עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רגע נדיר של סולידריות
 

רגע נדיר של סולידריות

מאת תמר זנדברג, 2/10/2011

 

המאבק סביב מאהלי המחאה בתל אביב הוליד תופעת לוואי מבורכת: סולידריות עם מחוסרי הדיור. זו תופעה שחשיבותה גדולה ויש בה כדי ללמד על הבאות

 

בימים אלה מתנהל דין ודברים ציבורי, משפטי ועירוני סביב מאהלי המחאה בתל אביב. יש האומרים כי האוהל עצמו מיצה את עצמו, וכי המחאה עוברת לשלב הבא. יש הנאבקים על חופש המחאה העקרוני ותובעים אותו כשלעצמו כחלק בסיסי מן הדמוקרטיה.

 

בתוך השיח הזה, המתנהל ברגעים אלה ממש, הופנה גם זרקור אל מחוסרי הבית המתגוררים היום במאהלים ברחבי תל אביב יפו וברחבי ישראל. רבים מהמאהלים שקמו כזירה של מחאה, שהיו מי שכינו אותה "מחאת מעמד הביניים", הפכו בשבועות האחרונים למאהלי "אין ברירה". לפי הערכות, כמה מאות מחוסרי בית ודרי רחוב, יחידים ומשפחות, מתגוררים בהם נכון לראש השנה תשע"ב.

 

במאהל ג'סי כהן בחולון למשל, פגשתי את מ'. הוא עובד, אבל אין לו בית. לפני שהתחילה המחאה הוא ישן במקלט. היום הוא מנהיג את המאהל החולוני מתוך צריף שבנה, ושנהרס פעם אחר פעם ע"י העירייה והמשטרה.

 

כמו מ', גם שאר מחוסרי הבית במאהלים. לא מדובר באנשים ונשים שהפכו למחוסרי דיור אחרי או בגלל המחאה. לא היה להם בית גם קודם, והם הסתובבו בינינו, שקופים וסמויים מן העין. ישנים במקלטים, בגנים ובמקומות מחסה זמניים. מדובר רק בחלק ממחוסרי הבית ודרי הרחוב בישראל. רק אלה שאזרו אומץ לצאת אל הרחוב ולהצטרף לאחד המאהלים. עוד רבים כמוהם נמצאים עדיין במקומות אחרים, חוששים או לא יכולים לצאת.

 

אחד הרגעים יוצאי הדופן המחאה הזאת, הוא עלייתם של מחוסרי הדיור מעל לפני השטח. בבת אחת הם הפכו לחלק מאותו אירוע, מאותה מחאה, ביחד עם הסטודנטים, הפעילים, בנות ובני המעמד הבינוני. זהו רגע נדיר של סולידריות בחברה הישראלית, שכמוהו כמעט ולא זכור. ברוטשילד, בלוינסקי, בכפר סבא, בחולון, בבאר שבע, יושבים מחוסרי הדיור, לצד הפעילים המסורים שלא זנחו אותם ולא מוכנים להפקיר אותם, אוכלים ביחד, מנהלים אספות ביחד, מדברים על החברה שהשאירו מאחור ועל החברה שהם בונים ביחד, מחדש. זה לא קל ולא תמיד מרומם רוח. מדובר בחלקים החלשים ביותר של החברה הישראלית, שעד כה נשארו מאחור בכל מאבק או שינוי פוליטי.

 

זה רגע שאסור לשמוט ושלא כדי לפספס. טמון כאן פוטנציאל לפיתרון אמיתי למצוקתם של מחוסרי הדיור. עד היום הרשויות ניסו להתמודד איתו בפתרונות רווחה "מלמעלה", שלא צלחו. הסולידריות החדשה בין הפעילים למחוסרי הדיור מסמנת רגע של הקשבה, שניתן לנצל אותו להצעת פתרונות חדשים, שייבנו מתוך לימוד המציאות כפי שהיא נחווית אצל אנשים, אלה שהיו רגילים עד היום להיות שקופים.

 

זהו קו התפר שבין סיוע לחלשים - צדקה - ובין פעילות לשינוי חברתי אמיתי. המאהלים הצמיחו מהשטח הכואב מודל שינוי חברתי חדש, שלא היה מוכר עד כה לא לרשויות ולא לעמותות המגזר השלישי למיניהן. זוהי הזדמנות שלא תחזור עבור רשויות, עמותות ופעילים לשלב ידיים וליישם את המודל הזה לקראת מדיניות שינוי חברתי בר קיימא.

 

מתוך "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
2/10/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו