עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / יהיר לפיד
 

שיתופי - חדשני / יהיר לפיד

מאת אורי הייטנר, 16/1/2012

 

במאמרו ב"ידיעות", משווה עצמו יאיר לפיד לרבין ולפרס. מאז "יש לך ממשיך" האלמותי של דוד לוי בוועידת "חירות" אחרי התפטרותו של בגין, לא הייתה הכתרה עצמית כזאת של אדם את עצמו

 

מאמרו של יאיר לפיד, עתיר הקדימונים, ב-"7 ימים" של "ידיעות אחרונות": "למה אני הולך לפוליטיקה", ראוי לניתוח ובחינה, כדי ללמוד (או לא), משהו על השקפותיו הפוליטיות.

 

אקדים ואומר, שאופן הסיקור של כניסתו של לפיד ב"ידיעות אחרונות" - הכותרות נוסח "מרוץ הלפיד", מאמרי ה"פרשנות" נוטפי השומן של סימה קדמון, היה מביש. אם ימשיך העיתון בדרך זו, יחטא לתפקידו ולקוראיו.

 

עם זאת, איני שותף לביקורת על כך שהעיתון מאפשר ליאיר לפיד לפרסם את הטור שלו. אדרבא, הפסקת קיומו של הטור, דווקא כאשר לפיד הולך לפוליטיקה, יהיה מעשה שטותי. לא זו בלבד שאין סתירה בין החיים הפוליטיים לכתיבה פובליציסטית, אלא שיש קשר הדוק בין השניים. מן הראוי שפוליטיקאי יציג לציבור את עמדותיו וינסה להשפיע עליו, ויהיה זה מוזר אם דווקא כאשר לפיד נכנס לפוליטיקה, הוא יפסיק לפרסם את הטור שלו.

 

פוליטיקאים רבים בתולדות הציונות והמדינה היו פובליציסטים ושילבו בין התפקידים בעת ובעונה אחת - כך היו הרצל, נורדאו, סוקולוב, ברל כצנלסון, ביילינסון, זלמן שז"ר, ז'בוטינסקי ואחרים. ובשנים האחרונות - יוסי שריד, אמנון רובינשטיין, בני בגין ואחרים היו בעלי טור ופוליטיקאים. ועוד לא הזכרתי את אורי אבנרי.

 

אני גם מתנגד לחוק הצינון לעיתונאים שנגנז השבוע - לא רק בשל עצם התנגדותי לחקיקה פרסונאלית, וגניזתו של החוק עם פרישתו של לפיד מן הטלוויזיה מעידה על כך שהחוק היה פרסונאלי, ולא רק כיוון שאני מתנגד עקרונית לחוקי צינון, כולל של בכירי צה"ל, אלא גם כיוון שגם היום, טובי הפוליטיקאים הם עיתונאים שעברו לפוליטיקה, דוגמת שלי יחימוביץ', אורי אורבך וניצן הורביץ.

***

איזה פוליטיקאי יהיה לפיד? יחימוביץ', אורבך והורביץ התבלטו גם בתקשורת כבעלי השקפת עולם ברורה וסדר יום מובהק והלכו עמם לפוליטיקה. לפי הדוגמה הזאת, ניתן לצפות שלפיד יהיה פוליטיקאי רדוד, כפי שהינו עיתונאי רדוד. רדידותו בולטת לעין במיוחד בהשוואה בינו לבין הפאנל שליווה אותו בהנחיית "אולפן שישי" - אהוד יערי, רוני דניאל ואמנון אברמוביץ'. הם העניקו את העומק והמומחיות ואילו הוא את מותג היפיוף המצחקק, והמלהג אמירות פופוליסטיות.

 

יש הבדל מהותי בין הגשת "אולפן שישי" לטור ב"ידיעות אחרונות". בתפקיד מגיש המהדורה המרכזית של חברת החדשות עתירת הרייטינג ביותר, יש משהו ממלכתי וסמכותי, המחייב ארשת של אובייקטיביות, הסותרת מיניה וביה את תפקידו של פוליטיקאי. לכן, העובדה שהמשיך למלא תפקיד זה, בעוד הוא רץ במקום לקראת אות הזינוק של "מרוץ הלפיד", הייתה שערורייה. לא כן כתיבתו לטור שלו ב"ידיעות אחרונות", שדווקא עכשיו הופכת לחשובה יותר.

 

לא כך חושב יאיר לפיד, כנראה. הוא אמנם מתכוון להמשיך לכתוב את הטור שלו, אך לא למען שקיפותו כפוליטיקאי, אלא למטרות אחרות לגמרי. "איני מתכונן לשעבד את המדור הזה (ובוודאי שלא את יושרתו של העיתון המארח אותו) לדרכי הפוליטית החדשה, ובשבוע הבא הוא יחזור למתכונתו הרגילה, כולל הבדיחות על חשבונה של זוגתי-שתחיה, אבל השבוע נדמה לי שמן הראוי - באופן חד-פעמי - שאסביר מה קרה".

 

במילים אחרות - במקום להציג את עמדותיו, הוא מעדיף להשתמש במדור כדי להעצים את החוזקה שלו; את סלבריטאיותו. כפוליטיקאי, אין לו עוד הפריבילגיה להסתפק בבדיחותיו על חשבונה של זוגתו שתחיה. כעת, מצופה ממנו לכתוב מה עמדותיו ומה תכניותיו בנושאים השונים. הוא מעדיף לברוח מכך, אל המחוזות שבנו אותו כמגה-סלב, ואלה הרי מחוזות הבחירה שלו כפוליטיקאי, והוא מתרץ זאת באמירה עקרונית, שלא ישעבד את הטור והעיתון למרוץ הפוליטי... כיוון שאי אפשר לחשוד ביאיר לפיד בטיפשות, כנראה שהוא בונה על הטיפשות של קוראיו.

 

"בלילה הקודם סיימתי לענות על מיילים וסמסים רק לקראת ארבע בבוקר", מדווח לנו בענווה אופיינית לפיד, כאומר: א. ראו כמה עניין יש בי, שעליי להקדיש לילות כדי להספיק לקרוא ולהשיב על הכל. ב. ראו כמה אני חרוץ.

 

"אני אדם מנוסה מאוד" מספר יאיר לפיד כבהערת אגב, ומציין "בוודאי מול מצלמות", בתארו את פגישתו עם צלמי הפפראצי שארבו לו ליד ביתו בבוקר שלמחרת. המסר הוא פתיחת המשפט, "אני אדם מנוסה מאוד", לנוכח ביקורת שהוטחה בו על חוסר ניסיונו, אף שהביקורת היא על חוסר ניסיון ביצועי; הרי איש לא יחלוק על ניסיונו העיתונאי העשיר.

***

עיקר הביקורת על לפיד לא התמקדה בחוסר ניסיונו, אלא בפופוליזם שלו ובבריחתו מאמירה משמעותית בנושאים שעל סדר יומנו הציבורי. לב מאמרו הוא התמודדות עם ההאשמה הזאת. "כמה מהפוליטיקאים שהתראיינו בידענות רבה לגבי תוכניותיי העתידיות (חלק מהם לא פגשתי מעודי) חזרו על הטענה שאיש אינו יודע מה הן עמדותיי. היות והטענה הופיעה בכמה עיתונים, ומפי כמה אנשים, היה ברור שמדובר במה שקרוי בשפה המקצועית 'בלון'. מהו בלון? מי שממונה על תעמולת הבחירות ממציא משפט מרושע על היריב ושולח מספר רב של ח"כים - רצוי ממפלגות שונות - להשמיע אותו במספר רב של מקומות בו-זמנית. אחרי יומיים שלושה הוא מנתח את התגובות ובודק אם ההשמצה 'נדבקה'. אם זה הצליח, ממשיכים ללחוץ בכיוון בכל הכוח. אם לא, ממציאים בלון חדש. אם תהיתם פעם איך נולדה האמא הערבייה של שמעון פרס, או האגדה על בעיות השתיה של רבין, הרי שזו התשובה: אלה היו בלונים".

 

הבה ננתח את התיאוריה הזאת. ראשית, האיש סובל ממגלומניה רבתי. הוא כל כך חשוב, עד כדי כך ש"מי שממונה על תעמולת הבחירות" (מי זה? איזה בחירות?) טורח להפעיל בעת ובעונה אחת את העיתונים ואת הח"כים מן הסיעות השונות, והללו, ממושמעים כל כך, אצים רצים כחיילים לבצע את ההוראות ולקרוא את דף המסרים ששיננו. הלו, תרגיע. אתה לא כל כך חשוב, כדי לבנות על עצמך תיאוריית קונספירציה כזאת.

 

ולמי יאיר לפיד משווה את עצמו? לרבין ולפרס. מאז "יש לך ממשיך" האלמותי של דוד לוי בוועידת "חירות" אחרי התפטרותו של בגין, לא הייתה הכתרה עצמית כזאת של אדם את עצמו, כיורשם של נפילי השבט. ואת ההשוואה הוא עושה היישר בצלילה אנדרדוגית אל תהומות ההשמצות כלפי השניים. רבין ופרס, כפוליטיקאים ותיקים, הרוויחו ביושר יריבים רבים, שבין השאר הדביקו להם (או לא, עוד נגיע לכך) את ההשמצות הללו. רומז יאיר לפיד - גם לי, כמו לקודמיי רבין ופרס, יש יריבים המדביקים שמועות, כי הם מ-פ-ח-דים.

 

במאמר מוסגר - את סיפור האמא הערבייה של פרס, המציא פרס עצמו. מעולם, בשום מקום, לא נאמר שיש לפרס אמא ערביה ובשום מקום לא נכתב הדבר. אבל פרס, בספין אנדרדוגי אופייני (מסוג הספינים שעליהם אמר עליו רבין שמנהיגות אין בונים בבכיינות), הצליח להפוך את הסיפור הזה לאמת, שכלל אין צורך לבדוק אותה. את סיפור השתיינות של רבין המציא יוסי שריד, כאשר רבין היה שר הביטחון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, והוא ראה בו יריב מר. שריד עצמו הודה בכך בראיון לישעיהו בן פורת, והוא מופיע בספר "שיחות עם יוסי שריד".

***

נחזור ללפיד. האמנם הביקורת על רדידותו והימנעותו מאמירה, היא בלון קונספירטיבי? אני יכול להעיד ממקור ראשון. בשניה שבה שמעתי על הודעתו של לפיד, כתבתי בדף הפייסבוק שלי: "יאיר לפיד - אסתרא בלגינא קיש קיש קריא". השתמשתי במאמר חז"ל זה אודות מטבע אחד בכד ריק הקורא קיש קיש, ובמילים אחרות, אמרתי על לפיד, שכולו רעש וצלצולים, ללא תוכן. בו ביום, כתבתי את מאמרי "אסתרא בלגינה", שבה הטחתי בו ביקורת על רדידותו ושטחיותו. כשכתבתי את הדברים, עוד לא יכולתי להספיק לשמוע או לקרוא אחרים שאמרו זאת. ומיהו "האחראי על התעמולה" ששלח אותי? הרי זה מגוחך.

 

והאם "האחראי על התעמולה" שלח גם את חתן פרס ישראל פרופ' שלמה אבינרי לכתוב ב"הארץ": "הוא השוויצר הישראלי האולטימטיבי, שמדבר על כל דבר בעולם, אך מעולם לא אמר דבר מעניין או מקורי. כל מה שהציג עד כה היו פראזות דביקות חלולות ששכנעו רבים שהם ה'ישראלים' האמתיים".  

 

כותב לפיד: "האמירה הייתה משונה בעיניי. מכל הדברים שאפשר היה לומר עליי, ברור שדווקא זה הכי פחות סביר. הרי אין בכל מדינת ישראל אף פוליטיקאי, בכיר ככל שיהיה, שעמדותיו נפרשו בפני הקהל בפירוט רחב ומדויק כל כך. במשך שנים רבות אני כותב את דעותיי מדי שבוע, לעתים אפילו מדי יום. כתבתי 11 ספרים, אין השבעה בצה"ל שבה לא מקריאים טקסטים המתארים את תפיסת הישראליות שלי, הגשתי אלפי תכניות טלוויזיה ורדיו ונשאתי מאות הרצאות שבהן סיפרתי על מחשבותיי. אם חושבים על זה, אין נושא שלא דיברתי או כתבתי עליו לפחות פעמיים".

 

אך הרי איש לא חושד בלפיד שלא כתב על כל דבר לפחות פעמיים, אפילו שלוש. הטענה נגדו היא שכתב על כל דבר יותר מפעמיים, אך לא אמר כלום, כפי שהיטיב לתאר זאת פרופ' אבינרי. אך בפסקה הזו, ממשיך "השוויצר" כהגדרתו של אבינרי, או המגלומן כהגדרתי, להעפיל במדרגות הממלכתיות ומזהה עצמו עם טקסי ההשבעה בצה"ל. "אין השבעה בצה"ל שבה לא מקריאים" את הגיגיו אודות הישראליות. ואללה? אני מציע להמיר את חלוקת ספר התנ"ך, הניתן לחיילים בטקסי ההשבעה שלהם, במבחר מהגיגיו של לפיד על "הישראליות".

 

הנה, הגדרתו המדויקת של פרופ' אבינרי ל"תפיסת הישראליות" בה מתהדר לפיד, ועל ברכיה ראוי לחנך דורות של ישראלים: "פראזות דביקות וחלולות ששכנעו רבים שהם ה'ישראלים' האמתיים, השונים כל כך מן החרדים שנואי נפשם (וכמובן מן הערבים). הדרה אלגנטית ומתנשאת, על גבול הגזענות, של כל מי שאיננו חילוני, אשכנזי, משכיל ובורגני".

 

לפיד ממשיך להתעמת עם הביקורת גם בפסקה הבאה: "למעשה, אתם עדיי: מי שקורא את המדור הזה באופן קבוע, יודע שרק בשנה האחרונה כתבתי פה מה אני חושב על..." וכאן הוא מפרט את הנושאים בהם עסק. ולא נותר לי אלא להחזיר את הקורא לעדותו של לפיד עצמו על המדור שלו: "בשבוע הבא הוא יחזור למתכונתו הרגילה, כולל הבדיחות על חשבונה של זוגתי-שתחיה, אבל השבוע נדמה לי שמן הראוי - באופן חד פעמי ..."

 

אחרי שהגדיר שמדובר בבלון קונספירטיבי, והוכיח שאין לו שחר, לא נותר לו, אלא להסביר "מדוע בחרו יריביי החדשים לנסות להפריח לכיווני דווקא את הבלון הזה? למה הם חשבו שזה יידבק"?

***

בטרם הוא משיב על שאלתו, הוא משהה את קוראיו באתנחתא קצרה: "אני מפציר בכם לא להחמיץ את האירוניה: בדיוק אותם אנשים שטענו בשבוע שעבר בלהט שזה לא בסדר שאני מקדם את העמדות שלי דרך הטלוויזיה, טענו השבוע בלא פחות להט שאין לי עמדות בכלל". האמת היא שהביקורת עליו לא הייתה על כך שהוא מקדם את עמדותיו דרך הטלוויזיה, אלא שהוא מקדם את עצמו דרך הטלוויזיה, שהוא מקדם את מועמדותו דרך הטלוויזיה. אין כל סתירה בין הביקורת המוצדקת הזאת, לביקורת המוצדקת על רדידותו.

 

אז מה התשובה לחידה? "ואז, באיחור הבנתי. זו בדיוק הבעיה: בתפיסת עולמם של עמיתיי החדשים, עמדות אינן דבר מפורט ומנומק שכותבים עליו אלפי מילים אחרי תהליך ממושך של מחקר וחשיבה. זה מורכב מדי, זה מנדנד, אין להם כוח להתעמק בזה. כשהם אמרו שהם אינם יודעים מה הן עמדותיי, הם התכוונו בעצם לומר שהם לא יודעים איך לסכם אותי במילה או שתיים כמו שהם מסכמים כל דבר אחר".

 

גוליבר בארץ הגמדים. ענק אינטלקטואלי מגיע למאורת אפסים אינטלקטואלים והם אינם מסוגלים להבין את מורכבות הגותו העמוקה. שמא, אוי לבושה, הם לא קראו את 11 ספריו... ומכאן, מחוסר ההבנה הזאת, נולדה הקונספירציה. עכשיו הכל ברור.

 

איך מתמודד לפיד עם הבעיה? בשיטת "ישנן בנות". "ישנן בנות ישנן בנות / שרק חושבות על בחורים / לא 'כפת להן מה שאומרים / יוצאות עם מי שרק אפשר / ולטובות כלום לא נשאר. / אם לטובות כלום לא נשאר / אז הן עושות ממש אותו דבר / והבנים חושבים אז כך / כל הבנות הן היינו הך".

 

לפיד התכוון להכניס עומק לפוליטיקה; עומק הגותי ואידיאולוגי שלא היה כמותו, החרוט לנצח ב-11 ספריו ובנוסח ההשבעה בצה"ל. אבל "אם חוקי הזירה הפוליטית מגדירים 'עמדה' כמשהו שאפשר לנסח בשתי מילים, אני לא יכול לפטור את עצמי מכך כבר בשבוע הראשון". ובכן, האיש גם פרגמאטי. איזה כושר הסתגלות.

 

בלית ברירה, נאלץ לפיד לאמץ סיסמה. וכך זה נראה:

 

"שתי המילים הן:

איפה הכסף?

 

אני אחזור על זה:

איפה הכסף?

 

ועוד פעם:

איפה הכסף?"

 

דומני שמאז פלאטו שרון עם "ומה עשיתם בשביל מדינה?" לא היה פה סלוגן פופוליסטי ורדוד כל כך, כמו הסלוגן הזה, שגוליבר נאלץ בעל כורחו לאמץ, כדי להתאים את עצמו לנורמות ארץ הגמדים.

 

לפיד מתמודד גם עם טענת האנטי חרדיות שלו. כאן, אני מסכים שעושים לו עוול מסוים, כאשר מדביקים לו את מנוע השנאה שאפיין את אביו. לשבחו יאמר, שהוא לא אימץ את המסרים והסגנון המתלהמים ורוויי השנאה של אביו. "אני יודע שזה מיד מקפיץ את כל מי שקיוו שאוביל קו אנטי-חרדי (ואף אחד לא מקווה לזה יותר מש"ס, כי זה הדבר היחיד שיכול להציל להם את הקמפיין הבא), אבל צר לי לאכזב אותם: אין לי עניין בשנאת יהודים, אלא רק בחלוקה צודקת יותר של המשאבים". אכן, לא הייתה תרומה גדולה יותר לקמפיינים של ש"ס מקמפיין השנאה של טומי לפיד, כפי שלא הייתה תרומה גדולה יותר לקמפיין של טומי לפיד, מקמפיין "הוא זכאי" של דרעי.

 

אבל מיד אחרי שהוא מגדיר שאין לו עניין בשנאת יהודים, משתלח לפיד במתנחלים, בהאשמת השווא הדמגוגית, ש"הכסף שלנו" "נמצא בלא מעט התנחלויות מרוחקות שנראות כמו שווייץ, שאליהן מובילים כבישים טובים יותר מאשר בשוויץ". אז אולי בעצם הוא כן מאמץ את פוליטיקת השנאה של אביו. וכמובן, פטור בלא הסבר פופוליסטי נוסף לשאלה "איפה הכסף", אי אפשר - "הוא נמצא במנגנונים ממשלתיים מנופחים ובזבזניים, שאינם טורחים לתת לנו שירות נורמאלי". אני מבין שהוא מתכוון לשרידים המדולדלים של "האיש השמן" המופרט. הנה, עצם ראשונה למו"מ הקואליציוני על הצטרפות לממשלת נתניהו העתידית.

 

לפיד מקים מפלגה חדשה, שתחזיר לאזרחים את הכסף. "לכל אחת מהקבוצות האלה יש את המפלגה שלה, שדואגת לזה שהסחטנות תימשך". כלומר, המפלגות התומכות בהתנחלויות אינן מפלגות אידיאולוגיות המאמינות בא"י השלמה ובצורך להתנחל ביהודה ושומרון, אלא מפלגות אגרריות הדואגות ל"סחטנות" המגזרית של המתנחלים, שאצלם נמצא "הכסף של הישראלים האמתיים". הכה במתנחלים, והצלת את הכסף שלך. איזו דמגוגיה פופוליסטית רדודה, חלולה ושקרית.

 

בעצם... עדיף שיכתוב בדיחות על חשבונה של זוגתו שתחיה. הרי בטוח שאיש נפוח כמותו, לא יכתוב בדיחות על עצמו.

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
16/1/2012



הרשמה לניוזלטר שלנו