עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיחקו לידי ההנהלה
 

שיחקו לידי ההנהלה

מאת אמנון פורטוגלי, 20/2/2012

 

ועד עובדי הרכבת צודק במאבקו, אך התנהלותו עוררה את התנגדות הציבור, ובכך שיחקה לידי שר התחבורה וההנהלה הנחושים לפצל את חברת רכבת ישראל ולהפריטה. במבחן התוצאה, הוועד פעל כמשת"פ של ההנהלה

 

ועד עובדי הרכבת ובעיקר גילה אדרעי, יו"ר הועד, נראים כלכודים בתדמיתם ומתנהגים על פי המיתוס שנוצר עליהם. נראה שוועד עובדי הרכבת והעובדים 'ירדו מהפסים'. הם לא מזהים ולא מבינים את התפקיד של משתפי פעולה שהם ממלאים בתיאטרון האבסורד של הפרטת הרכבת. הוועד מתפקד ופועל כאחד הגרועים מבין משתפי הפעולה, משת"פ שאינו ער לתפקידו.

 

מדיניות הממשלה והאוצר היא הפרטה, מיקור חוץ וריסוק העבודה המאורגנת, בכל מחיר וללא תלות בתוצאות ההרסניות הצפויות. עובדי הרכבת מוצאים עצמם מזה כמה שנים, חסרי אונים מול פעולות משרד התחבורה והנהלת הרכבת שמטרתם פירוק הרכבת, ומכירתה בנזיד עדשים תוך פגיעה קשה בציבור העובדים. במסגרת מדיניות ההפרטה הזו, הממשלה משקיעה הון עתק בתשתיות הרכבת ובאותו הזמן מונעת למעשה את פעילותה התקינה ע"י עצירת תקני כוח אדם בשיטה המוכרת לחוקרי ההפרטה כ'ייבוש' טרם הפרטה. כך, לדוגמה, עצרו האוצר והנהלת החברה את רכש הציוד ואת התקנים לעבודות תחזוקה, למרות הגידול בפעילות הרכבת, ובעזות מצח באים בטיעונים על איכות התחזוקה ברכבת ובדרישה להעביר עבודות אלו למיקור חוץ.

 

במסגרת מדיניות ההפרטה, הממשלה והנהלת הרכבת מנהלים מזה כמה שנים מלחמת התשה כנגד עובדי הרכבת. אבל ועד העובדים 'הצליח' בהתנהגות לא-שקולה ולא חכמה לשחק לידי הגורמים הקיצוניים באוצר וברכבת, ועלול להביא בסופו של דבר להפרטת הרכבת. במקום לשכנע את הציבור שהפרטת הרכבת היא מסוכנת ורעה, עובדי הרכבת פועלים בדרך שהביאה חלק ניכר מהציבור להתנגד לפעילותם, לתמוך בהפרטת הרכבת ובריסוק ועד העובדים.

 

במאבק התקשורתי בין משרד התחבורה והנהלת הרכבת לבין העובדים, ידה של המדינה על העליונה. רכבת ישראל נתפסת כשירות ציבורי כושל ומושחת, כאשר האשמה מוטלת כולה על ועד העובדים שנראה כמחזיק את הרכבת בגרונה. אחריות משרד התחבורה והנהלת הרכבת לנעשה, עצירת התקנים לנהגים ולעובדי התחזוקה, על מינוי דירקטורים המקורבים לשר, על חילופי המנכ"לים התכופים, ההתפטרות/פיטורים של מנכ"ל המשרד, אלו כאילו לא שייכים לעניין.

 

ועד העובדים אינו קורא את תמונת המציאות לאשורה. עידן השביתות הולך ומסתיים ככל הנראה. הוועד נאבק באיומי ההפרטה, בין השאר דרך השבתת פעילות הרכבות,לעיתים בהתרעה של שעות ספורות. אבל שביתה כזו הינה חרב פיפיות. האוצר אינו מתרשם מסבל הציבור, הוועד מאבד את תמיכת דעת הקהל החיונית למאבקו, ובתי הדין לעבודה כמעט ואינם מאפשרים שימוש בנשק השביתה.

***

שביתה צריכה להיות הנשק האחרון, וגם אז אסור שתהייה כנגד ציבור הנוסעים. במקום שביתה, הוועד יכול להדגיש את מחויבותו לבטיחות, לתחזוקה נאותה ולשירות הציבור. הוועד יכול להצביע על קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות שאחראים לשנים רבות של ייבוש תקציבים ברכבת, על ההנהלה ומשרד האוצר שהובילו את ההזנחה בתחזוקת הקרונות והקטרים. הוועד יכול לגייס את דעת הקהל באמצעות חשיפת נימוקי השווא והשקר של הצד השני. לדוגמה, הדרישה למיקור חוץ של הקרונות החדשים שנומקה בהחלטת ממשלה ובדרישות היצרן. אלא שהתברר שאלו היו טיעוני שווא, והנהלת הרכבת מבקשת כיום להוציא לתחזוקה במיקור חוץ לא את הקרונות החדשים, אלא את תחזוקת הקרונות הישנים (3IC).

 

עובדי הרכבת והוועד 'הרוויחו' את סלידת הציבור, בין השאר בפעולות שגויות והרסניות למאבקם. מבחינה מוסרית/אתית וגם מבחינה מעשית הם צריכים להקפיד על פגיעה מינימאלית בציבור הנוסעים. שביתות אחרות, כמו שביתת הרופאים, גם הן פגעו ישירות באוכלוסיה. (הדגש הוא על פגיעה ישירה בהבדל משביתה בנמלים שם הפגיעה עקיפה). עם זאת, הרופאים הקפידו להודיע מראש על מועדי ההשבתה ובכך להקטין את מפגעיה ובעיקר את אי הוודאות ואת הרגשת חוסר האונים של הנפגעים. לעומת זאת, בצורה שהמאבק של עובדי הרכבת התנהל, עם פגיעה ישירה בציבור הנוסעים וכפי שהוא מדווח בתקשורת, העובדים איבדו את דעת הקהל ואת תמיכת הציבור, ולא משנה כמה המאבק הייה צודק.

***

עובדי הרכבת והוועד צריכים לעשות את ההיפך ממה שהם עשו. עובדי הרכבת יכולים להדגיש את מחויבותם לציבור הנוסעים ע"י פעולות לטובת קהל הנוסעים. למשל, להפעיל את הרכבת ביעילות המרבית ולא לגבות כסף מהקהל ולהודיע על זאת ברבים. לא יהיו מבקרי כרטיסים ברכבת, השערים יהיו פתוחים למעבר נוסעים חופשי וכו'. אם מחליטים לשבות, יש לאמץ צורת שביתה כמו של הרופאים, עם פגיעה ישירה מינימאלית בקהל.

 

למרות ההשבתה והפעולות השגויות של עובדי חברת הרכבת, יש לתמוך במאבקם. בסיכומו של דבר מאבקם הוא גם לטובת הציבור. הפרטת הרכבת תפגע בכלל הציבור בישראל, תפגע בעבודה המאורגנת, תגדיל את תופעת עובדי קבלן ללא הגנות וזכויות בסיסיות. גם מסיבות פרקטיות יש להתנגד להפרטת הרכבת. גישת משרד התחבורה והנהלת הרכבת לפיצול חברת רכבת ישראל ולהפריט חברות אלו, היא גישת הפרטה הדומה למודל ההפרטה הבריטי, שכידוע נכשל כישלון חרוץ. כדאי להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
20/2/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו