עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

סיפורו הצפוי של האירו
 

סיפורו הצפוי של האירו

תמר בן-יוסף, 20/11/2011

 

המשבר הכלכלי ביוון, פורטוגל, ספרד ואיטליה מעלה את השאלה מדוע הצטרפו מדינות אלה לגוש האירו. האם האירו ישרוד לאור משברים אלה? על דילמת ההצטרפות ועל השפעת האירו על חברותיו

 

מה שמעניין באמת במשבר יוון (פורטוגל, ספרד, איטליה וכל השאר) אינו עצם התרחשותו שהייתה כתובה על הקיר. מה שמעניין באמת היא השאלה מדוע אותן מדינות הצטרפו לאירו מלכתחילה.

 

את דילמת ההצטרפות לגוש מטבע אפשר לתאר באופן הפשוט ביותר. פעם, מי שטס לספרד ועצר לקשר בשדה התעופה בפרנקפורט, נאלץ להמיר כמה מטבעות למארקים גרמניים כדי לשתות קפה בשדה התעופה. מיותר לומר, המרה כזו (הכרוכה גם בעלות מסוימת) מעכבת עסקים - מרכישת אספרסו בשדה התעופה ועד לרכישת מטוסים.

 

על כן, התיאוריה הכלכלית מתייחסת בחיוב ליצירת "אזורי מטבע" כגון גוש האירו. אבל, היא מתנה את הצלחתם בדמיון מרבי במאפייניהן של המדינות השותפות - גודל, עצמה, ערכים חברתיים, סגנון חיים. ומראש ברור, שדמיון כזה מתקיים רק במקרים בודדים.

 

כי אם המדינות שונות מדי זו מזו, ברור לגמרי שתיווצר חלוקה בין אלה שמובילות את המטבע לאלה שנגררות אחריו. זאת, משום שערך המטבע - האירו במקרה הזה - נקבע בשוק המטבעות הבינלאומי, בהסתמך על משתנים כגון היקף הסחר הבינלאומי של המדינה, איזונו, החוב הלאומי ועוד תכונות יסוד כלכליות-פוליטיות דומות. ברור לגמרי, שאם גרמניה היא המדינה הדומיננטית בגוש האירו, תכונותיה הן שישפיעו על ערכו במידה הרבה ביותר.

 

כך קרה, שמאז ייסוד האירו הוא היה חזק מדי לצרכיהן של מדינות כגון יוון ואיטליה. הן נתקלו בקושי גובר והולך לייצא או להתחרות ביבוא - כמובן בגלל "חטאיהן" הכלכליים, אבל מה זה משנה - היותן בתוך גוש מטבע אחיד מנעה מהן אפשרות של פיחות, שהוא האמצעי המאזן במצבים כאלה.

 

***

את בעיית שער החליפין ניתן היה לקלוט בכל ביקור ביוון בשנים האחרונות. זאת, מתוך הקיצוץ בתוספות הקטנות וברמת השירות במלונות ובמסעדות הלא-מאד-יקרים. תיירני יוון נאלצו לשחוק את איכות המוצר שלהם כדי לגשר בין השכר העולה אצלם למחיר הנדרש על ידי המוני תייריהם הגרמנים.

 

השפעת האירו על חברותיו היא, כמובן, מורכבת עוד יותר. הדדיות ההשפעה על המטבע האחיד דרשה מכל חברותיו קיום תנאים מסוימים שלא התאימו לכולן. כך, למשל, קיצוץ הסבסוד לחקלאות שאכף האיחוד האירופי על יוון מטעמי איזון תקציבי, גרם לרישוש החקלאים ולפליטתם ממשקיהם. מה, שבסיבוב הבא, כיווץ את גביית המסים, הרחיב את הוצאות הרווחה, והעמיק עוד יותר את גירעון התקציב.

 

כל הדברים האלה היו ידועים מראש, ולראיה, בריטניה, שוודיה ודנמרק - מוותיקות האיחוד האירופי - סרבו להצטרף לאירו מלכתחילה. קבוצה לא-קטנה של כלכלנים, התריעה על הסכנות הגלומות בהצטרפות.

 

בסוף דצמבר 1998, ימים מספר לפני כניסת האירו לתוקפו, הסתייגתי במאמר ב"גלובס" מההצעה שעלתה אז ליזום את הצטרפותה של ישראל לאירו (ולא שהאיחוד האירופי חיכה לנו בזרועות פתוחות). במאמר שכותרתו "בתקן הקרוב העני" כתבתי כך:

 

"כעת, עם הכניסה לאירו, נשמעות קריאות להאחדה בכל תחום אפשרי. מדובר על הרמוניזציה של מס, כי הנמכת מסים למגזר היצרני במדינה אחת היא מעין סבסוד המשבש את סולם התחרות ההוגן. …ובקצרה, אירופה שוטחת עצמה על הקרש, לגיהוץ שאחריו לא ייוותר סימן להשקפה חברתית ייחודית.

 

"ומנגד, יתכן שתתגשם נבואת האירו-סקפטים, ובניסיון להחלקה מחמירה מדי, האירו לא ישרוד. בעיצומה של המהומה, יהיו כאלה שיצפו בקנאה לעבר ישראל - נשמה חופשית שכמוה - מקומטת במקצת, אבל בחוץ".

 

דברים דומים כתבתי מאוחר יותר בספרי ברוכים הבאים ל שוק החופשי ובמאמרים בקטגוריה "משק קטן. גלובליזציה" בבלוג שלי.

 

שלוש-עשרה שנה חלפו מהשקת האירו, וככל הנראה מתגשמת נבואת האירו-סקפטים. מה יהיה, איך זה ייגמר? נתפלל כולנו להמון תבונה ורגישות אצל מנהיגות המטבע המתפורר.

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
20/11/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו