עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / שעון חול דמוגרפי
 

שיתופי - חדשני / שעון חול דמוגרפי

אורי הייטנר, 15/2/2012

 

האינתיפאדה המשפטית נגד ועדות הקבלה לא תיעצר בהרחבות הקהילתיות ועלולה להכות גם בקיבוצים ולבטל את זכותם לבחור את חבריהם

 

הכתבה המרכזית של עיתון "הארץ" ב-12.2 הייתה: "הפעיל החברתי 'לא מתאים לקהילה'". הכתבה סיפרה את סיפורה של משפחת כלפה משדרות, שנדחתה בידי ועדת הקבלה של ההרחבה הקהילתית בגבים, בטענת "אי התאמה חברתית", למרות שאבי המשפחה, אופיר, הוא בעל תואר שני והינו פעיל קהילתי מנוסה. הסיפור הזה היה הנושא המרכזי בתכנית "עושים צהרים" עם יעל דן בגל"צ ולמחרת הוקדש לו מאמר המערכת של "הארץ".

 

בכתבה בעיתון ובעיקר בראיון עם אופיר כליפה אצל יעל דן, האיש עשה עליי רושם חיובי ביותר. מניסיוני הרב כמרכז קליטה, עתיר ראיונות קליטה וכן ראיונות עבודה רבים במקומות עבודתי, הרושם שלי היה שמדובר באדם ובמשפחה איכותיים מאוד ומתאימים מאוד לחיי קהילה; בדיוק סוג האנשים שאנו מחפשים. אולם מניסיוני העשיר אני יודע, שלעתים הרושם הראשוני עלול להטעות ויש מרכיבים רבים ושונים להכרת התאמתה של משפחה לקהילה בכלל, ולקהילה ספציפית בפרט. אני גם יודע, שבעוד האיש יכול להשמיע בחופשיות מלאה את גרסתו, הקיבוץ כבול במגבלות אתיות כצנעת הפרט ואינו יכול לחשוף את המניעים להחלטתו שלא לקלוט משפחה.

 

איני מכיר את המקרה הספציפי ואיני יודע מה מניעי הקיבוץ. אולי פשוט היה ביקוש גבוה והמשפחה נראתה מתאימה פחות ממשפחות מועמדות אחרות? דבר אחד איני מעלה על דעתי, והוא שהמשפחה נדחתה מסיבות עדתיות, כפי שיעל דן כמעט אנסה את אופיר כליפה לומר. יתכן בהחלט, שההחלטה לא לקלוט את המשפחה היא החלטה שגויה.

 

אולם גם אם ההחלטה שגויה, ברור שהסיפור האמתי אינו המקרה הספציפי של משפ' כליפה. לא הדאגה לקליטתה של המשפחה בגבים גרמה למתקפה התקשורתית, אלא היה זה טרמפ על המקרה הספציפי, במלחמה נגד חוק ועדות הקבלה, שעתירות נגדו נידונות בימים אלה בבית המשפט העליון.

 

מתקפה פוסט ציונית

 

את המתקפה מובילים גורמים פוסט ואנטי ציוניים, שמתנגדים לעצם הרעיון של התיישבות יהודית וציונית, ומציגים אותה כ"גזענות". גורמים אלה יצאו, למשל, נגד יישובים קהילתיים בגליל, שבחזונם הגדירו את עצמם כיישוב ציוני, רחמנא לצלן. אוי ואבוי, שבמדינת ישראל יישוב יגדיר עצמו כציוני?! לא יאומן, אבל יש גורמים הרואים הגדרה כזאת כבלתי לגיטימית. הגולם - המדינה, קם על יוצרו - הציונות.

 

אותם גורמים טענו שמטרת ועדות הקבלה היא למנוע קליטת ערבים ביישובים. כל מי שמכיר ולו במעט את ההתיישבות הכפרית הקהילתית לגווניה, יודע שאין שחר לטענה הזאת. ראשית, מספר הבקשות של ערבים להתקבל ליישובים קהילתיים יהודיים זניח ובטל בשישים וכמעט שאינו רלוונטי להתיישבות. שנית, הטענה שהחוק נועד לשנות את המצב הקיים כדי לחסום ערבים סותרת את העובדה, שתהליכי מיון וקבלה קיימים בהתיישבות מקדמת דנא, והעובדה שלא היה חוק ועדות קבלה, נבעה מכך שאיש לא ערער על כך ולא נדרש חוק כזה.

 

החוק נועד להגן על ההתיישבות מפני המתקפה עליה. שלישית, קיים צורך אקוטי בוועדות קבלה לעצם קיומה של התיישבות קהילתית, מאחר וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לקיים קהילה קטנה, בוודאי קהילה מקפת כמו יישוב קהילתי, ללא יכולת של הקהילה לבחור את חבריה, ובלי שהשיקול של התאמה חברתית יהיה מרכיב מרכזי בקבלת חברים לקהילה.

 

הגורמים האנטי ציוניים הללו, חברו לאידיאולוגיה האינדיבידואליסטית הליברלית הקיצונית, הרואה בזכויות הפרט את חזות הכל, ובכל מקרה של התנגשות בין זכות הפרט לאינטרס הכלל, תעדיף את הפרט. אידיאולוגיה זו אינה שוללת עקרונית לא את הקהילתיות ולא את הלאומיות, אבל בפועל, כאשר היא תמיד מעדיפה את הפרט על הכלל, היא פוגעת קשות בערכים חברתיים, קהילתיים ולאומיים. למרבה הצער, האידיאולוגיה הזאת שלטת בבית המשפט העליון, והגורמים האנטי ציוניים מנצלים עובדה זאת שוב ושוב, כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

 

המאבק נגד ועדות הקבלה רווי דמגוגיה. לדוגמה, מי שטענו שוועדות הקבלה נועדו למנוע קליטת ערבים, צריכים להתמודד עם העובדה שוועדות הקבלה כמעט ואינן נדרשות לטפל בבקשות קליטה של ערבים, וכמעט 100% מהפניות שנדחות הן של יהודים. איך מתמודדים עם הטענה? טוענים שאנשים לא התקבלו כיוון שהם ממוצא מזרחי, למשל. וכך נכתב במאמר המערכת של "הארץ", העיתון המוביל את המתקפה הפוסט ציונית על ההתיישבות היהודית בכלל, ועל ועדות הקבלה בפרט: "זהו פרצופו האמיתי של חוק ועדות הקבלה. הוגיו ויוזמיו התכוונו, אמנם, להרחיק מהיישובים הקהילתיים בעיקר את אזרחי ישראל הערבים ... מי שנועד להדיר קבוצה אחת, ישמש להדרת קבוצות אחרות, למעשה לניפוי בוטה של כל מי שחורג מאיזו נורמה מעורפלת שאת אופייה תנסח חדשות לבקרים כל קהילה שמרנית ומסתגרת לעצמה".

 

דוגמה נוספת לדמגוגיה של מתקיפי ההתיישבות, היא דבריה של אחת העותרות לבג"ץ נגד החוק שהתראיינה אצל יעל דן. בהכנת החוק, עמדו היוזמים, ובראשם ח"כ שי חרמש ("קדימה"), בפני מתקפה קשה ואיומים מפני החוק שהינו כביכול "בלתי חוקתי". על מנת שהחוק לא יפסל, הם התפשרו והתפשרו; מיתנו, סרסו ועיקרו את החוק. בין השאר, הם הכניסו סעיף על פיו החוק יחול רק על יישובים קטנים מ-400 משפחות, בגליל ובנגב בלבד. אמרה העותרת: "איך הם טוענים שוועדת הקבלה חיונית לקיומו של יישוב קהילתי, כאשר הם עצמם אינם טוענים זאת לגבי כל היישובים שאינם בגליל ובנגב?"...

 

מתקפה מבית

 

בגילוי מכוער של צביעות, עזות מצח וחוסר לויאליות, יצא ולוולה, מזכיר התק"צ, נגד חוק ועדות הקבלה, ואמר שהוא מדיף ריח של גזענות (אגב, החוק שולל במפורש אי קבלה בשל דתו או לאומיותו של המועמד). איני יודע האם הסיבה לכך היא רצון לפגוע ביריבו שי חרמש, יוזם החוק, או בהתייפייפות שנועדה להציב אותו בצד "הנכון" של המתרס. זוהי עזות מצח, כיוון שוועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים, שהן אפילו לא של היישוב אלא משותפות ליישוב, למועצה האזורית ולמשרד השיכון, והם מוגבלים מאוד ביכולת ההחלטה שלהם, הם כאין וכאפס לעומת תהליכי הקליטה בקיבוצים, שבהם לאחר ועדת הקבלה, המועמד חי שנתיים כמועמד ולאחר נדרש לתמיכה של 2/3 מן החברים בהצבעה בקלפי. איך מזכיר התנועה הקיבוצית מרשה לעצמו לתקוף את ועדות הקבלה של צורות התיישבות אחרות?

 

והנה, מסתבר שהמתקפה הגיעה אלינו, לתנועה הקיבוצית. אני לא מופתע מכך, הזהרתי על כך כבר לפני שנים. ואם מישהו חושב שהמתקפה היא רק על ועדות הקבלה להרחבות הקהילתיות, כדאי שיאזין לתכניתה של יעל דן או יקרא את מאמר המערכת של "הארץ". אלה יצאו חוצץ נגד התנועה הקיבוצית. ומה הפלא? מי שעוין את הציונות ובז למגשימיה, חזקה עליו שהקיבוץ יהיה יעד למתקפתו. ועם כל ניסיונותינו הפאתטיים לעמוד בתנאי ועדת הקבלה של "הארץ" למחנה "הנאור", אין לנו כל סיכוי. אנו ציונים מידי.

 

וכך, בפרץ של שנאה להתיישבות הציונית בכלל ולתנועה הקיבוצית בפרט, כותב "הארץ": "הסינון הזה אינו אלא התגלגלותה הבוטה של האפליה המתנשאת שהפגינה החברה הקיבוצית כלפי שכניה בערי הפיתוח", מתגולל העיתון על התנועה. "בנימוקים לא ברורים, ולאחר תשאולים, חקירות חטטניות ושיחות מעיקות, קבעה ועדה שהיא איננה מעוניינת בקבלתם של חברים חדשים שאינם 'משלנו' – נימוק טוב מזה לא סופק במקרה של כלפה או במקרים אחרים – ובכך חיזקה את מגמת הבדלנות של קבוצות מסוימות, והסתגרותם בפני החברה. תהליך הקבלה לחברות בקיבוץ בעבר לקה באותם מאפיינים מגונים. אז הוסברה הדחייה בנימוקים מתחום ההתאמה לחיי חקלאות או לעבודה קשה. כיום ועדות הקבלה בתכניות ההרחבה בקיבוצים אמורות לפתוח את שערם בפני כל מי שידו משגת לשלם בעבור הקרקע ולבנות עליה בית ... אך קיבוץ גבים, כמו יישובים קהילתיים אחרים, בחר להמציא אמות מידה שרירותיות משלו".

 

האם הקיבוצים הם הבאים בתור?

 

מי שחושב שההסתה נגד הקיבוצים תסתכם בדיבורים בלבד, אך האינתיפאדה המשפטית נגד ועדות הקבלה תסתפק בהרחבות הקהילתיות, משלה את עצמו. לכאורה, לקיבוצים, בוודאי לקיבוצים השיתופיים, יש חסינות. השותפות הכלכלית הופכת את חברי הקיבוץ למעין משפחה מורחבת, וכפי שבית המשפט לא יחליט בעבורי עם מי להתחתן, כך הוא לא יקבע לי מי יהיו שותפיי לחיים הקיבוציים. זאת אשליה. הטענה שאדמות הקיבוץ הן נכס של כלל האזרחים ואין לקיבוץ זכות למנוע מאזרח לבנות את ביתו על הקרקע הזאת, כבר נשמעת, והטענות הדמגוגיות של מערכת "הארץ" הן עדות לכך.

 

הופתעתי מאוד לטובה כאשר בית המשפט העליון לא פסל את התיקון לחוק האזרחות, ואף על פי כן, אני מעריך שבית המשפט ירשה לעצמו, בצעד אנטי דמוקרטי, לפסול את חוק הכנסת בנושא ועדות הקבלה, כיוון שבדמוקרטיה המעוותת שהוא מייצג, הזכות הדמוקרטית לחיי קהילה אינה נחשבת. הלוואי ואתבדה.

 

היישובים הקהילתיים והמושבים כבר איבדו, למעשה, את היכולת שלהם לבחור את המצטרפים אליהם, מה שעלול להפוך אותם מקהילות לסתם שיכונים. המציאות הזאת ניצבת גם לפתחנו. היום, יש לנו עדיין שליטה על הקליטה בקיבוצינו, אך כמאמר הקלישאה "שעון החול כבר מתקתק".

 

עלינו לנהל מאבק ציבורי וחקיקתי להגנת ההתיישבות. במקביל, עלינו להאיץ את התהליכים לצמיחה דמוגרפית של הקיבוצים, בטרם יינטלו המפתחות מידינו.

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
15/2/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו