עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ושיגידו שאני גזען
 

ושיגידו שאני גזען

מאת עזרא דלומי, 20/9/2011

 

אני תומך בשלי לא בגלל שהיא אשכנזייה ואינני תומך בעמיר לא בגלל שהוא מזרחי

 

אני תומך בשלי לא כי עמיר הוא "זר מאיים" (שווים, 19.9) אני תומך בשלי לא בגלל שאני קיבוצניק שונא מזרחים, אני תומך בשלי כי אני מעדיף אותה על פני עמיר. זה לא "הירידה למקום הכי נמוך", כדברי עמיר פרץ, בבואו לטעון לשיח גזעני כלפיו, אלא בגלל ששלי יותר ראויה בעיני.

 

וכדי להקשות עוד יותר על הכנסתי לאיזו משבצת סטריאוטיפית, אומר שהייתי בעבר בכנסים של תנועת "אדם" (זוכרים?), הארגון הווירטואלי שהקים עמיר פרץ לקידום עצמו, והייתי ברבים מכנסי התמיכה בעם אחד, ועשיתי מאמץ למען בחירתו של רן כהן "המזרחי" מול ג'ומס הקיבוצניק, כך שאין לי אחות. באמת שאין לי. מותר להיות קיבוצניק ולהיות נגד עמיר, כשם שמותר להיות ערבי, תושב אופקים או נתיבות ולהיות נגד שלי. כשזה קורה שם, אף אחד לא קורא לזה "הירידה למקומות הנמוכים ביותר" או סתם גזענות הפוכה.

 

יש דפוס התנהגות שחוזר על עצמו אצל עמיר, שגורם לי להסתייג ממנו: כשמעמדו האישי מתנגש עם דרכו הרעיונית המוצהרת, ההכרעה - גם כשמדובר בעניין אסטרטגי גורלי - היא לטובת מעמדו האישי.

 

דרך פוליטית מול מעמד אישי זאת דילמה שקיימת אצל כל פוליטיקאי, שהרי מעמד אישי ויכולת לקדם דרך מסוימת, כרוכים זה בזה. כשמעמדך גבוה, הסיכוי להשיג את יעדיך הפוליטיים רב יותר. השאלה מה הם הקווים האדומים כשמתקיימת סתירה בין השניים; כאשר קידום מעמדך עשוי לפגוע ביעדים הפוליטיים שבשמם נבחרת. אצל עמיר הקווים האדומים הללו מאוד בעייתיים. יכולתי להציג כמה אירועים שהביאוני למסקנה זאת, אך אבחר את האירוע האולטימטיבי, הפיגוע הגדול מכולם - מה שבעיני הוא ה"סבסטיה של עמיר פרץ" (על משקל הברית שכרת שמעון פרס עם גוש אמונים נגד רבין).

 

המדובר בהצטרפותו של פרץ למפלגת "חיים חדשים" של חיים רמון וחיים אורון, שנועדה לקעקע את שלטון מפלגת העבודה בהסתדרות ולהפריט את מפעליה. פרץ הבין למה חותר חיים אורון, למה חותר חיים רמון, הפרויקטור של רבין להפרטתם של מפעלי ההסתדרות ולהחלשת כוחה הפוליטי, והלך לשם בעיניים פקוחות. הוא ידע שעם סיום הפרויקט יחזור רמון לזירה הממשלתית ויפנה לו את כס יו"ר ההסתדרות. פרץ חבר ל"חיים חדשים" כדי לקצר את דרכו לכס יו"ר ההסתדרות גם במחיר הפרטת ומכירת נכסיה; במחיר הדרך שהוא כה מרבה לדבר עליה.

 

יש עוד אירועים כאלה בביוגרפיה של עמיר - מחבירתו לשמינייה הליברלית של בורג וביילין ועד לפלירט עם קדימה - אבל אסתפק בזה. נכון, הוא גם היה במחנה רבין, אבל אני מחפש את נקודות הקצה, את גבולות הגזרה כשניצבים מול הדילמה האמיתית.

 

אני תומך בשלי על סמך הרקורד שלה. בשל מה שהספיקה לעשות בשנותיה הקצרות בכנסת: חקיקה כלכלית-חברתית ענפה, דה לגיטימציה של תהליכי ההפרטה, דחיפה משמעותית לשינוי סדר היום הציבורי, גיוס של דור צעיר לפוליטיקה. המחאה והשיח הציבורי הנוכחי לא נולדו מאליהם. מישהו עזר להם להבשיל. זה הרבה מאוד-מאוד בשביל שש שנות חברות בכנסת.

 

בחירתה של שלי יחימוביץ לראשות העבודה תהיה "רווח" למפלגת העבודה, "רווח" לסוציאל דמוקרטיה, "רווח" לתנועה הקיבוצית וצעד נכון לקראת כינונה מחדש של מדינת רווחה. אפשר להעריך שברוח התקופה הנוכחית, היא גם תביא יותר קולות למפלגת העבודה מאשר עמיר פרץ.

 

אני קיבוצניק התומך בשלי מסיבות שאינו קשורות למעמדי הסוציולוגי, הן בוודאי לא קשורות למוצאי העדתי. אני תומר בשלי לא בגלל שעמיר הוא הזר המאיים. בשבילי הוא לא זר מאיים ולא זר בכלל. ובגלל שהוא לא זר לי, אני מעדיף את שלי.

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
20/9/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו