עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

דו'ח המחאה מול דו'ח טרכטנברג
 

דוח המחאה מול דו"ח טרכטנברג

מערכת "עבודה שחורה", 9/10/2011

 

לפניכם סיכום של עיקרי ההבדלים בין דו"ח ועדת טרכטנברג לבין דו"חות מומחי המחאה בראשות הפרופסורים אביה ספיבק ויוסי יונה

 

היעדים המוצהרים לפי הדו"חות דומים: הגדלת השוויון הכלכלי-חברתי והגברת המעורבות הציבורית בדיון הכלכלי חברתי.

 

לפי דו"חות המחאה הגדלת השוויון תושג בשלוש דרכים עיקריות: האחת היא מדיניות תקציבית, המגדילה את השירותים הציבוריים הניתנים על בסיס אוניברסאלי, ומממנת הגדלה זו על ידי העלאת המיסוי הישיר, בעיקר על בעלי ההכנסות הגבוהות. השנייה היא רפורמה בשוק העבודה, שהגדיל מאד את הפערים בעשרים השנים האחרונות. השלישית היא על ידי פעולה בשוק המוצרים להורדת יוקר המחייה.

 

שלושת הדרכים הללו מקובלות גם על ועדת טרכטנברג כאמצעים להקטנת אי-השוויון, אף כי ביותר הסתייגויות. להלן תיאור ההמלצות העיקריות בכל תחום וההבדלים בין הדו"חות.

 

ההוצאה הציבורית

 

1.    ההוצאה הציבורית על השירותים החברתיים, חינוך, דיור, בריאות, תחבורה ציבורית ורווחה (קצבאות), נשחקה באופן משמעותי בעשרים השנים האחרונות. שחיקה זו, בסדר גודל  של כ-5 אחוזי תוצר, היא אחת הסיבות העיקריות למצוקה הכלכלית של שכבות רחבות בציבור. דו"חות המחאה מציעים הגדלה ראשונית של הוצאות אלו בסדר גודל של 2.5 אחוזי תוצר. הוצאות אלו תמומנה על ידי העלאת מסים וביטול פטורים ממסים במהלך שיושלם תוך שלוש שנים.

2.    דו"ח טרכטנברג מתנגד להגדלת סך ההוצאה הציבורית, ולכן הדרך היחידה להגדלת  תקציבי השירותים הציבוריים היא על ידי הורדת הוצאות אחרות, בעיקר מתקציב הביטחון ומסעיפי רזרבה עלומים. משמעות הדבר היא הגדלה קטנה הרבה יותר של תקציבי השירותים החברתיים, בסדר גודל של כחצי אחוז תוצר (זו הערכה. הסכומים הם במיליארדים ולא ברור ביחס לאיזו שנה ולאיזו רמת תוצר).

3.    המסים שדו"ח טרכטנברג מציע להעלות לא אמורים לממן שירותים ציבוריים אלא הקלות  במסים ומכסים. לכן העלאות מסים אלו אמורות להשפיע דרך שוק העבודה ודרך שוק המוצרים ולא דרך שיפור החינוך, הבריאות, הדיור, וכו'.

4.    יש גם הבדלים גם בין התחומים בהם ממליצים הדו"חות להשקיע: דו"ח טרכטנברג מתמקד  בהשקעה בחינוך בגיל הרך, בעוד דו"חות הצוותים ממליצים גם להשקיע בשיקום החינוך בפריפריה. דו"חות המחאה קוראים להגדלת תקציבי הבריאות, הדיור והרווחה. תקציבים אלו אינם מופיעים בדו"ח טרכטנברג. בהקשר זה מן הראוי לציין כי השחיקה של תקציב הדיור הייתה החריפה ביותר מכל השירותים החברתיים: מ-1.7 אחוזי תוצר ב-1996 ל-0.5 אחוז תוצר ב-2010. הדבר מסביר מדוע מצוקת הדיור כה החריפה בשנים האחרונות.

5.    בתחום הרווחה דו"ח טרכטנברג מציע להגדיל את התשלומים הכרוכים בעבודה, כמו  נקודות זיכוי או מס הכנסה שלילי, אך אינו מציע טיפול בקצבאות אחרות. דו"חות המחאה מציעים גם הם הרחבת מס ההכנסה השלילי אך סבורים כי יש חשיבות בשיקום קצבאות אחרות לצמצום נזקי העוני, כמו הבטחת הכנסה (בייחוד לאמהות חד-הוריות), קצבת זקנה, ודמי אבטלה.

6.    באופן כללי דו"ח טרכטנברג לא רואה במגזר הציבורי פתרון אידיאלי לכשלי השוק,  מדגיש את כשלי הממשלה וסבור שיש כשלים כאלה שיכולים להיפתר על ידי הפרטה או מיקור חוץ. דו"ח המחאה מודע לבעיות בתפקוד הממשלה והמגזר הציבורי, אך מאמין כי בבעיות אלו אין לטפל על ידי הפרטה והעברה לשוק, אלא על ידי רפורמות ושיפור תפקוד המגזר הציבורי, בייחוד ע"י ביזור קבלת ההחלטות.

 

שוק העבודה

 

דו"חות המחאה רואים בשוק העבודה את אחד מהמקורות העיקריים להגדלת הפערים. בעשור האחרון גדל התוצר לעובד (הקרוי פריון העבודה) ב-9 אחוזים בעוד שהשכר ירד ב-5 אחוזים. לאור זאת מציעים הדו"חות רפורמה רחבה שהצעדים הראשונים בה הם:

 

1.    ביטול ההעסקה הלא ישירה במגזר הציבורי (כלומר דרך קבלנים או עמותות).

2.    אכיפה של חוקי שכר המינימום ותיקון חוק שכר המינימום.

3.    שילוב החרדים בשוק העבודה על ידי שחרורם משירות צבאי, והמרתו בשירות אזרחי, ללא אילוצם ללמוד בישיבה. זאת כדי להקטין את העוני בין החרדים.

4.    שילוב הערבים בשוק העבודה על ידי צעדים שנועדו לביטול האפליה המתמשכת של האוכלוסייה הערבית בתחומים השונים, המשפיעים גם על תעסוקתם.

5.    הגנת זכות ההתארגנות של העובדים במקומות עבודתם.

6.    מתן זכויות עובד מלאות לעובדים הזרים, כדי שלא יהוו תחרות לא הוגנת לעובדים הישראלים, הפסקת ייבוא עובדים זרים חדשים, ובמקרה הצורך מתן רישיונות עבודה לפלסטינים (עניי ארצך קודמים).

 

דו"ח טרכטנברג אינו רואה בשוק העבודה מקור משמעותי לגידול בפערים, ולכן המלצותיו בנושא זה מצומצמות, וקשורות בעיקר בהגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. ההצעות מתמקדות בחרדים (באופן מתון בהרבה), בתעסוקת נשים ערביות בלבד, ובצמצום ייבוא העובדים הזרים. דו"ח טרכטנברג דן בקצרה בכך שייתכן כי הפרטת שירותים ציבוריים עלולה לפגוע באיכות השירותים, אך נמנע ממסקנות בנושא.

 

שוק המוצרים

 

שחיקת רמת החיים של המעמד הבינוני והנמוך קשורה לא רק לשחיקת שכרם אלא גם לעליית יוקר המחייה. בתחום זה יש בין הדו"חות מרחק רב.

 

1.    דו"ח טרכטנברג מציע הגדלת ייבוא מוצרים כדרך עיקרית להגברת התחרות והורדת  מחירים. זה ייעשה דרך הורדת מכסים ומסי קניה. סעיף זה אינו מפורט כלל בדו"ח מלבד אזכור דו"ח קדמי בו הוצעה הורדת מכסים על מוצרי מזון.

2.    דו"ח המחאה אינו מציע הורדת מכסים על מוצרים חקלאיים. להורדה כזו אין השפעה גדולה (המכסים היום נמוכים מ-18%), אך היא יכולה לפגוע באופן קשה בחקלאות הישראלית . לעומת זאת, דו"ח המחאה מציע את הפתרון של פיקוח על מחירי קבוצת מוצרים שבהם השוק אינו תחרותי. כיום יש עשרים מוצרים שמחיריהם בפיקוח, והדו"ח מציע להרחיב קבוצה זו לכ-50 מוצרים, מן הענפים בהם התחרות בעלת אופי מונופוליסטי. בכל ענף כזה ניתן לבחור מוצר ייצוגי או שניים שמחיריהם יפוקחו.

3.    דו"ח המחאה מציע עוד דרך להורדת מחירים והיא הקמה על ידי הציבור של  גופים ללא מטרת רווח שיוכלו להגביר את התחרות בענפים הבעייתיים. כך למשל מציע הדו"ח הקמת קרן פנסיה עממית, רשת שיווק עצמאית ועממית, והפיכת בנק הדואר לבנק מלא, הפועל שלא למטרת רווח ומספק אשראי לעסקים קטנים ולמשקי בית.

 

הגברת המעורבות הציבורית במדיניות החברתית-כלכלית

 

בתחום זה נמצא אחד ההבדלים הגדולים בין הדו"חות. בעוד ועדת טרכטנברג מציינת לחיוב את מפגשיה עם הציבור ואת התרומה שהייתה לכך על הדיונים והמסקנות, היא אינה מציעה דרכים קונקרטיות להגדלת הדמוקרטיזציה של הדיון הכלכלי-חברתי. דו"ח המחאה לעומת זאת מציע שתי הצעות חשובות לקידום הנושא:

1.    ביטול כלל ההוצאה, המגביל בחוק את גודל ההוצאה הציבורית. נושא זה, שהוא בעל ערך  חברתי וכלכלי עליון, אינו יכול להיות מוכתב על ידי חוק, אלא צריך להיות תוצאה של דיון ציבורי הנעשה בשקיפות מלאה.

2.    ביטול חוק ההסדרים, הסותר באופן קשה  את הדמוקרטיזציה של תהליך קבלת ההחלטות בתחומי הכלכלה והחברה. הוא כולל בתוכו שינויים רבים, בעיקר בכוון של המשך ההפרטה ומיקור החוץ, דן בהם כיחידה אחת, והם עולים להצבעה יחד עם אישור התקציב, בהצבעה הנחשבת הצבעת אימון בממשלה.

 

סיכום

 

מקריאת מסמך זה ומקריאת הדו"חות עצמם עולה כי ההבדלים בין דו"חות המחאה ודו"ח טרכטנברג רבים, למרות הדמיון ביעדים ובנוסחים רבים. בעוד דו"ח טרכטנברג רווי בספקנות לגבי יעילות המגזר הציבורי, ולכן בחוסר נוחות להגדילו, דו"חות המחאה רואים במגזר הציבורי כלי חשוב לפתרון כשלי שוק ולשיפור חלוקת ההכנסה. זהו כמובן כלי לא מושלם, ולכן יש לעקוב אחריו ולשפרו כל הזמן, אך אין לו תחליף להשגת יעדים חברתיים. דו"חות המחאה מאמינים בסולידאריות חברתית, ולכן סבורים כי גם אם נטל המס על העשירים יהיה מעט גבוה יותר, אך יאפשר חברה צודקת יותר, הם וכספם לא יברחו מכאן. דו"ח טרכטנברג לא שותף להערכה זו. הבדלים אידיאולוגיים אלו באים לידי ביטוי גם ביחס לנושא העיקרי בו התמקדה המחלוקת הציבורית עד כה והוא המגבלה על ההוצאה.

 

דו"ח טרכטנברג לא מוכן להגדיל את סך ההוצאה הציבורית, ואף דוגל בהמשך הקטנת ההוצאה יחסית לתוצר. חשוב לציין כי לכלל ההוצאה אין הצדקה כלכלית. המשתנה החשוב באמת הוא גודל הגרעון ולא גודל ההוצאה, כל עוד יש משמעת פיסקאלית וההוצאה ממומנת על ידי מיסוי. הבחירה בגודל ההוצאה הציבורית היא פוליטית ואידיאולוגית, שכן גודל זה מתואם היטב עם רמת השוויון במשק. לכן דרך המלך להגדלת השוויון היא הגדלת ההוצאה הציבורית יחסית לתוצר, צעד ממנו כה נזהר דו"ח טרכטנברג. ואולי מן הראוי לומר כי אין זו ועדת טרכטנברג, אלא מדיניות הממשלה. היא קבעה את המנדט והיא קבעה את גבולות הדו"ח, וכך מן הראוי. שכן זו הממשלה הקובעת את המדיניות ולא ועדת מומחים כזו או אחרת. והממשלה טרם שינתה את מדיניותה באופן ממשי.

 

לאתר עבודה שחורה

 

נכתב בתאריך
9/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו