עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מתווה לחברה מתוקנת
 

מתווה לחברה מתוקנת

מאת אלישע שפירא, 1/8/2012

 

החברה הישראלית תוכל להתמודד עם קשייה, אם אזרחיה יהיו בטוחים שהנטל וגם העושר מתחלקים באופן צודק

 

השבוע יצא לאור ספר המרכז עבודה חשובה שנעשתה על ידי שנים עשר צוותי מומחים, כמה עשרות מומחים בתחומי הכלכלה, החברה, הבריאות, החינוך, המשפט, הקרקעות הדיור ועוד. הספר נערך על ידי הפרופסורים יוסי יונה ואביה ספיבק והוא נכתב על רקע אירועי המחאה החברתית של 2011 / 2012. בכותרת המשנה שלו נאמר: "מתווה לכינונה של חברה מתוקנת". הכותרת הראשית אומרת: "אפשר גם אחרת". אני מסכים ואני מוסיף: לא רק שאפשר אחרת, צריך לעשות אחרת. חשוב ודחוף לעשות אחרת.

 

לא הכל נתון בידינו ולא תמיד בכוחנו להשפיע על סביבתנו. המשבר שפקד את כלכלת ארה"ב בשנים 2008 ו-2009 והמשבר הפוקד היום את גוש היורו, אינם בשליטתנו. כך גם בתחום המדיני, התנהלותם של הארגונים העוינים ושל המדינות במזרח התיכון, אינם בשליטתנו. נפילת השאח האיראני בזמנו, השתלטות האייתולות על איראן, צמיחת החיזבאללה בלבנון, ההתקוממות שהחלה ב"כיכר תחריר" במצרים, והמשכה בלוב ולאחרונה גם בסוריה, כל אלה לא נצפו על ידנו ולא היו בשליטתנו.

 

 הלקח הנלמד הוא שעלינו לקחת בחשבון את עובדת אי יציבותו של המזרח התיכון, כגורם שעשוי לייצר אתגרים מדיניים וביטחוניים רבים בעתיד. היוזמות המדיניות (היכן הן?) ודרכי התגובה שלנו עשויות להשפיע במידה רבה על התוצאות, אך השפעתן מוגבלת, היות ולעולם לא נהיה השחקנים היחידים על המגרש. כל אלה הם בבחינת "תנאי הסביבה" בה אנו פועלים.

***

גם המשק והחברה בישראל אינם מנותקים מהעולם הסובב אותנו. המשברים בעולם, כמו תקופות הצמיחה, משפיעים גם עלינו. אך בעניינים אלה מעשינו ואופן התנהלותנו קובעים ומשפיעים יותר. צמיחת הפערים בחברה הישראלית, העמקת העוני מחד ומשכורות העתק והתעשרותם הדמיונית של יחידים, מאידך, אינם תאונה בלתי צפויה, הם מעשי ידינו שלא להתפאר. המחאה החברתית שפרצה בקיץ שעבר הפתיעה את כולנו בעיתויה ובעוצמתה. היא הפתיעה גם במי שחוללו ונשאו אותה על כתפיהם, עשרות אלפי אזרחים, צעירים ומבוגרים ממעמד הביניים, מי שהם בדרך כלל עמוד השדרה של החברה הישראלית.

 

המחאה לא צמחה בחלל ריק. היא צמחה מתוך החיים, כאן במדינת ישראל. משהו נשבר בליבה, בגרעין הנושא של החברה בישראל. החברה הישראלית ידעה להתמודד עם אתגרים קשים מבחוץ וגם עם מחסור מבית, כאשר ידענו כולנו שהנטל מתחלק במידה סבירה של שוויון. החברה הישראלית תוכל להתמודד עם קשיים גם בעתיד, אם אזרחיה יהיו בטוחים שהנטל וגם העושר (או מה שיש) מתחלקים באופן צודק. לא העושר המוחלט או המחסור הם המוציאים את האנשים לרחובות. המוחים מונעים על ידי העלבון הקשה הנובע מהפערים הבלתי נסבלים. הם לא מסוגלים להשלים עם העושר האגדי של בודדים מול השחיקה המתמשכת של השכבות החלשות ושל מעמד הביניים, שרבים ממנו גולשים בקצב מהיר במדרון החלקלק, למחוזות המצוקה והעוני. כל אלה מתגברים שבעתיים כאשר מתווספת אליהם תחושת הניכור, הנובעת לא פעם מאטימותם של מוסדות השלטון והפקידות.

 

 מדינת ישראל נכנסת בעת הזו למיתון שהיקפו עדיין אינו ידוע, אך מה שמסתמן מהפרסומים הבלתי סדירים ו"המזגזגים" של הממשלה הם מהלכים שיעמיקו עוד יותר את הפערים. התוספת למע"מ, החלה על כולם, המיסוי הנוסף של מעמד הביניים, והמהלכים הנוספים שמתכננת הממשלה, אינם מבטיחים חלוקה צודקת והוגנת של הנטל.

***

לפני שנה, באוגוסט, כתבתי על המחאה החברתית שהחלה, כתבתי שם בין השאר: "בפעם הבאה זו יכולה להיות מחאה אלימה. כבר ראינו תופעות של אלימות על רקע אכזבה וייאוש חברתי. חשוב להבין כי לאחר שיצא השד מהבקבוק, אי אפשר להחזירו ואסור להניחו לנפשו. זה עלול להיות משחק מסוכן". עד עכשיו הייתה זו אלימות של מי שבייאושם פגעו בעצמם. השלב הבא עשוי להיות קשה שבעתיים, אם וכאשר תפרוץ האלימות החוצה. שאיש לא יאמר לא צפינו ולא ידענו שזה עלול לקרות.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
1/8/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו