עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מכשלות הדמוקרטיה הקיבוצית
 

מכשלות הדמוקרטיה הקיבוצית

מאת גדעון שפירא, 29/11/2011

 

רוב מיוחס מהווה דמוקרטיה, כפי שה"דמוקרטיות העממיות", דוגמת רומניה של צ'אושסקו, נחשבו לדמוקרטיות

 

מסתבר, למרבה ההפתעה, כי אין אצלנו מסורת טובה של חברה בעלת צביון דמוקראטי ישיר. משלב היסטורי מסוים שלאחר הראשית הקיבוצית, הפכה חברתנו למשימתית ומגויסת, אשר תאיה השונים סרו למשמעת המרכזית גם אם מתוך רצון ובחירה. אך משהשתנו הזמנים ואתם דפוסי ההנהגה, לא השכלנו להצמיח מכשיר ניהול דמוקראטי של ימי שלום, משומן ומיומן. עם כל הזהירות המתבקשת דומה, כי המורשת המזרח אירופאית שממנה ינקו החברה הישראלית והתנועות הקיבוציות, לא היטיבה, בלשון המעטה, עם התפיסות הדמוקרטיות. גם התרבות המזרחית שהתווספה בהמשך לא שיפרה את התחום הזה. אבל חשוב להבחין בין השיטה הייצוגית, לבין זו הישירה שביומרה הקיבוצית.

 

אפשר למצוא מקורות עתיקים לרעיון הדמוקראטי, אבל הוא ביסודו יצירה מערב אירופאית מאז יוון, קיבל את ביסוסו הרחב בליברליזם וממנו עבר בהצלחה לצפון אמריקה. בניגוד למה שחושבים רבים, המהות הדמוקראטית איננה בקבלת החלטות מכוח רוב, אלא בתפיסת חיים הגורסת במפורש את ריבונות האדם חירותו ומצפונו כל עוד איננו פוגע בזולתו. בהתאם למחשבה זו, לחברה ולרוב בה אסור להתערב בדעותיהם, ערכיהם ואורח חייהם של האנשים, כל עוד הם מקיימים את חוקיה.

 

ככל שזה נשמע מוזר, ההזדקקות להכרעות רוב נחשבת לתקלה של ממש, כיוון שהיא עלולה ליצור כפייה מתמשכת על מצפונם של בני אדם. אך לעיתים ההכרעות הן כורח בל יגונה, על מנת לאפשר כושר ביצוע. אלא, שתנאי מפורש אומר, כי חובה להציג את כל האפשרויות והאופציות הקיימות, כולל ידיעה ברורה של האלטרנטיבה העומדת מול ההצעה המוגשת לדיון. מנחם אלון (שהיה, בין היתר, המשנה לנשיא בית המשפט העליון) מגיש את המשפט הבא מהמורשת היהודית: "אטו רבים גזלנים נינהו?" (האם הרבים גזלנים הם?) כלומר, אין הרוב רשאי, רק מתוקף היותו רוב, לחייב את המיעוט. על המשתייכים לרוב מוטלת החובה לבחון תחילה האם במידה והם היו המיעוט, עדיין היו מוכנים לבצע את מה שהם מבקשים להטיל עתה על האחרים!

 

אולם דומה, כי קשה למצוא סילוף גדול יותר לרעיון הדמוקראטי מעניין הרוב המיוחס ואל תספרו לנו על חוקת ארה"ב ואפילו לא על מגילת העצמאות. הכרעה דמוקראטית במיטבה היא ההכרעה ברוב רגיל. היא משאירה בידי המיעוט את מירב היכולת להיאבק ולהשפיע ובידי הרוב את מינימום כוח הכפייה. שיטת הרוב המיוחס מפקיעה לחלוטין את כושר הפעולה מידי הרוב ונותנת למיעוט (לעיתים קטן ביותר) יכולת שליטה או כושר טרפוד מרחיקי לכת. רוב מיוחס מהווה דמוקרטיה, כפי שה"דמוקרטיות העממיות", דוגמת רומניה של צ'אושסקו, היו דמוקרטיות בעת השלטון הקומוניסטי. הרעיון של מסירת כוח מוגזם בידי מיעוט עד כדי עריצות, זו שארית הטוטליטאריזם המזרח אירופאי בחיים שלנו.

 

בקיבוצים בהם קיים מיעוט המבקש להמשיך לקיים אורח חיים כפי שהיה מקודם, או אף שתי קבוצות חברים המבקשים לממש דרכי חיים ייחודיות ושונות אלה מאלה, יש מקום להגדיר את גבולות המשחק ואת הנוהל המאפשר זאת, ובלבד שלא תיווצר כפייה קבועה אלה על חייהם של אלה.

 

 

למאמרים של גדעון שפירא
נכתב בתאריך
30/11/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו