עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גם זה מהפך
 

גם זה מהפך

מאת יזהר בן נחום, 15/10/2012

 

קיבוץ בית קמה החילוני הפך למיעוט בתוך קהילת בית קמה והוא דן בנושאים כמו הפרדה בין גברים לנשים בבית הכנסת

 

אומרים שהטור הזה חוזר על עצמו ויש בזה הרבה מן האמת (כשהיו שואלים את אבלי ז"ל למה הוא חוזר על עצמו, הוא נהג לענות: "האמת היא אחת. רק השקרים משתנים"), אבל הוא חוזר על עצמו לא רק בשבחים לרוח המיוחדת של קהילת בית קמה, אלא גם בהזכרת אין סוף המאמצים הנדרשים על מנת להמשיך ולקיימה. כולנו מכירים את הקלישאות השחוקות, כמו "אחדות אין משמעה אחידות", או "הדרך היחידה להשגת אחדות אמיתית היא הכרה בלגיטימציה של השוני", אבל סיסמאות הן יפות כשאומרים או כותבים אותן. כשצריך להתמודד עם הבעיות בשטח, זה בדרך כלל מסובך יותר. מישהו (אדם אחד או יותר) עומד במקום שבו נדרשות החלטות לא קלות, מסוג ההחלטות שבהן אתה יודע שבכל מקרה מישהו או משהו ייפגע. זה שמחליט לוקח על עצמו את האחריות לתוצאות, כלומר, הוא קובע שפגיעה ב-X עדיפה על פגיעה ב-Y והמחיר שישולם כתוצאה מההכרעה שקיבל שקול כנגד המחיר שישולם אם יקבל החלטה הפוכה.

 

אחד מהנושאים שבהם ההחלטות אינן קלות הוא נושא היחס לדת. במחלוקת על שירת סולו של נערות ביום תנועות הנוער בכפר סבא, נטען שהאיסור על שירת נערות הוא התחשבות בשונה. אלה שטענו כך, שכחו או התעלמו מהכלל הלוגי הפשוט האומר שאי אפשר להיות שונה לבד. ברגע שאתה שונה, זה אומר אוטומטית שמישהו שונה ממך. השאלה היא באיזה שונה מתחשבים.

 

קיבוץ בית קמה הוקם על-ידי תנועת "השומר הצעיר", תנועה שלא דגלה בהתחשבות בשונה, משום שתכלית קיומה היתה לרכז סביבה בני אדם בעלי דעות מסוימות ולהיבדל מבעלי דעות אחרות. אנשים בעלי דעות פוליטיות שונות סולקו מקיבוציהם ואם הם היו רוב בקיבוץ, פינו את כל חברי הקיבוץ והביאו במקומם חברים אחרים (תשאלו את סמדי מהגרעין. זה היה בקיבוצה).

 

לכן עד 1972 היה אסור להכניס רב לבית קמה, ב-1981 פרסמה מזכירות הקיבוץ החלטה שמגנה את הצמים בכיפור ורק ב-1995 הוחלט שיום כיפור הוא שבתון. הקו הרעיוני מאחורי הגישה האנטי-דתית אמר: "אנו לא פלורליסטים. העובדה שבביתנו מישהו אינו נוהג כמונו פוגעת בנו".

 

היום קיבוץ בית קמה הוא מיעוט ביישוב בית קמה, שהוא יישוב קהילתי ללא מכנה משותף אידיאולוגי. למרות זאת, יש בקהילה שלנו אנשים שאומרים: "אני לא מסכים שביישוב שלי יקום מבנה ציבורי שיש בו הפרדה בין נשים לגברים", או "אני לא מסכים שייערכו תפילות במועדון". מישהו נדרש לקבל החלטות. לפעמים, כמו לגבי השאלה אם להקים בבית קמה מבנה קבע לבית כנסת, מדובר בהחלטה שתובא בפני כלל חברי הקהילה. לפעמים מדובר בהחלטות שמקבל אדם אחד או מספר מצומצם של אנשים.

 

באותם מקרים שבהם מקבל ההחלטות או מקבלי ההחלטות אינם מביאים את הנושא להכרעת הרוב, הם נדרשים לקבל החלטה על-פי שיקול דעתם. השאלה "מי צודק?" לא תעזור כאן, שהרי בהיעדר הכרעת רוב, המשמעות הלוגית של המילה "צדק" היא "דעתו הפרטית של המחליט". מה שנדרש ממקבל ההחלטה הוא להעריך את ההשפעה שתהיה להחלטתו על מרקם החיים העדין של קהילת בית קמה, שלמרות כל השבחים החוזרים על עצמם של יו"ר הוועד ושלי, הוא עדיין שברירי מאוד. ואחרי כל אלה, יכול בעל תפקיד ציבורי למצוא את עצמו במצב שבו החלטה המשרתת את טובת הכלל (שגם היא מושג הנתון לפרשנויות שונות) מעמידה אותו במצב לא פשוט מבחינת השקפת עולמו האישית. בשורה התחתונה, זו שוב שאלה של מחיר.

 

 

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
15/10/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו