינטרס של טובה אישית

 

אינטרס (עניין/מטרה) אינה מילה גסה והיא אינה היפוכם של ערכים. מאיר יערי (ממנהיגי הקבה"א בעבר) אמר לפני שנים רבות: "לנו יש אינטרסים חזוניים", להבדיל מאינטרסים צרים של טובה אישית מיידית. רצה לומר שכאשר אנו נאבקים על מכסות קרקע ומים ועל תקציבים לפיתוח קיבוצינו, אנו עושים זאת בשם אינטרסים הכוללים גם את תקומתו של העם היהודי, יישוב הארץ, חיזוק הפריפריה, בניית חברה צודקת בפנים והשפעה על החברה הכללית. כאשר אנחנו אומרים חינוך אנחנו מתכוונים לחינוך וגידול ילדינו, אך גם לחינוך הנוער בכלל, דרך הסמינרים להכשרת מורים, תנועות הנוער בארץ ובגולה, ודרך ההכשרות, האולפנים וחברות הנוער המתחנכות בקיבוצינו.

 

הדיון והמחלוקת אינם על עצם קיומם של אינטרסים, אלא על תוכנם של האינטרסים. איש אינו יכול לחלוק ברצינות על קיומם של אינטרסים ומטרות אישיות, כפי שאי אפשר להתעלם מקיומן של מטרות משותפות, לאומיות, חברתיות או יישוביות. בסופו של דבר הדיון מתמקד בעוצמה ובאיזון בין אלה לאלה. אם שיתוף הפעולה במרחב הכפרי נועד כדי לשמור עליו ולהמשיך לקיימו כמרחב פלורליסטי, אני בעדו. אך אם מהותו של "המרחב הכפרי" היא "וילה צמודת קרקע" לכל מי שיכול להרשות לעצמו, אם המרחב הכפרי נועד לאפשר בניה בלתי מוגבלת על חשבון ערכי הנוף והשטחים הפתוחים, אם "המרחב הכפרי" נועד לשחרר את יושביו מכל מגבלה תכנונית ורגולטורית, כדי שנוכל להפוך את כל הנכסים הקרקעיים לנדל"ן סחיר, איני מעוניין במרחב כפרי כזה.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
17/10/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו