עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שניים שהיו לאחד
 

שניים שהיו לאחד

מאת יזהר בן-נחום, 10/10/2011

 

ישנם הרבה סיפורים על מחלוקות ומריבות בין ההרחבה לקיבוץ ועל הקושי לחבר ביניהם. בבית קמה יש רוח אחרת. כל דיבור על שני ישובים נפרדים יישמע כלקוח מעולם אחר

 

יום שלישי, 27.9.2011, היה יום שמח בקהילת בית קמה. היה שמח על הדשא בטקס הפרחת הבלונים לכבוד השנה החדשה. מאות ילדים תמיד עושים אותי שמח וכל פעם כשאני רואה מאות ילדים על הדשא אני אומר לעצמי וגם לאחרים: "כן, אתה לא חולם. זאת קהילת בית קמה". השמחה נמשכה גם אחרי טקס הפרחת הבלונים, כשנפתחה הקלפי להצבעה על הקמתה של בריכת שחייה. 270 מחברי הקהילה באו להצביע וכולם שמחים ומחייכים. גם התוצאות היו משמחות - 264 בעד ו-6 נגד.

 

אז ממה אני מתפעל כל כך? האם אין זה מובן מאליו שהקמה של בריכת שחייה היא דבר שמשמח את כולם? לא, זה בכלל לא מובן מאליו, בייחוד כשמדובר בהוצאה כספית לא מבוטלת. כל התמונה הייתה יכולה להיראות אחרת, לגמרי אחרת. יכולנו לראות כאן ויכוחים קשים ומרים בשאלה האם יש הצדקה להוצאה גבוהה כל כך ואם כבר מחליטים להוציא סכומים כאלה, למה על בריכה ולא על משהו אחר? יכולנו לראות כאן עצומות, החתמות בעד ונגד והתארגנויות של מחנות, כשכל מחנה מנהל קמפיין ואוסף תומכים. יכולנו לראות דרישה לייצוג של שני המחנות בצוות הקלפי וצווי מניעה מבתי משפט נגד קיום ההצבעה ונגד פרסום הוצאות.

 

יכולנו גם לראות את נושא בריכת השחייה הופך לעוד מקור לעימות בין הקיבוץ וההרחבה. מצד ההרחבה יכלה לבוא דרישה שחברי הקיבוץ לא ישתתפו בהצבעה, כי הם לא נדרשים "להוציא מכיסם הפרטי". מצד שני, יכלו חברי קיבוץ לטעון שהקיבוץ משלם יותר מדי, בשעה שרוב חברי הקיבוץ אינם משתמשים כלל בבריכה. אם יש לקיבוץ כל כך הרבה כסף להשקיע בבריכה בשביל הילדים "שלהם", למה שלא ישתמשו בו לשיפוץ דירות בקיבוץ, למשל? "הם" גרים בווילות מפוארות ועוד בונים בריכה בכסף "שלנו", בזמן שאנחנו נשארים תקועים בחורבות שלנו ואפילו את החור במדרכה בכניסה לחדר האוכל עוד לא תיקנו.

 

בקיבוצים אחרים זה מתנהל ככה. כל צד טוען בתוקף שהצד השני דופק אותו ומנצל אותו. כך, לדוגמה, כותב באינטרנט תושב הרחבה באחד הקיבוצים: "הניסיון ליצור יישוב אחד משותף הינו בעל סיכויי הצלחה נמוכים... במהלך עבודתי כחבר הוועד נתקלתי בניסיונות של נציגים מהקיבוץ לייצר החלטות אשר מייצגות אינטרס של האגודה החקלאית בלבד... חלק מהנהגת הקיבוץ ראתה ורואה את ההרחבה כסוג של פרה חולבת ותו לא. יש דוגמאות רבות, אחת מהן היא הצורה שבה נגררת הקמת השער להרחבה (קרוב לשנה!!!) ולעומתה המהירות בה חודשה התאורה באזור חדר האוכל (מכספים של היישוב, כמובן)... אין מנוס אלא להכיר בעובדה שבשלב זה אנו שני ישובים צמודים, שהממשק ביניהם ראוי שיהיה קטן יותר... על מנת שכספי ציבור המתיישבים לא יתועלו למקומות לא נכונים, על התקציב להיות מינימלי ולכלול אך ורק את התחומים "הטכניים" כגון תאורה, ניקיון שטחים ציבוריים, הוצאות ביטחון וכו'".

 

באותו אתר עונה לו מישהו אחר: "קצת קשה להבין על מה אתה מתקומם. הרי ההרחבה אינה חלק מהקיבוץ, למעט מבחינת מיקומה על משבצת הקיבוץ. המתיישבים בהרחבה אינם חברי האגודה השיתופית... וממילא אינם חולקים עם חברי הקיבוץ את אותם האינטרסים. ראיית ההרחבה "כפרה חולבת" היא נקודת מבט טבעית מאד בקיבוץ שיוזם הרחבה לשם רווחים, וזו הרי המטרה המוצהרת של רוב ההרחבות המאפשרות לקיבוץ 'לגזור קופון' ממשבצת הקרקע שברשותו... "כלל היישוב" הוא ביטוי ריק מתוכן ככל שהדברים חורגים מגיאוגרפיה גרידא. הקיבוץ הוא גוף אחד וההרחבה היא גוף אחר ואין להם דבר משותף מלבד המקרקעין שהם חולקים... מדובר בשני יישובים נפרדים".

 

להישבע לכם שבבית קמה אין קולות כאלה? יכול להיות שיש, אבל הרוח של בית קמה חזקה מהם. אצלנו אין "שער להרחבה", התאורה באזור חדר האוכל משרתת את כולם וכל דיבור על "שני יישובים נפרדים" ישמע בבית קמה כלקוח מעולם אחר.

למאמרים של יזהר בן נחום
נכתב בתאריך
10/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו