עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

פירוד או תנועה בתוך תנועה
 

פירוד או תנועה בתוך תנועה

מאת אלישע שפירא, 23/10/2011

 

ספק אם יימצאו היום יותר משני קיבוצים שיתופיים שיתמכו בפרישה מלאה מהתנועה הקיבוצית כולה, על אף מחדליה וחולייה. תגובה לאורי לוויתן

 

מי שמציע פרישה מלאה מהתנועה הקיבוצית, ראוי שיתחיל מקיבוצו. שינסה לשכנע את חברי קיבוצו לקבל החלטה עקרונית על הקמת תנועה נפרדת של הקיבוצים השיתופיים. כך עשינו בעין השופט לפני כמעט שנות דור. באותם ימים הובלנו בקיבוצנו, מזכירי הקיבוץ של אז - שמעון אבידן ואנוכי, החלטה שעיקרה קריאה לאיחוד כל התנועות הקיבוציות. עשינו זאת בימים בהם יגאל אלון הוביל לאיחוד התק"ם ובקבה"א איש עדיין לא דן על כך.  עברו יותר משני עשורים עד שהדבר התגשם באופן שאינו דומה כלל למה שביקשנו וחלמנו אז.

 

מהיכרותי את הקיבוצים השיתופיים, ספק אם יימצאו היום יותר משני קיבוצים שיתמכו בפרישה מלאה מהתנועה הקיבוצית כולה, על אף מחדליה וחולייה.

 

האם הפילוג רצוי?

 

בעניין זה אין לי תשובה מוחלטת ונחרצת כמו לאחרים. ספקותיי רבים וקשים. איני יכול להתעלם מהעובדה שהצורך הזה לא עלה עד היום באף אחד מהקיבוצים בצמוד לדיונים הפנימיים שהתקיימו בהם. ברוב ההחלטות, המצערות לטעמי, שקיבלו קיבוצים שעברו להתנהלות דיפרנציאלית, לא היה לתנועה ולפעיליה תפקיד משמעותי. כך גם לא מנעו מאיתנו, פעילי המטה השיתופי, להופיע ולהיפגש עם החברים. היכן שהצלחנו למנוע את הסחף, והיו קיבוצים כאלה, ההצלחה נשענה בראש ובראשונה על הימצאותה של חבורה פנימית, שידעה לגייס את רוב החברים. נכון להיום אנחנו נאבקים גם בקיבוצי, בעין-השופט, על המשך הקיבוץ השיתופי. אני מקווה לטוב אבל איני יכול להיות בטוח מה יקרה בטווח הארוך.

 

אני יודע שאיש בקיבוצי אינו חושב שפרישה מהתנועה תחזק את המחנה השיתופי שוויוני. כך היה גם בקיבוצים האחרים ששמרו על היותם קיבוצים שיתופיים וכך היה גם באלו שבחרו בשינוי הדיפרנציאלי. בראיה כוללת של החברים, הקיבוצים והתנועה, ובהתייחס למשקל כל אחד מהם במרקם הכללי, איני רואה את התועלת שתצמח מהיפרדות מלאה. אני חושב שעל הקיבוצים השיתופיים להמשיך לבנות מציאות של "תנועה בתוך תנועה". מציאות שתאפשר לנו לשמור על השותפות הרחבה בכל מקום שהיא אפשרית ולהיות עצמאיים בכל מקום שהדבר נדרש. זה לא פשוט אבל זה אפשרי.

 

עד היום לא היססנו להציג את המשותף וגם את המפריד. עשינו ואנו עושים זאת מול רשם האגודות השיתופיות. אנו נוהגים כך מול מנהל מקרקעי ישראל, מול רשויות התכנון וגם מול ועדת רוטקוף, הועדה שהוטל עליה להגדיר מחדש את זכויות החקלאים בקרקעות. עמדותינו העצמאיות לא מנעו מאיתנו להיות שותפים מלאים במאבקי החקלאים, במאבק הרפתנים ובמאבקי התעשיינים כנגד הסרת ההגנות על התעשייה המקומית.

 

עתיד הקיבוצים הדיפרנציאליים

 

עד היום לא קם בתנועה הקיבוצית (וגם לא מחוץ לתנועה) גוף שיעסוק באופן מקיף וכולל בעתיד הקיבוצים הדיפרנציאליים, בניסיון להשיב על השאלה לאן פניהם. לרגע היה נדמה כי כמה מזכירי קיבוצים דיפרנציאליים נרתמים למשימה, אך בינתיים זה לא קורה. במידה שהייתה התגייסות כזו היא הוקדשה לטרפוד היוזמה להעלאת הפנסיה של חבריהם. ספק האם בכך הם שירתו באמת את שולחיהם. השאלה לאן פניהם של הקיבוצים הדיפרנציאליים אמורה להטריד את כולנו. היא אמורה להטריד אותנו היות ואלה חברינו ובמקרים רבים הם שותפינו ברשת מגוונת של שותפויות. שותפויות כלכליות, חברתיות וחינוכיות. בארגונים ארציים, באזורים, בבתי הספר ובתחומי חיים רבים. היא אמורה להטריד אותנו היות והיעלמותם של מאתיים קיבוצים מהמפה והפיכתם לישובים - פרברים חסרי ייחוד שיתופי, אם תתרחש, לא תחזק את הקיבוצים השיתופיים. היא אמורה להטריד אותנו היות והרעיון השיתופי שוויוני אינו אמור להסתיים על הגדר של הקיבוצים השיתופים.  יש לו משמעות וחשיבות גם מעבר לגדר שלנו. בקיבוצים, בישובים העירוניים ובחברה הישראלית כולה.

 

תנועה שיתופית שוויונית זקוקה למעגלים הנוספים של קואופרציה ושל שותפויות חלקיות מסביבה, כדי להתקיים וכדי לקיים קשר חי עם המעגלים היותר רחבים בחברה הישראלית. מכל הסיבות הללו, איני סבור שהפרדות מהתנועה הקיבוצית כולה, על כל המצער שקרה וקורה בה, הוא המהלך הנכון.

 

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
23/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו