עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

כי בנפשנו

כי בנפשנו

מאת דני זמיר, 21/11/2011

 

צה"ל משמש כזירה מרכזית לעיצוב והשפעה על הרוח הישראלית. ניצחון של הציונות החרדלית, יהווה נקודת אל חזור בעיצוב דמותה של מדינת ישראל

מקומו המרכזי של צה"ל בהוויה הישראלית הוא מן המפורסמות. השירות בצבא היה כמעט המסלול היחיד עד מהפך 77, ובמידה רבה גם אחריו, שבמסגרתו יכול היה אדם לשנות לחלוטין את מיקומו הסוציו אקונומי. רוצה לומר: במשך עשרות שנים, באופן כמעט בלעדי, היה השרות בצה"ל מסלול קידום למי שגדלו ביישובי העולים בפריפריה הגיאו חברתית.

 

המסלול הצבאי העניק - יותר מתוך צורך ופחות מאשר מטעמים אידיאולוגיים- הזדמנות שווה ומתקנת לאנשים שנקודות הפתיחה של חייהם היו נמוכות ובלתי שוויוניות, וגם אפשר במידה מסוימת (פחותה) לדרוזים וצ'רקסים הזדמנות כזו. הבנת מקומו של הצבא כמאפשר מוביליות חברתית, מבאר מדוע גדול שיעורם של עולים בקרב המתגייסים בעלי המוטיבציה לשירות משמעותי וקצונה עד עצם היום הזה.

 

באופן מנוגד ניתן גם להבין מדוע מוביליות נמוכה ומתמשכת הייתה מנת חלקם של מגזרים שהודרו משירות צבאי או משירות משמעותי, מתוך נסיבות שאינן בשליטתם או מבחירתם, (כמו ערבים נשים ונטולי התאמה לשירות צבאי), או מגזרים שהעדיפו את ההדרה הזו מסיבות אידיאולוגיות (יהודים דתיים עד מחצית שנות השמונים, חרדים).

 

מאפיין נוסף של מקומו המרכזי של צה"ל בחברה הישראלית וקשרי הגומלין ביניהם, היה המתחים והקונפליקטים בתוכו ובין קבוצות של חיילים בו, מתחים ששיקפו את ההשתנות בחברה הישראלית במהלך שנות קיומה. דומיננטיות קבוצות המוצא של המפקדים והקצינים, אופן התפלגותם ליחידות השונות, וזהות החפש"ים ביחידות האלו, קבע במידה רבה את "השיח הראוי" והמוסכם, גם אם היה בפועל נחלתו של מיעוט: טוהר הנשק, שוויון ערך האדם, סולידריות, חתירה לשלום, דמוקרטיה ומשפט העמים היו הנרטיב המכונן בשיח הפנים צבאי עד שלהי שנות השמונים.

 

***

ההכרעה של הציונות הדתית, הן בשל ההיבט הדמוגרפי והן בשל ההבשלה הרעיונית של רבניה המובילים, שצמחו והתחנכו בישיבת מרכז הרב תחת רבנים כריזמטיים וקיצוניים, בדמותם של הרב צבי יהודה קוק, ומאוחר יותר הרבנים שפירא ואליהו, גרמו לתנופת התגייסות חדורת שליחות ומוטיבציה של בני הציונות הדתית והחרדלית. עשרים שנה אחרי תחילתו של המהפך, אנו חוזים במאבק סוער ומהותי בצה"ל - אולי הגורלי ביותר מאז ירה התותח של הריבונות הממלכתית על אלטלנה - במישור המהותי ערכי.

 

זהו מאבק המשקף את ההתמודדות המתחוללת בחברה הישראלית בין הזרם החרדלי הלאומני התומך בעמדות אנטי דמוקרטיות בחברה הישראלית ומנסה להשתלט על השיח ועל המוסדות הקובעים בה, לבין "הרוב" שמאמין בתיאוריה או בפועל בישראל כחברה דמוקרטית חילונית הומניסטית וסולידרית.

 

אם במרחב הפוליטי הפנים ישראלי המאבק רחוק מהכרעה - בתוככי צה"ל התמונה עגומה. צה"ל איננו מסוגל למנוע היום מרבנים מסיתים ומדיחים להטיף את תורתם ברשות ובסמכות. חייל צה"ל, המתגייס היום (או חיילת), נתונים מיומם הראשון במדים להטיה אורתודוכסית - לרוב חרד"לית - המגיעה לביטוי מובהק בענייני רוח ותרבות.

 

מי שאמור להוביל ולעמוד בראש החזית הפנימית הזו ולאזן את פעולת הרבנות הוא חיל החינוך, המופקד על כך שרבבות החיילים המתגייסים מדי שנה, ישתתפו בתהליך העוסק בתפיסות הערכיות של הצעירים המשרתים בצה"ל.

 

למרבה הצער, נראה כי חיל החינוך הניף דגל לבן. אין לו יכולת ממשית להתמודד מול השטף החרדלי הפוקד את צה"ל. אנשי ציבור, חברה וחינוך חילוניים צריכים לעמול ולהתעקש כדי לקבל חלק מזערי מן הזמן שמוקצה לרבנים ואנשי דת אורתודוכסים, כדי להגיע לשיח עם קציני וחיילי צה"ל. כיום, חומרות ברוח האורתודוכסיה החרד"לית נוגסות בכל פה בסטאטוס קוו: לא לשירת נשים, לא לכשרות שאיננה "מהדרין", לא לפינוי מאחזים לא חוקיים וכיו"ב.

 

לאחרונה התברר כי חיל החינוך עצמו, שאינו מסוגל או אינו רוצה למנוע מרבנים סהרוריים והזויים לשטוח את משנתם הגזענית, מיישם באדיקות פקודה האוסרת על קציני וקצינות חיל החינוך (כמו על שאר מפקדיו וחייליו), להשתתף, במהלך חופשותיהם, בהפגנות וצעדות "הצדק החברתי" ו/או בעצרת לזכר רבין" בנימוק כי מדובר בעצרות פוליטיות….

 

מצד שני חיל החינוך יכול לארח את הרב לבנון, מטיף הסרבנות ואפליית הנשים, להביא לסדרות חינוך מתנחלים ורבנים שחלקם כלל לא שירת בצה"ל כאילו זה לא מעשה פוליטי...

 

צה"ל משמש כזירה מרכזית לעיצוב והשפעה על הרוח הישראלית. ניצחון של הציונות החרדלית יהווה נקודת אל חזור בעיצוב דמותה של מדינת ישראל.

 

לפיכך, עלינו להיאבק בכמה מישורים:

·         לעמוד על כך שהזמן המוקצב למפגשים עם רבנים, יוקצב גם לזרם הציוני הומניסטי

·         לאייש ולחזק את חיל החינוך במי שיוכלו ומוכנים לעמוד מול הבליץ הרבני-חרדלי

·         לעודד בני נוער, בעלי תפיסה ציונית סולידרית, לראות בשירות הצבאי יעד הגשמה ולהוות גורם משמעותי בקרב על תודעה ציונית הומניסטית סולידרית.

 

יש לכך כמובן גם צד אופרטיבי מעשי:

·         התערבות פוליטית להגדלת הקצאת המכסות למכינות קדם צבאיות חילוניות

·         שינוי מסלול הנח"ל ע"י הורדת פרק המשימה השערורייתי

·         הגדלת אחוזי הפיקוד הנדרשים וגיוון מקומות השירות של הגרעינים

·         מאבק ציבורי חסר פשרות למניעת דריסת רגל ופתחון פה למי שמסית לסירוב, אם תפיסותיו האנטי דמוקרטיות והלאומיות תתקבלנה על ידי הצבא.

 

החרדלות המוטרפת נוסח הרב לבנון היא האלטלנה של ימינו. כניעה לה תביא אותנו אל תהום הפילוג וההתפוררות.

 

מתוך "עבודה שחורה". הכותב הוא ראש מכינת רבין

 

נכתב בתאריך
22/11/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו