עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בית הדין לעבודה וחובתו לדמוקרטיה
 

בית הדין לעבודה וחובתו לדמוקרטיה

מאת חי בדרה, 18/1/2012

 

בהחלטתו עד כה, נראה שבית הדין לעבודה לא עושה את חשבון עתידה של הדמוקרטיה בישראל

 

מזה כשלושה חודשים מתקיים סכסוך עבודה כללי במשק בסוגיית עובדי הקבלן. הסתדרות העובדים הכללית טוענת שהמשק צריך לקלוט חלק מעובדי הקבלן (שלפי הערכות מספרם עומד על כ-400,000 איש ואישה) כעובדים מן המניין, ואילו האוצר מצדו אינו מוכן לדבר על העברתם מהעסקה עקיפה לישירה. באוצר הציעו אפילו השוואת תנאים הכוללת תשלום לקבלן, והעיקר למנוע את ההעסקה הישירה. עמדה זו עולה כסף רב יותר למדינה ואין בה היגיון כלכלי, אבל נראה שהפער המובנה בין סוגי העובדים נמצא בראש מעייניו של האוצר.

 

אל מול עמדה מוזרה זו החליט בית המשפט לדיני עבודה שוב ושוב מאז נובמבר האחרון למנוע מההסתדרות לשבות בנושא עובדי הקבלן, בהחלטתו האחרונה דחה בית הדין את האפשרות לשביתה עד ה-7.2, ויתכן שימשיך לדחות אותה עד בכלל.

 

כדי לשפוט את בחירתו זו של בית המשפט חשוב להכיר את טיעוני חלק מהמתנגדים לשביתה הכללית שנאמרו אך בדיון האחרון. אלה מלמדים יותר מכול:

נציגת המדינה, מיכל לייסר, טענה שאין סיבה לשביתה היות שהאכיפה של חוקי העבודה בישראל מצוינת (בפועל חלפו שנים שבמהלכן 14 פקחים אחראים לנטר, לדווח ולטפל בהפרות חוקי העבודה לחמישה מיליון שכירים) ולאחר מכן גרסה שאין הוכחה לכרסום במעמד העבודה המאורגנת בישראל בעשרים השנים האחרונות. חבר אליה ראש איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין. הוא הסביר כי אם נדאג חס וחלילה שאחות בית הספר, עובדת הניקיון, המאבטח, המורה המועסקת דרך קבלן והעובדת הסוציאלית ייקלטו במקום עבודתם, ניצור משק בלתי מתפקד ובלתי יעיל.

 

לין הוא נשיא חברת "רשת לין", בעלת שליטה בחברת כוח אדם. אזרח מודאג הוא האזרח לין, לכיסו ולעתיד מדינת ישראל. ואחרון חביב הוא גל הרשקוביץ, ראש אגף התקציבים, פקיד שתפקידו ליישם מדיניות שקובעים נבחרנו. הרשקוביץ סיפר בראשית דבריו שהוא-הוא אחראי למדיניות. לא ראש הממשלה ולא שר האוצר. בהמשך הוא טען שהעסקה ישירה אינה כדאית לעובד הקבלן ואף תפגע בו מאחר שמשכורתו תרד (!) לגובה המשכורת של העובדים הקבועים. קראו שוב את המשפט הזה. קם יורש לאורוול ולא ידענו.

 

כל אלה על טיעוניהם המנותקים מהמדינה, מחיי הארץ הזו ומאנשיה - מפעלם המשותף הוא שבירת גוום של 400,000 עובדים ומשפחותיהם, להמשיך לייצר אנשים חלשים, מנוצלים, הנלחמים על פת לחמם המועטה. עובדים עניים. רק בשל אופי טיעוניהם יש לאפשר את השביתה.

 

יש לומר את האמת, זה יותר מוויכוח כלכלי מוסרי. בהחלטתו עד כה, עולה החשש שבית הדין לעבודה לא עושה את חשבון עתידה של הדמוקרטיה בישראל. ברי לכול שאנחנו נמצאים בימים של מתקפה הולכת וגוברת על מערכת המשפט. אין זה עניין זמני התלוי בקוניונקטורה פוליטית כזו או אחרת, אלא עניין סוציולוגי. אחת הסיבות לכך, ואולי העיקרית שבהן - האזרחים הפשוטים מבינים שהעסק מכור, שהאוצר נמצא בכיס של בעלי ההון וכן חלקים נרחבים מהמערכת הפוליטית. האזרחים יודעים שהם זנוחים לגורלם. יתר על כן, תופעת העוני העובד שהיא שם אחר להתפשטות העסקת קבלן משמשת כמגבר לשנאה עיוורת למוסדות דמוקרטיים דוגמת מערכת בתי המשפט.

 

האם יכול מישהו להאשים את האב שהגיע לסף פנסיה, והוא רואה את בניו ואת בנותיו יורדים למעמד עובדי קבלן ואת משפחתו המורחבת שמצבה הידרדר בדור האחרון, שהוא מגיע למסקנה בלתי אמצעית שאין משכן לצדק בישראל? העובדים העניים, כדאי שידעו שופטי בית הדין, צופים בחדשות וקוראים עיתונים. כשהכותרת זועקת שבית הדין לא יאפשר "מגה-שביתה" שמטרתה להצילם הלכה למעשה ממעשה פשע שנעשה בהם דרך החלטות מדינה, הם קולטים את המסר הישיר: העולם כמנהגו נוהג, והמוסד האחרון שאליו נשואות עיניהם הכלות גם הוא נטש אותם. האם יגנו עליו כשתגיע השעה?

 

כיצד תזכה מערכת המשפט לאמונם של אזרחי ישראל האלה כאשר יעברו 120 ימים מאז בקשת ההסתדרות לשנות את התופעה הקשה הזו, לבלום את גדילתהּ, להקטינהּ, עד שבית הדין המכובד יאפשר אולי שביתה כללית? הרי בית הדין מורשה לאשר שביתה אחרי 14 ימים של סכסוך עבודה. 120 ימים יעברו ללא אישור שביתה. 4 חודשים תמימים. מדוע דווקא על הנושא הזה, על גבם של עובדים אלו, לפרוק את נשקה העיקרי של ההסתדרות? האם 400,000 משפחות של העובדים החלשים ביותר בישראל לא זכאיות להגנתו? מאין יבוא עזרן?

 

נשיאת בית הדין, כבוד השופטת נילי ארד, אמרה מספר פעמים במהלך הדיון שיש כאן מאבק אידיאולוגי. היא אמרה שלתחושתה המפגש בין האוצר להסתדרות הוא מפגש של קווים מקבילים ושל אי-הסכמה מהותית. אם כך פני הדברים, האין זה מן הנכון לאפשר לצדדים לצאת לשדה הציבורי ולהשתמש באיזון בכלי נשקם החוקי עד להגעתם למאזן חדש?

 

גדי יציב אבחן פעם במדויק את קובעי המדיניות הכלכלית בישראל במימרתו "הפער היקר להם מכול". אם קם בישראל כוח שקורא תיגר על מדיניות ההעסקה הפושעת לאחר עשרים שנים של הידרדרות במדרון בלי בלמים, האם ראוי שבית הדין לעבודה יהיה המעכב העיקרי של השינוי החיוני?

 

הכותב חבר ופעיל בדרור ישראל

נכתב בתאריך
18/1/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו