עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / חותם ובוכה
 

שיתופי - חדשני / חותם ובוכה

אורי הייטנר, 5/9/2011

 

למה מתכוון מרשק כאשר הוא טוען שמישהו כרך את שמו במודעת החרם? ואם מישהו כרך, מדוע אין הוא מתלונן נגד מי שעשה לו את העוול?

 

ברשימת המכולת בה הציג יואל מרשק את עמדותיו במספר נושאים שעל סדר היום, הופיע משפט קצת תמוה ומוזר: "אני נגד כל החרמת תוצרת מיהודה, שומרון, בקעה ורמת הגולן כי הם חלק מהעם היהודי היושב בציון, מי שכורך את שמי למודעות מבולבלות בעיתונות במין שאינו מינו עושה עוול לעצמו ולי במיוחד".

 

על מה הוא מדבר? אילו מודעות מבולבלות? מי כרך את שמו למודעות כאלו? מי עשה עוול לעצמו וליואל במיוחד?

 

אנסה לפרש את הסתום. שמו של יואל מרשק, לצד תוארו "מרכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית", מופיע במודעה שהתפרסמה ב"הארץ" ביום ד' 24.8.11, תחת הכותרת, באותיות קידוש לבנה בצבע אדום: "אנו, החתומים מטה, קוראים פומבית להחרמת מוצרי ההתנחלויות". במודעה, מסיתים החותמים בגלוי למרי אזרחי (בשם המפורש של המושג), להפרת חוק ולהפרת פסיקות בתי משפט. החתומים מתחייבים לא לשלם פיצויים אם בית המשפט יגזור זאת עליהם, ויעדיפו ללכת לכלא.

 

העצומה הזאת היא אנטי דמוקרטית בעליל, שאינה מכבדת את הכרעת הכנסת ואת פסיקות בית המשפט (אגב, פסיקות שכלל לא נפסקו, כלומר הם מהלכים אימים על בתי המשפט בישראל). איך הייתה מוגדרת מודעה כזאת אילו הייתה מצדו הימני של המפה? רמז? חמש אותיות, מתחיל בפ"ה, נגמר במ"ם. אבל האמת היא שזה לא היה קורה – אף עיתון לא היה מפרסם תועבת הסתה כזאת וקריאה גלויה כזאת לפריעת חוק, מצד אחר של המפה הפוליטית.

 

אני מתנגד לחוק החרם ואת עמדתי ביטאתי בשורה של מאמרים בעיתונים שונים בהם אני כותב. איני חושב שעם כל תופעה, שלילית ככל שתהיה, יש להתמודד באמצעות חקיקה ואכיפה. אני מאמין שגם עם החרם, יש להתמודד בדרכי הסברה, חינוך ודיון ציבורי. אולם החרם עצמו הוא מעשה אלים ומתועב, ניסיון נואל לשבור את מטה לחמם של מאות אלפי אזרחים ישראליים, כאמצעי להכריע בכוח דיון פוליטי בין עמדות לגיטימיות.

 

בין היישובים המוחרמים, קיבוצי בקעת הירדן, צפון ים המלח והגולן. ועל ההסתה להחרימם, חתום ראש אגף המשימות, האחראי בין השאר על תחום ההתיישבות בתנועה הקיבוצית. על כתב ההסתה הזה הוא חתום בשמו ובתוארו, שחור על גבי עיתון.

 

למה מתכוון מרשק כאשר הוא טוען שמישהו כורך את שמו? האם נוכלים ושרלטנים (אולי חברו, האדון בר שירה, אותו הוא מבקר בכלא?) הכניסו את שמו של מרשק למודעה במרמה? אם כך, אכן הם עשו לו עוול. אם כך הדבר, אין המדובר רק בעוול, אלא בהונאה של ממש, במעשה פלילי. מדוע יואל לא הגיש נגדם תלונה למשטרה? מדוע לא הגיש נגדם תביעת דיבה? מדוע לא דרש מהם להתנצל למחרת מעל גבי העיתון? חזקה על יואל, שאילו שמו הוכנס למודעה בניגוד לדעתו, הוא היה מוצא את הדרך להפיק מכך הון תקשורתי. לכן, פשוט איני מאמין לו. סביר להניח שיואל, שאולי מתנגד עקרונית לחרם, אך אינו ממש מתנגד לכך ששמו יתנוסס בעיתון בין פרופסורים, "אנשי רוח" וחתני פרסים למיניהם, לא יכול להתאפק מול ההזדמנות הזאת. אם כך, לא נעשה עוול ליואל, אלא יואל עשה עוול חמור לקיבוצי התנועה שהסית להחרימם ולתנועה הקיבוצית כולה. במקום לכרוע ברך ולבקש סליחה ומחילה, הוא מבליע תירוץ פתטי בתוך רשימת מכולת מלאכותית.

 

ראש אגף בתנועה הקיבוצית המסית להחרים קיבוצים בתנועתו (ואח"כ מתנער מכך בתירוצים מגוחכים), אינו ראוי לתפקידו, והגיע הזמן שילך הביתה.

 

כשיואל נכנס לתפקידו, יצחק שמיר היה ראש ממשלת ישראל, חיים הרצוג היה נשיא המדינה, מוקי צור היה מזכיר התק"ם, ג'ורג' בוש האב היה נשיא ארה"ב. בנימין נתניהו היה סגן שר צעיר, אהוד ברק עוד היה בצבא, ציפי לבני הייתה אזרחית מן השורה. היחידים שנשארו בתפקידיהם מאז ועד היום, מלבד יואל מרשק, הם מובראק וקדאפי. בעצם, גם הם כבר לא. כך שאין זה מוגזם לדרוש ממנו, אחרי כל כך הרבה שנים, לשלם את המחיר על חתימתו על פשקוויל ההסתה (הוא לא יוכל לטעון שזאת "טעות של טירון"), ולהתפטר מתפקידו.

 

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
5/9/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו