עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

הנושאים את שם הערבות ההדדית לשווא
 

הנושאים את שם הערבות ההדדית לשווא

מאת אלישע שפירא, 1/2/2012

 

מי שטוענים לקיומה של ערבות הדדית ללא שוויון, מרוקנים את הערבות ההדדית הקיבוצית מתוכנה המיוחד

 

"מושג" הוא תוכן כלשהו הבא לביטוי במילה או צירוף מילים. מושג יכול להיות בעל תוכן מוחשי, כגון: "שולחן", "אדמה" ו"מים", והוא יכול להיות בעל תוכן מופשט כמו: "אהבה", "אמונה", "צער" וכו'. לפעמים מושג מוחשי יכול לשאת גם תכנים מופשטים, כמו "שולחן" ו"שולחן ערוך", "אדמה" ו"אימא אדמה", "שמיים" ו"מידי שמיים" ורבים רבים כמו אלה. אך גם מושג מופשט יכול להיות בעל תוכן אישי כפי שהוא יכול להיות בעל תוכן כללי. כמו: "צער" ו"צער העולם", "אהבה" ו"אהבת אדם" וכו'.

 

המושגים שאנו משתמשים בהם נועדו לאפשר תקשורת ודיון על תכנים ומשמעויות. למרות היותם בדרך כלל ביטוי לעולמות תוכן מורכבים, הם אמורים להיות בעלי משמעות מובנת ומוסכמת. מטבעם של המושגים שהם דינמיים ומשמעותם משתנה עם הזמן. הם משתנים בהתאם להתפתחות השפה, לצבירת הידע ולמרחב התרבותי בו אנו חיים וממנו אנו ניזונים. כך קורה שאותו מושג (מילה או צירוף מילים) עשוי להיות בעל משמעות שונה בתקופות שונות, והוא יכול להיות בעל משמעויות שונות באותו הזמן עבור אנשים השונים זה מזה ברקעם התרבותי.

 

מושג שמשתמשים בו מחוץ להקשר התרבותי לשוני, עלול להכביד על התקשורת עד כדי אי הבנה של הנאמר. ניקח לדוגמה את המושג "חלוץ" (מי שהולך ראשון ופורץ דרך לבאים אחריו). בתחילת המאה הקודמת היה ברור וידוע לכל כי חלוץ הוא יהודי שעלה לארץ ישראל. בהמשך השתנתה במעט משמעות המושג והוא כבר לא כלל את כל מי שחיו בארץ ישראל. חלוץ היה מי שחי בארץ ישראל "בתנאים חלוציים". כלומר: בספר, בכפר, בחקלאות, בעבודה קשה או בשרות הביטחון. היום יש חלוצים רק על מגרש הכדורגל. מי שחיים בספר הם "פראיירים" או "חסרי מזל", ומי שעושים עבודה קשה בחקלאות הם תאילנדים או "תימהונים הדבקים בערכים לא רלוונטיים". בישראל של היום רבים יתקשו לכנות את פרופ' דן שכטמן (חתן פרס נובל) בתואר "חלוץ" במחקר המדעי, למרות שזה התיאור היותר מדויק של תרומתו. הם יתקשו בגלל הקשרים ההיסטוריים והעכשוויים שהמושג הזה צבר ונושא על גבו.

 

בין "שוויון" ל"ערבות הדדית"

 

נדרשתי לדיון זה על רקע האמירות, הרווחות היום במקומותינו, בזכות ה"ערבות ההדדית" ובגנות ה"שוויון". ראוי לבחון אמירות אלה גם בדרך של ניתוח המושגים והבנת משמעותם. ה"ערבות ההדדית" מושרשת עמוק במורשת היהודית. חז"ל אמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". כוונתם הייתה כי על כל יהודי לקיים מצוות והוא אחראי לכך שגם חברו יקיים מצוות.

 

במהלך השנים השתנה תוכנו של המושג והדגש הושם על הסיוע לקיומו ולרווחתו של הזולת. הערבות ההדדית, כפי שהתקיימה בקהילות ישראל, התייחסה בדרך כלל להבטחת המינימום, לחיות ולא למות. כך טושטש ההבדל בין מצוות ה"ערבות ההדדית" למצוות "גמילות חסדים". מתן נדבה לנזקקים, כדי שיחיו ולא ירעבו.

 

הערבות ההדדית שקבע הקיבוץ שונה מאוד. האחריות ההדדית של חברי הקיבוץ מקיפה את כל תחומי החיים והיא נשענת על עיקרון שוויון ערך האדם, ממנו נובע גם השוויון הכלכלי בין בעלי היכולות השונות. לא הבטחת המינימום הנחוץ כדי לחיות, אלא הבטחת המרב האפשרי, בהתאם ליכולת הכלכלית המשותפת. ה"שוויון הכלכלי בין בעלי היכולות השונות" הוא לב ליבה של הערבות ההדדית הקיבוצית. השוויון כפי שהוגדר כאן הוא מהותה והגדרתה של הערבות ההדדית בקיבוץ.

 

למושג "שוויון ערך העבודה", אותו מרבים לרמוס ברגל גסה לאחרונה, יש שתי משמעויות שונות, היכולות להתקיים כל אחת בנפרד. האחת: "כל עבודה נדרשת ראויה ומכבדת את עושיה". משמעות זו יכולה להתקיים גם במשטר של פערים כלכליים. המשמעות השנייה: לכולם מגיעה תמורה שוויונית (שיש בה גם התאמה לצרכים שונים) שאינה מותנה בכישוריהם, בהשכלתם, בתפקידם וב"מעמדם".

 

השוויון הזה שמור לכל מי שמבצע את עבודתו כמיטב יכולתו (השונה) על הצד היותר טוב. מי שטוענים ל"ערבות הדדית מרבית ללא שוויון" (כפי שהוגדר כאן) מרוקנים את הערבות ההדדית הקיבוצית מתוכנה המיוחד. במובן זה הם נושאים את שמה לשווא. הם אינם מתכוונים לערבות הדדית מרבית, בהתאם לצרכים וליכולת המשותפת. במקרה הטוב הם מתכוונים לעזרה הדדית מוגבלת, דרך המיסוי שתגבה "הרשות" (הנהלת האגודה). זה חשוב וזה עשוי להיות קוו נסיגה שראוי לשמור עליו, למי שוויתרו על השוויון ובחרו לחיות בחברת פערים, אך זה אינו דומה כלל לערבות ההדדית במובנה הקיבוצי. זו בודאי לא "ערבות הדדית מרבית". זה מקרה מובהק של ריקון מושג ה"ערבות ההדדית בקיבוץ" מתוכנו המיוחד.

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
1/2/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו