עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שאפו לוועד הרכבת
 

שאפו לוועד הרכבת

מאת: קורט טוכולסקי, 20/2/2012

 

ועד עובדי הרכבת נלחם לבדו בשחיתות ובהפרטה ויש לתמוך בו. אם גילה אדרעי הייתה יו"ר ההסתדרות ולא עיני, אני מאמין שכבר מזמן לא היו עבדי קבלן בישראל

 

כמה מילים נשפכו בימים האחרונים בגנות ועד עובדי הרכבת. הגדיל לעשות חבר הכנסת אקוניס מהליכוד שנאם ברדיו על החובה לכבד בתי משפט, נאם ומיגרונו בידו (הוא מתנגד לפינוי מגרון בניגוד להוראת בית המשפט). בית הדין לעבודה עצמו, שמוכיח פעם אחר פעם שהוא בסך הכל כלי בשירות שלטון ההון, במקום להורות על חקירה בחשד לשחיתות ורשלנות של ההנהלה, משתלח כמו אחרון עיתונאי החצר של ההון בעובדים השובתים, כאילו הם העובדים שחותמים על חוזים לקניית קרונות זולים ומסוכנים יותר; כאילו העובדים הם האחראים להעסקת עבדי קבלן בכל תחום ברכבת ולא ההנהלה; כאילו העובדים הם האחראים לשנים של הזנחה תקציבית שהפכה את רכבת ישראל לזניחה.

 

כל היום מפמפמים לנו על חופש העיתונות, איזה חופש ואיזו עיתונות? בושה וחרפה, אפילה בצהרים, לנגד עיננו זוממת ממשלת ישראל להשביח את הרכבת בכספי הציבור ואז למכור אותה, מופרטת ומופעלת באמצעות עבדי קבלן לתאגידים וטייקונים, וכל התקשורת מתגייסת כנגד הגורם היחיד שמנסה להיאבק בהפרטה.

 

***

שיהיה לכולנו ברור, הפרטת הרכבת תהיה אסון. בשנים האחרונות גדלה ההשקעה הציבורית ברכבת ואין באמת שום סיבה שאת כספנו ניתן במתנה. גם ללא ההשקעה, רכבת היא תשתית לאומית ולא יכולה להיות נתונה לשיקולים של מיקסום רווחים. תחזוקת רכבת זה עסק יקר ומסובך שדורש כוח אדם מקצועי ומיומן. חברות רכבות מופרטות בכל העולם העדיפו להפחית השקעה בתשתית וכוח אדם ולהעלות מחירים. התוצאות היו זהות, יותר תאונות. זה גם מה שיקרה כאן אם שליחיהם של בעלי ההון בממשלה יצליחו להגשים את מזימת ההפרטה.

 

כל הכבוד לעובדי הרכבת, שלא מפחדים ולא נכנעים. אם גילה אדרעי הייתה יו"ר ההסתדרות ולא עיני, אני מאמין שכבר מזמן לא היו עבדי קבלן בישראל. סביר להניח שפוליטיקאים ושופטים היו נותנים יותר כבוד לאדם העובד ופחות לאינטרסים של תאגידים וטייקונים. ועד עובדי הרכבת נלחם לבדו בשחיתות ובהפרטה, כנגד ממשלה משרתת הון ותקשורת, משרתת הון שבעלי ההון משסים בעובדי הרכבת כמו כלבים מוכי כלבת. עובדי הרכבת האמיצים והמסורים, כנביאים בשערי העיר זוכים בעיקר לבוז מצידם של בעלי אינטרסים, משרתיהם ואספסוף מוסת. אם הם לא ינצחו, אם לא נתמוך בהם במאבקם, כולנו נשלם כרגיל את המחיר, רק שאז יהיה כבר מאוחר מדי.

 

יום אחד אחרי שעוד רכבת תרד מהפסים או תעלה באש, או סתם תפזר קרונות, האם מישהו מאיתנו יזכור שהיו מי שניסו למנוע את הפרטת התחזוקה והוזלת עלויות האחזקה? האם מישהו מאיתנו יאמין שאפשר היה למנוע את האסון ההולך וקרב של הפרטה? כמה מאותם עיתונאים, ששופכים היום קיתונות של עלבונות על עובדי הרכבת הנאבקים כנגד בזיזתה והפרטתה, יודו שהם טעו, לאחר שכל כשלנות ההפרטה של הרכבות בעולם לא הזיזו להם דבר ולנוכח העובדה שהם עזרו לטייח את השחיתות שליוותה את הליך ההפרטה? והעיקר, מה זה יעזור לנו, לנוכח השוקת השבורה?

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
20/2/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו