עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

קריסה של קונספציה
אלישע שפירא
 

קריסה של קונספציה

מאת אלישע שפירא, 7/9/2011

 

הפרסומים, לפיה רוב, מתוך 200 הקיבוצים המתחדשים, אינם יכולים להבטיח לחבריהם פנסיה של 3,500 ₪ לחודש, הם ביטוי לקריסה של קונספציה

 

בספרו "ההפתעה הבסיסית" מבחין צבי לניר בין "הפתעה טקטית" שהיא הפתעה מצבית, ל"הפתעה בסיסית" המערערת את כל ההנחות והמושגים שעל פיהם חשבנו. הפרסומים האחרונים, על פיהם רוב, מתוך 200 הקיבוצים המתחדשים, אינם יכולים להבטיח לחבריהם פנסיה של 3,500 ₪ לחודש, היא מבחינתי הפתעה בסיסית. אם היו אומרים לי לפני פרסום הידיעה שעשרים קיבוצים לא יעמדו ברף הפנסיה, הייתי מרים גבה בהפתעה. אבל רוב של הקיבוצים, אם זה נכון, זו תדהמה! זו קריסה של הקונספציה. זו ידיעה שאינה מתיישבת עם "אווירת החגיגה", כמעט "אופוריה", המשודרת אלינו מכל הכיוונים. האם ספרו לעניין זה של יכולת הקיבוצים גם את אלפי הבנים שחזרו לקיבוצים? לפני יותר משנה הצעתי למועצת התנועה לפנות לרשם האגודות השיתופיות להעלות את פנסיית המינימום מ-35% ל-40% מההכנסה הממוצעת במשק (כ-3,200 ₪ לחודש).. הצעתי זאת מתוך אמונה כי הדבר בתחום יכולתם של רוב גדול של הקיבוצים. על פי הדו"ח של ברית פיקוח גם יעד זה יסכן את רוב הקיבוצים המתחדשים (הדיפרנציאליים).

 

צדק בקיבוצים פנימה

 

דעותיי ידועות וגלויות במחלוקת בין השיתופיים לדיפרנציאליים, אך לא זה העניין הפעם. בהזדמנויות רבות נתתי ביטוי לעמדותיי לגבי הקשר והאחריות המשותפת בתנועה לכל הקיבוצים וחבריהם, ללא הבחנה בין סוגי הקיבוצים. בעניין זה אני עומד בוויכוח לא פשוט עם רבים מחברי הקרובים במחנה השיתופי. איני חושב שמישהו מאיתנו יכול להיות משוחרר מהדאגה והאחריות לכל החברים בכל סוגי הקיבוצים. אם זה אכן מצב הדברים, כפי שעולה מהדו"ח של ברית פיקוח, איננו משוחררים מהדאגה ומהמעורבות בדיון על מדיניות הפנסיה באותם קיבוצים. אני מאמין שבסופו של חשבון זו בעיקרה שאלה של סדר עדיפויות. השאלה לאן ולמי מפנים את המשאבים. האחריות הראשונה מוטלת על כל קיבוץ וקיבוץ. בכל קיבוץ חייבים לעשות את סדר העדיפויות המעמיד את צרכי הפנסיונרים במקום הראוי. זו גם חובתם של המתעשרים החדשים, להמשיך להיות אחראים לחבריהם. חבריהם שבמקרים רבים בזכותם הם הגיעו לאן שהגיעו.

 

התנועה איננה שופט קו

 

מעבר לכל אלה מוטלת אחריות גם על התנועה. חלק גדול מהחברים הותיקים היו חברים בתנועה לפני שהיו חברים בקיבוציהם. רבים מהם הגיעו לקיבוציהם דרך התנועה. לפעמים הייתה זו התנועה שכיוונה גרעין אחד לכאן וגרעין אחר לשם. איננו יכולים להיות אדישים לגורלו של איש, ודאי לא לרוב חברינו. גם לאחר פרסום הנתונים המדאיגים, איני סבור שמדובר בפת לחם. גם לא "בצורך לבחור בין תרופות לאוכל", כפי שפורסם ונאמר בהזדמנויות שונות. מדובר בחיים סבירים שיש עמם כבוד.

 

איני מציע לחדש את הקופה התנועתית המשותפת, אך יש לנו כלים נוספים. חשוב לאתר וליצור דרכים נוספות לסייע לקיבוצים שאינם יכולים להבטיח לחבריהם זקנה בכבוד. צריך לגייס את הגופים הכלכליים המשותפים כדי לסייע לאותם קיבוצים. זמן רב מדי הסתפקה הנהגת התנועה בתפקיד של "שופט קוו" במחלוקת על גובה הפנסיה ההוגנת. עכשיו צריך להפשיל שרוולים ולהיכנס לעובי הקורה. על הנהגת התנועה להיות מעורבת בקביעת הנורמות שעל בסיסן נקבע סדר העדיפויות הפנימי בכל קיבוץ. עליה לעשות ככל יכולתה כדי למנוע את הלגיטימיות להתעשרות מוגזמת של יחידים, במקום שהקיבוץ מתקשה להבטיח פנסיה סבירה לחבריו. עליה להתייצב בחזית המאבק להבטחת פנסיה סבירה והוגנת לכל חבר ותיק.

 

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
7/9/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו