עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

המשבר - מעשי ידי אדם
 

המשבר - מעשי ידי אדם

מאת אמנון פורטוגלי, 5/12/2011

 

המשבר הכלכלי והרס המעמד הבינוני אינם אסון טבע הם מעשה ידי אדם, והחלטות בני-אדם יכולים לשנותם

 

תנועות המחאה בארץ ובעולם משקפות את הניכור הגובר מצד האזרחים שמרגישים שהאליטות לא מייצגות אותם. הן יוצאות נגד החוליים במערכת הנוכחית, ונגד הכשל המערכתי והשלטוני. הבסיס המשותף לכל המחאות בעולם המערבי היא העלייה ברמת האי שוויון שאליה מתלווה גם אי שוויון פוליטי, בו לאליטות הכלכליות יש יותר ויותר משקל בקבלת ההחלטות, ואזרחים רגילים מרגישים יותר ויותר שהם נדחקים לשוליים. בישראל, השגשוג הלאומי לא הגיע לרוב המכריע של הציבור. המדינה עשירה, אבל יש יותר מדי אנשים עניים. זה הוביל לתסכול, לניכור, לקנאה ולכעס כלפי הטייקונים.

 

המחאה חוצה אידיאולוגיות ודעות פוליטיות. חשוב לצאת מההבחנות המסורתיות בין ימין לשמאל, ובין מעמדות בחברה. זו אינה מחאה של חלכאים ונדכאים. האנשים שהפגינו לא היו רק מובטלים, היו להם משרות, הם הגיעו מחלקים אמידים יחסית בקהילות שלהם. המחאה אינה רק של השמאל, גם הימנים, במיוחד הצעירים שבהם, מרגישים מנוכרים. תנועת מסיבת התה לדוגמה גם היא נולדה כתוצאה מניכור, והונעה על ידי גורמים שהיו קשורים למיתון. מה שמשותף לכל התנועות האלה - מימין, משמאל ומהמרכז - הוא תחושת המוחים של אובדן שליטה על גורלם ועל המדינות שלהם, ושאחרים השתלטו להם על המדינה, תחושה של עוול שנעשה כלפיהם מצד האליטות שהביאה בין השאר לאי שוויון כלכלי ופוליטי בוטה, ומהרגשה שהחיים נהפכים לקשים יותר ויותר.

 

***

המשבר הכלכלי הפוקד את אירופה ארה"ב הוא אחת התוצאות של המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית הנהוגה בעולם המערבי ובארץ מזה כשלשים שנים. בישראל, וגם בארה"ב מספר קטן של אנשים שולטים בצומתי כוח של המשק, שליטה המקנה להם השפעה על התנהלות המשק, ומכוח קשרים עם השלטון גם על התנהלות העניינים במדינה. הם טוענים ששוק חופשי מהתערבות ממשלתית הוא המפתח לצמיחה כלכלית, והצמיחה בסופו של דבר תהייה לטובת כולם. אך למעשה (וגם מאנליזה תיאורטית), במערכת הכלכלית הניאו-ליברלית, העושר שנוצר מצטבר בידיים מועטות ואינו מגיע לשאר האוכלוסייה.

 

העלייה בתוצר וברמת החיים בישראל בשנים האחרונות חולקה בצורה לא שווה. רוב הצמיחה הכלכלית הופנתה לעשירון העליון וכנראה ללא יותר מה-1% העליון. רוב העושר הלאומי מרוכז בידי מספר קטן של משפחות בעוד ששאר האוכלוסייה מצבה הולך ומידרדר. השכר הממוצע יורד, ההכנסה הפנויה של העשירונים הנמוכים נשחקת, עובדים שכירים ועצמאים רבים הופכים לעניים, יותר אנשים עובדים במשרות חלקיות וזמניות, עובדים 12 שעות ביום בשכר מינימום ומטה, ומפוטרים שוב ושוב.

 

חשוב להבין שצעדים כלכליים הם בבסיסם מהלכים חברתיים-פוליטיים אשר ברוב המקרים נוגעים לחלוקת ההכנסות במשק, וכפי שאנו לומדים מההיסטוריה, לתיאוריה הכלכלית יש נטייה להתאים לצרכים ולאינטרסים של השליטים.

 

***

הנשיא פרנקלין רוזוולט אמר "'חוקים' כלכליים אינם מיוצרים על ידי הטבע, הם נעשים על ידי בני האדם". אנו נמצאים במקום בו אנו נמצאים, חיים את המציאות, כתוצאה מהחלטות מכוונות שנעשו בידי אדם ולא בגלל כוחות טבע. המשבר הכלכלי והרס המעמד הבינוני אינם אסון טבע הם מעשה ידי אדם, והחלטות בני-אדם יכולים לשנותם.

 

אחד הדברים שאותם חיוני לעשות כדי לתת תשובה למשבר, לענות לבעיות שהעלתה תנועת המחאה, ולהחזיר למדינה את חוסנה, הוא להשיב לשכירים ולמעמד הבינוני את יכולת השתכרותם במונחים ריאליים. הדרך הנכונה והמהירה לכך היא הורדת המיסוי הישיר והמיסוי העקיף על 9 העשירונים הראשונים, הגדלת המיסוי על העשירון העליון ובעיקר על המאיון העליון והעלאת מיסוי על תאגידים ובעיקר ביטול רוב הטבות המס, המענקים, והטבות אחרות שהם מקבלים. במקביל יש להגדיל את הוצאות הממשלה לחינוך, בריאות, דיור, ורווחה. לקצץ בתקציב הביטחון, לבטל תקציבים סקטוריאליים עודפים, והטבות המס סקטוריאליות עודפות. כל זה מחייב כתיבה מחדש של התקציב.

 

הצעות ברוח זו העליתי, בין השאר במאמר "מחאת האוהלים - ניתן לשקם את מדינת הרווחה בלי גירעון"

 

אם אלו נראות הצעות מופרכות ובעיקר 'פריצת' התקציב, הרי שקבלתי תמיכה חזקה מאבי טיומקין איש עסקים ויועץ לקרנות גידור בינלאומיות, שאין לחשוד בו כשייך לצד החברתי של המפה.

 

בסדרת ראיונות ומאמרים שנתן לאחרונה, מציע טיומקין "לפעול מיידית להגדלת ההכנסה הפנויה של שכבות הביניים באמצעות הורדת מסים אגרסיבית למי שמרוויח פחות מ-15 אלף שקל לחודש. במקביל יש להוריד את המע"מ על סל המוצרים הבסיסיים, כולל דלק וחשמל. הממשלה צריכה להיות הבונה הגדול בארץ ולבנות כ-100 אלף דירות לשכירות. עליה להגדיל את השכר של הסקטור הציבורי, ראה את מחאת המתמחים. נוסף על כך, הממשלה צריכה להטיל מס עושר, ומסים ייחודיים לרכישות יוקרה".

 

לדעתו של טיומקין "אין סיבה שלא להגדיל את הגירעון התקציבי, שימומן ברובו על ידי בנק ישראל, לצד הגידול בהכנסות מהמסים המיוחדים. בנק ישראל צריך לעשות בדיוק את מה שהבנק המרכזי של ארה"ב עשה בהקלה הכמותית הראשונה והשנייה - כלומר לממן את ההוצאות דרך קניית אג"ח של ממשלת ישראל. יתרות מטבע של 70 מיליארד דולר הן חגורת מגן לכל אירוע מאקרו־כלכלי בלתי צפוי".

 

טיומקין אינו אוהד את ועדת טרכטנברג. "מסקנות ועדת טרכטנברג הן בדיחה. הוועדה הזו לא הכניסה שינויים בסדרי העדיפויות. אתה חייב לשנות את התנאים הבסיסיים - או שהאש תשרוף גם אותך. הדרך לעשות את זה היא רק פריצה תקציבית. כמעט, הייתי אומר, בלי חשבון... יש להוריד בשיעור חד את המס על השכבות שעד העשירון השמיני, לחתוך בחדות או לבטל את המע"מ על מוצרים בסיסיים, להוריד את מחירי החשמל והדלק, להעלות שכר בסקטור הציבורי, ליזום בנייה של 100 אלף דירות להשכרה ולהטיל מיסוי על עשירים עם נכסים בשווי יותר ממיליון שקלים - לא כולל דירה ראשונה.

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
5/12/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו