עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פליק-פלאק בנקאי
 

פליק-פלאק בנקאי

מאת אמנון פורטוגלי, 7/2/2012

 

פרסומים והתבטאויות של מומחים וראשי ארגונים כלכליים בין-לאומיים שהיו ממובילי הכלכלה הניאו-ליברלית, מלמדים על תחילתו של מהפך חשיבתי ועל רצון להיאבק בחוסר השוויון

 

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-2008 מנסים כלכלנים, ראשי המערכת הפיננסית, והוגי דעות להבין מה התקלקל, מהם הפגמים, הכשלים והבעיות בתפיסה ובמדיניות הכלכלית שהביאה למשבר. מומחים אלו מנסים להגדיר את התוצאות הבעייתיות של המערכת הכלכלית הנוכחית, ומציינים בדיוק את הגורמים שאופיינו ע"י המבקרים של התפיסה הניאו-ליברלית.

 

כך אנו שומעים את יוזף אקרמן, מנכ"ל דויטשה בנק, הבנק הגדול בגרמניה, העומד גם בראש המכון הפיננסי הבינלאומי (IIF), המייצג את הבנקים והמוסדות הפיננסיים בעולם, מזהיר מפני הפערים ברמת ההכנסה ובעושר. בראיון לערוץ הטלוויזיה BBC בתחילת פברואר, אמר אקרמן כי "לנו (לבנקאים) יש אחריות חברתית, מכיוון שאם יגדל חוסר השוויון במונחי חלוקת ההכנסות וחלוקת העושר, ייתכן שנמצא את עצמנו עם פצצת זמן חברתית מתקתקת, ואיש אינו מעוניין במצב כזה".

 

מבחינה זו ישראל נשארת כאחד המעוזים האחרונים של האורתודוקסיה הניאו-ליברלית, כאילו לא קרה דבר. כאן עדיין מדברים על הפרטת הבנקים (ספרו זאת באירלנד ובאיסלנד), מוציאים מכרז להפרטת נמל אילת, יחד עם החלטת מהממשלה להקים בהשקעת עתק קו רכבת לאילת שיגדיל את ערך הנמל, שיופרט עד אז, בעשרות מונים, מקדמים את הפרטת הרכבת, מקדשים מיקור חוץ, ופועלים לריסוק העבודה המאורגנת.

 

ברם, העולם מתחיל להתעורר, ובאחד משינויי הכיוון המדהימים ביותר במדיניות הכלכלית, עוברים המנדרינים של מדיניות התקציב המאוזן ומלחמה באינפלציה למדיניות של תעסוקה מלאה, גם במחיר של גרעון תקציבי.

 

***

ראשי קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי, פרסמו ב-20 לינואר 'קריאה לפעולה'  (call to action), שנועדה להגביר את הצמיחה ולהלחם במחסומי סחר. המסמך הקצר חשוב הן עקב ההדגשים החדשים שבו והן בגלל המסרים שאינם בו. לדוגמה, אין בו התייחסות למלחמה באינפלציה, להיקף הגרעון הממשלתי השנתי, לרמת חוב המדינה ביחס לתל"ג (אמנת מסטריכט), וההתייחסות למשמעת תקציבית היא בהקשר לטווח הארוך בלבד. מצד שני המסמך קורא להגדיל את הצמיחה והתעסוקה (שפירושו הגדלת החוב הממשלתי לטווח הקצר), ומזהיר מהסיכונים הכלכליים והחברתיים של תוכניות הצנע הנוכחיות. כללית, המסמך מציע לפעול בכיוונים המנוגדים לתפיסה הניאו-ליברלית השלטת.

 

חותמי המסמך, כריסטין לגארד, ראש קרן המטבע הבינלאומית, רוברט זוליק מהבנק העולמי, פסקל לאמי מארגון הסחר העולמי וראשי שמונה מוסדות בינלאומיים אחרים, הביעו את דאגתם מהחולשה בפעילות הכלכלית והאבטלה הגואה, וקראו למדיניות חדשה שנועדה להגברת הצמיחה, למלחמה בפרוטקציוניזם – במדיניות של מחסומי סחר, ליצירת מקומות עבודה, להתמודדות עם אי השוויון, ולפיתוח כלכלה ירוקה גלובלית. זו הפעם הראשונה שראשי המוסדות המרכזיים בעולם פעלו ביחד בצורה כזו.

 

הקריאה המשותפת באה יומיים לאחר שהבנק העולמי הזהיר כי העולם נמצא "על סף מיתון עולמי שיכול להיות גרוע כמו המשבר לפני ארבע שנים", ונכתבה ערב מפגש הפורום הכלכלי העולמי השנתי, שהחל ב-25 לינואר בדאבוס. סוגיית המפתח במפגש צפויה להיות מדיניות הצנע - הרבה מדי או מעט מדי. הקריאה לפעולה משקפת את החשש מאגרסיביות-יתר של תוכניות הצנע להפחתת הגירעון, ומזהירה מהסיכונים הכלכליים והחברתיים הכרוכים בכך.

 

החלק המפתיע והחדשני במסמך הם הדגשים על הגדלת התעסוקה בעיקר תעסוקת צעירים, טיפול באי-השוויון ועידוד צמיחה שכולם נהנים ממנה, הגנות סוציאליות (social protection), איכות החיים, כלכלה ירוקה, אחריות חברתית (socially responsible), דיאלוג עם ארגוני עובדים, והיבטים דומים שהיו מוקצים בכלכלה הניאו-ליברלית.

 

הפתיח למסמך מזהיר כי העולם עומד בפני "אתגרים משמעותיים ומיידיים המהווים מעמסה כבדה על סיכויי הצמיחה העתידית ועל הלכידות של החברות שלנו. מטרתנו המשותפת היא לחזק את התעסוקה והצמיחה, את איכות החיים בכל חלקי העולם. בפתח 2012, אנו מודאגים: מההאטה בצמיחה הגלובלית ועליית אי הוודאות, מאבטלה גבוהה, במיוחד האבטלה אצל הצעירים עם כל השלכותיה השליליות...".

 

עם יותר מ-200 מיליון בני אדם מובטלים כיום ברחבי העולם, ה"קריאה לפעולה" אומרת כי על הממשלות “לנהל את המדיניות הפיסקאלית כדי לקדם ולא להפחית את סיכויי הצמיחה והתעסוקה. התוכניות אמורות להיות מיושמות בצורה אחראית מבחינה חברתית". קובעי המדיניות צריכים "לפעול לפתרון בעיות האבטלה של הנוער ושל מובטלים לטווח ארוך, לספק סיכוי למקומות עבודה הגונים, יחד עם רפורמות מבניות התואמות לכל מדינה אשר ייושמו בצורה הוגנת כדי להשיג צמיחה מהירה יותר. באמצעות דיאלוג, ניתן להסכים ולהשיג רפורמות בשוק העבודה, שיביאו להעלאת רמות התעסוקה והקלה על התאמה פיסקאלית ".

 

נקודות חשובות נוספות במסמך: "האצת הגידול במקומות העבודה והשקעה בהון האנושי היא הדרך המבטיחה ביותר להתמודדות עם אי השוויון. אנו תומכים בארגון העבודה הבינלאומי ובארגונים אחרים בסיוע לממשלות לבחינת אפשרויות מדיניות ריאליות, כולל מדיניות חברתית אפקטיבית לתת כרית בטחון לפגיעים ביותר ממצוקה. השקעות צריך להתמקד בהשכלה ובנית כישורים וכך לצייד את האנשים לעתיד... הגידול באי-השוויון קורא לבחינה מוגברת של דגמי צמיחה כוללים יותר. עלינו לספק שיפורים מוחשיים ברמת החיים החומריים ולכידות חברתית רבה יותר."

 

המסמך קורא לממשלות לעמוד בפיתוי ולא לנקוט במדיניות של מחסומי סחר בניסיון לשמור על מקומות עבודה. "מדינות צריכים לחזור ולאשר כי לא יפנו למדיניות פרוטקציוניזם הורסת צמיחה ויוכיחו כי הגבלות סחר שהונהגו בתגובה למשבר הכלכלי יבוטלו".

***

זהו חומר רדיקלי המגיע ממעוזה של השמרנות הפיסקאלית, ונראה שהחל מהפך בתודעה ובשיח שכן ה"קריאה לפעולה" אינו נייר עמדה יחיד. מסמך נוסף - דו"ח הסיכונים של הפורום - מדגיש את הגידול בפער ההכנסות כאיום ה"מפתח" לכלכלות בעולם, שיביא לתגובת נגד פוליטית ולתסיסה חברתי. זאת על רקע של צמיחה נמוכה, אבטלה גואה, בני הנוער המאוכזבים, וחוסר הבטחה להטבה עתידית ברמת החיים. דו"ח הסיכונים, המבוסס על סקר של 469 מומחים, מנתח שורה של סיכונים גלובליים ומצביע על "שינוי במיקוד ההתייחסות, מסיכונים סביבתיים לפני שנה לסיכונים חברתיים- כלכליים השנה".

 

סימנים נוספים לשינוי הם החלפת הדיון הפותח הקבוע של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בנושא "תחזית לכלכלה העולמית" שהוחלף ע"י פרופ' קלאוס שוואב, הבוס הגדול של דאבוס, בדיון שכותרתו: "עתיד הקפיטליזם". שוואב פרסם בימים האחרונים מספר מאמרים על אי השוויון כסכנה הגדולה ביותר לכלכלה העולמית. "אני מאמין מאוד ב'שוק החופשי' אבל שוק חופשי צריך לשרת את החברה", אמר שוואב בפתיחת הפורום בדאבוס וקונן על חריגות ועל כך שלא הכל נהנים מפירות הקפיטליזם, ובמילותיו: "חוסר ההכלה במערכת הקפיטליסטית".

 

"הרלד טריביון" יצא ערב הוועידה במאמר ראשי שכותרתו: "בדאבוס, הנושא הגדול הוא אלו שיש להם המון לעומת אלו שאין להם". בגוף המאמר נטען כי הפער בין מי שיש להם לבין מי שאין להם הפך לנושא המרכזי, עליו דנים בגלוי בזירות בהן עליונותו של קפיטליזם נטול עכבות laissez faire הייתה אמורה להיות מובנת מאליה ובמקומות בהם דיונים על שוויון היו מבוזים ונלעגים כ"מלחמת מעמדות". דברים בכיוון זה נשא גם אקרמן, מנכ"ל דויטשה בנק, כפי שצוין בתחילת המאמר.

 

זה עוד לא סופו של הניאו-ליברליזם, בעלי ההון והתאגידים הגדולים ימשיכו בדרכם, ויהיה קשה מאוד להקטין את כוחם ושליטתם במערכת הפוליטית. עם זאת נראה שמנהיגים בעולם מתחילים להבין ולחשוש. אם נהייה אופטימיים, ניתן לומר שאור מהבהב בקצה המנהרה.

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
7/2/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו