עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

בחינם, למה לא?!
 

בחינם, למה לא?!

מאת אבישי גרוסמן, 13/12/2011

 

בחממה בעין שמר לא גובים כסף על פעילויות. אנאכרוניזם, או נר של תקווה?

 

באחת השבתות האחרונות נערכה בחממה הלימודית הממוקמת במרכז הקיבוץ שלנו פעילות תרבותית ענפה. לקחו בה חלק ילדי הקיבוץ יחד עם ילדים הבאים מהסביבה ומתחנכים במסגרות החינוכיות של הקיבוץ. בעודי עומד ומתבונן בהנאה כיצד משחקים הילדים, צובעים וכותבים, מקשטים ובונים ניגשה אלי אישה שלא הכרתי ושאלה אותי האם אני אביטל גבע, מנהל החממה. השבתי בשלילה ושאלתי אותה מדוע היא מחפשת את אביטל.

 

"אני מחפשת את המקום בו ניתן לשלם עבור ההשתתפות באירוע היפה שמתרחש כאן. באתי עם בתי ועם הנכדים שלי ואני רואה כמה הם נהנים ממה שקורה כאן," אמרה לי.

 

"לא משלמים עבור ההשתתפות בהפנינג הזה". הסברתי לשואלת שהייתה מופתעת לחלוטין. "המשחקים, המופעים והכיבוד ניתנים בחינם לכל מי שמצא לנכון לבוא ביום שבת זה לחממה וליהנות מהחוויה המיוחדת הזאת".

 

"אני הייתי פעם חברה בקיבוץ שהופרט ועבר להתנהלות דיפרנציאלית," הסבירה האישה את עצמה, "ואני יודעת שבקיבוצים שהופרטו לא ניתנים דברים בחינם. על הכול משלמים".

 

"שמעתי", המשיכה האורחת ואמרה, "שגם הקיבוץ שלכם עבר להתנהלות דיפרנציאלית בתקופה האחרונה. ואתם ממשיכים לעשות פעילות תרבותית בלי לגבות עליה תשלום?"

 

לאחר הפסקה של רגע המשיכה ואמרה, "זה מוזר בעיני. זה לא מתאים למציאות החדשה שאני מכירה בקיבוצים בהם אני מבקרת".

 

לאחר שנסתיימה שיחתנו, הרהרתי ביני לבין עצמי האם מנהלי החממה מתנהלים בצורה אנכרוניסטית שאינה מתאימה לשיטה בה פועל הקיבוץ בימים אלה. אבל לאחר מחשבה של רגע נתמלאתי שמחה וגאווה על שכך נוהגים חברי, השייכים לצוות המפעיל את החממה, שהחליטו במודע ובראש צלול להמשיך ולפעול אחרת מהמקובל בקיבוצים המופרטים.

 

בעשותם כך הם משאירים את נר התקווה דולק, נר שאולי יהפוך מחדש ללהבה גדולה. ואולי, בהשאלה מדברי המשוררת, יהיו הדברים בעולם.

 

מי ייתן.

 

מתוך "במקום" 33

 

למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
13/12/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו