עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

תירוץ לכל הפרטה
 

תירוץ לכל הפרטה

מאת עזרא דלומי, 4/10/2011

 

המחאה החברתית לא תסב את הגלגל לאחור בקיבוצים ש"חצו את הרוביקון" אך היא תחדד את הוויכוח בין שוללי ההפרטה מעיקרה לבין מי שתומכים בה - בשם "רצונו של הדור הצעיר" ובשם "מה שמקובל בחברה הסובבת" - ולבלום או למתן פערים שיובאו לקיבוץ, במסגרת אימוץ כלכלת השוק

 

אולי לעג ההיסטוריה הוא שבעוד רבים מן הקיבוצים טרם מיצו את תהליכי ההפרטה, חלקם עודו תוהה איך מתנהלים עם "הצעצוע המיובא", פרצה מחאת האוהלים הדורשת לבצע פניית פרסה מתהליכים אלו, לכיוון של יתר שוויוניות, סולידאריות וצדק חברתי. עניינים שהם בליבת הרעיון הקיבוצי. המחאה, כנראה, לא תסב את הגלגל לאחור בקיבוצים שכבר "חצו את הרוביקון" ואולם היא עשויה לחדד את הוויכוח בין שוללי ההפרטה מעיקרה לבין מי שתומכים בה - בשם "רצונו של הדור הצעיר" ובשם "מה שמקובל בחברה הסובבת" - ולבלום או למתן פערים שיובאו לתוך הקיבוץ, במסגרת אימוץ כלכלת השוק. מצער הוא שמחאה זו, אשר רבים-רבים מפעיליה הם חברי תנועות הבוגרים, עוברת ליד הקיבוצים ובשוליהם, במקום שהתנועה הקיבוצית תתייצב במרכזה. במקום "להתחבר", הגיעה מזכירות התנועה, כאחד הסקטורים, אל ועדת טרכטנברג, עם רשימת מכולת משלה.

 

***

לא רק בשמם של הדור הצעיר והחברה הסובבת, משתמשים חסידי ההפרטה לשווא בבואם למכור את מרכולתם "החדשנית". מה שעוד משמש אותם הן רוחות הרפאים שהם מעלים תדיר מן האוב. כאלו יש רבות ומגוונות. אצלם אימא רוסיה עודה חיה ובועטת; חזן יערי וטבנקין עודם ניצבים מאחורי כתפו של כל חבר, כדי ללחוש על אוזנו מה לומר וכדי להציץ בכתביו, בטרם יאושרו לפרסום; הלינה המשותפת וההשכבה בבתי הילדים עודם נוכחים בחיינו; ועדת ריהוט מחליטה איזו כוננית ושולחן נקבל; ועדת השתלמויות קובעת מה ואיך נלמד, וסדרן העבודה בוחר לנו מקצוע. יש שוויון מכני, כפוי וכולנו אסיריו. כולנו עודנו קצורים בגובה אחיד.

 

לטוב, לעתים גם לרע, רוב הדברים הללו כבר אינם קיימים. למעלה מדור הם כבר לא קיימים: אין "דין תנועה" כפי שהיה, אין מוסדות וועדות "אימתניים"; מן החינוך המשותף נותר אך מעט, אם בכלל; חופש בחירת תחומי העיסוק וההתמחות הוא כמעט מובן מאליו, ואפשר להוסיף עוד ועוד בכגון אלה על דברים שנעלמו מחיינו: מן העיתונות המפלגתית, ועד תפריט ההצגות האחיד. ואגב, גם כשהיו קיימים, קיומם לא היה כרוך כולו בחטא: הוא נועד לאפשר לקיבוץ לשרוד בתקופה של מחסור, ובד בבד להתגייס למשימות הלאומיות והציוניות – לשגר שליחי עלייה לחו"ל, לקלוט חברות נוער, לקיים אולפנים, להדריך ביישובי עולים ועוד. השיוף והערבות ההדדית, הם שאפשרו זאת. אמת, היו הגזמות בהטלת מרות הקולקטיב על החבר: היו קנאויות ושיגיונות ילדות של "לי אין פסנתר, אז גם לך לא יהיה". היתה צרות עין שראתה באחידות תנאי הכרחי לשמירת האחדות. אבל אלה לא היו העיקר.

 

***

הדברים הללו נעלמו מזמן. נעלמו? לא בדיוק, כי הם ממשיכים להתקיים כמיתוס בשירותם של המפריטים. השאלה למה? למה להציג את מה שלא קיים כקיים ונוכח? האם באמת מישהו מחליט כיום בשבילנו היכן נעבוד, מה נלמד, מתי ניסע לחו"ל, איזה ריהוט נקנה ומה נאכל? האם באמת כולנו קצורים בגובה אחיד, בלא התחשבות בשונות שבינינו? האם בעיקרו של דבר, אין היום שוויון הזדמנויות בקיבוץ השיתופי ולחבר אין חופש פעולה?

 

רוחות רפאים, דברים מן האוב, שדים ומיתוסים נכנסים לפעולה במקום שבו נגמרים הטיעונים הרציונאליים. כך גם בתהליכי ההפרטה, ולא רק בקיבוץ. מה אומרים למשל שוללי הדרישה ליתר למעורבות של הממשלה במשק? "הם רוצים להפוך אותנו לצפון קוריאה!" או לחילופין: "תראו מה קרה באירלנד ואיסלנד!" מה אומר ביבי כשהוא רוצה להפריט את קרקעות המינהל? "שלוש שנים לוקח לסגור מרפסת", או הבירוקרטיה - שבידיו לתקנה - "חונקת אותנו", או: "אנחנו לא משטר בולשביקי.." אוי, כמה שהטיעונים המדומים הללו מזכירים את טיעוניהם של מפריטי הקיבוץ? איך ההגזמות וטיעוני הסרק משכפלים את עצמם.

***

הדברים הללו מובילים למחשבה שהרצון להפרטה איננו תלוי מצב, אלא עניין העומד בפני עצמו. ביבי יכול לתקן את התקלות במינהל, אך הוא בוחר להפריט אותו - כי זה מתאים לסוג המשטר שהוא מבקש להשליט. מי שמבקש להיפטר מן השיתוף בטענות של ועדות חונקות ומעיקות, או אימתם של טבנקין ויערי, מציג, כמו ביבי, מצב לא קיים כדי לקדם סדר יום ששאף אליו מלכתחילה, כי זו העדפתו. הפרטת קרקעות המינהל בגלל ש"קשה לסגור מרפסת", היא כמו הפרטת הקיבוץ בגלל רוחם של חזן של יערי ושל על המשמר. זאת מניפולציה וזאת מניפולציה. זה מזכיר במשהו את הטענה האווילית המושמעת כלפי הקיבוצים השיתופיים: אתם שיתופיים כי אתם עשירים: כאילו מאז ומעולם הם היו עשירים, כאילו כל המופרטים עניים, כאילו ברגע שנכנסת למשבר, הפתרון היחיד הוא להפריט. רוצים הפרטה? זכותכם. אבל בשביל זה לגייס את אימתם של סטלין ואימא רוסיה? יותר טוב תגידו שלא נותנים לכם לסגור מרפסת.

 

***

חסידי ההפרטה מקוששים טיעוני סרק היסטוריים כדי לקבל לגיטימציה להקמת חברה מעמדית המחולקת לחזקים ונתמכים. חברה של פערים. זו מטרתם האמיתית, זה סדר היום הממשי שלהם, שהריצה אל היסטוריה - לא אל המצב בהווה - נועדה להסוותו. השיתופיים, בדרכם, רוצים את מה שרוצה תנועת המחאה. בניגוד להם, היא מצליחה להשתמש במנגנונים מודרניים ובקצת יותר תעוזה, כדי לקדם את עניינה.

 

מתוך "במקום" 31

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
4/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו