עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לרדת אל העם
 

לרדת אל העם

מאת עלי קדם, 31/10/2011

 

שביתת המתמחים סיפקה לרופאים הבכירים הזדמנות לחזור אל הרפואה הבסיסית, ההומאנית, האמיתית, זו שבאה במגע עם חולה בשר ודם

 

על נזקיה של ההתפטרות ההמונית של הרופאים המתמחים - עם כל ההבנה למניעיהם - נכתב כבר כמעט הכל, אך כמו כמו בכל רע, גם הפעם יש קצת טוב. בימים שהמתמחים לא הגיעו לעבודה - כך דווח בתקשורת - התגייסו הרופאים המומחים למלא את מקומם. כך, למשל, סופר על מנהל מחלקה שהגיע לתת טיפול חרום לחולה, וקיבל תדרוך מן האחות אילו נוזלים יש לתת בעירוי. רופאים בכירים ומנהלי בתי חולים התוודו, שכבר עשרות שנים לא עבדו בתורנויות, הזכורות להם מימי היותם מתמחים בעצמם.

 

התופעה מזכירה מוטיב ידוע, שמופיע באגדות עם בארצות שונות: המלך (או השליט, הנסיך, הוואזיר הראשי) לובשים בגדים פשוטים, רצוי בלויי סחבות, ויוצאים לרחוב "לחוש את הדופק" של העם. הם מסתובבים "אינקוגניטו" בשווקים, הקהל כאילו לא מזהה אותם (מדובר בימים שלפני הפייסבוק) וכך הם יכולים לתשאל את נתיניהם, וללמוד על הלך הרוחות הציבורי. המסר של המשלים הללו ברור: ככל שמתקדמים במעלה ההירארכיה והתפקידים - מתנתקים מ"בסיס התמיכה", מהיום-יום האפרורי של האנשים הרגילים. אלה שלמעלה - נמצאים בבועה, מנותקים, ולכן הם זקוקים מדי פעם לאקט שיחבר אותם בחזרה לציבור.

***

ובחזרה לרופאים. אלה מאיתנו שאושפזו חלילה בבתי חולים, מכירים את התמונה. ברוב שעות היום פוגשים החולים את האחיות המסורות ואת עובדי הניקיון. פעם או פעמיים ביום יזכו שהרופא המומחה יעבור כמו רוח סערה, מלווה בצוות המחלקה, יציץ בנתונים, יאשר את הפרוצדורה הרפואית, וימשיך למיטה הבאה. על מנהל המחלקה יודעים בעיקר על פי דלת משרדו הסגורה וחתומה, אין יוצא ואין בא, קודש הקודשים. וזה, בינינו, די מובן: המנהל הוא איש עסוק, וזמנו יקר. עליו להשקיע במחקרים, להשתלם בחידושים האחרונים, להרצות באוניברסיטה, וגם לנהל צוות רפואי גדול, ומחלקה שלמה של חולים, והכל במגבלות תקציב ותוכנית.

 

והנה, שביתת המתמחים סיפקה לרופאים הבכירים הזדמנות יחידה במינה לחזור אל הרפואה הבסיסית, ההומאנית, האמיתית, זו שבאה במגע עם חולה בשר ודם. זו הרפואה, שראשיתה באבחון, לא רק על פי צילומי מכונות חודרניות למיניהן, אלא גם על פי פגישה עם הפציינט והתרשמות ממצבו. ולא רק ברפואה עסקינן. המנהל הבכיר יוכל בהזדמנות זו לעמוד על מצבם של חדרי האשפוז, להתרשם מקרוב על טיב המזון שבא אל פי חוליו, להחליף מילה לא רק עם האחות הראשית אלא גם עם אחות המשמרת, ולחזור ולהתאמן בפעולות הרפואיות הבסיסיות ביותר. יש לי הרגשה שלפחות לכמה ימים, גם אם לא יודו בכך, הרופאים הבכירים ומנהלי המחלקות יברכו, לא על הנסיבות שהביאו למצב, אבל כן על ההתנסות המחודשת ב"פס הייצור" של המקצוע הרפואי.

 

ואם תשאלו אותי, הנוהל הזה מומלץ לא רק לרופאים. גם אלוף בצה"ל ירוויח לא מעט אם יחזור מדי פעם ויתאמן בתרגולות כחייל פשוט. מנהל בכיר בתעשייה יעשה טוב לעצמו ולתפקידו אם יתייצב מדי כמה חודשים ליד פס הייצור. ואפילו ראש הממשלה או שר, רצוי שיתנתק פעם בכמה זמן מטבעת המאבטחים ההדוקה, וממעגל היועצים והיחצ"נים, ויסתובב בשוק, לא כפוזה לפני הבחירות אלא מתוך רצון אמיתי לשמוע את הציבור. כי עבור רופא, מנהל ומנהיג - אין תחליף למגע קרוב ובלתי אמצעי עם השטח.

מחבר
נכתב בתאריך
31/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו