עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

נחוץ שינוי כולל של 'השיטה'
 

נחוץ שינוי כולל של "השיטה"

מאת אלישע שפירא, 31/8/2011

 

המחאה צריכה להוביל להקמתה של ממשלה שתכונן חברה סוציאל דמוקרטית מתקדמת בישראל, שאם לא - תחטיא המחאה את מטרתה

 

אי אפשר להגזים בחשיבותה של המחאה החברתית העממית, הנמשכת מעבר לכל הציפיות וההערכות. השאלות שהיא מציפה, הערכים שהיא מדברת בשמם ושפת הדיבור שלה, הם כשלעצמם מהפך חשוב בשיח ובהוויה הציבורית. אך דווקא ההד המשמעותי שיצרה המחאה מחייב להמשך. המחאה, חשובה ככל שתהיה, אינה המטרה, היא גם לא הכלי העיקרי להבטחת השינוי. היא בבחינת "תנאי הכרחי" אך אינה "תנאי מספיק" כדי שהדברים יקרו.

 

החלפת השלטון

 

העובדה ששרי ממשלת ישראל ויועציהם אינם יוצאים כנגד המחאה אסור שתטעה אותנו. הם נוהגים זהירות רבה כלפי מאות אלפי האזרחים, שמחאתם מכוונת כנגד מדיניות הממשלה, משיקוליהם האלקטוראליים. אי אפשר לחשוד בהם שהם שינו את טבעם והפכו את עורם. כך הוקמה ועדת טרכטנברג, כדי לצאת ידי חובתם כלפי הציבור. אך גם אם תעשה הוועדה עבודה נאמנה, עדיין עומדת בעינה השאלה האם הממשלה הזו יכולה בכלל לתקן את דרכיה. האם הממשלה הזו יכולה לשנות כיוון ולפעול כנגד האמונות והערכים העמוקים של חבריה.

 

אני מטיל ספק ביכולתה ובעיקר ברצונה של הממשלה, שהפריטה את האחריות, לבצע מהלכים משמעותיים לשינוי כיוון ולהבראה אמיתית. הם יפנו כנראה כמה מיליארדים ואולי אפילו עשרות מיליארדים לתיקון חלק מהעוולות, אך הם אינם מסוגלים לשנות את "השיטה". מי שמוביל את המחאה החשובה הזו אמור להבין שתיקון אמיתי מחייב לשנות את השלטון בישראל. ללא שינוי כזה הכול יהיה בבחינת "תיקונים קוסמטיים" או גרוע מכך, "זריית חול בעיניים". מנהיגי המחאה אינם חייבים לרוץ לפוליטיקה, אם אינם רוצים בכך, אך הם חייבים לעצמם ולציבור, להפנות את האנרגיה שנוצרה לשינוי השלטון.

 

אם לא יקום בעקבות המחאה הזו כוח ציבורי משמעותי שימשיך לדחוף קדימה, אם לא תקום ממשלה שתוביל לכינונה של חברה סוציאל דמוקרטית מתקדמת בישראל, תחטיא המחאה את מטרתה. אם לא תיווצר כאן מדינת רווחה, המושתתת על אחריות חברתית וערבות הדדית רחבה, נחזור כולנו למציאות העצובה של חברת הפערים המקוטבת. נחזור לאחור עד שיפרוץ גל המחאה הבא, שאיש אינו יכול לנחש היום את אופיו. בפעם הבאה זו יכולה להיות מחאה אלימה. כבר ראינו תופעות של אלימות על רקע אכזבה וייאוש חברתי. חשוב להבין כי לאחר שיצא "השד" מהבקבוק, אי אפשר להחזירו ואסור להניחו לנפשו. זה עלול להיות משחק מסוכן.

 

ניהול ללא היררכיה

 

חלוקה צודקת של המשאבים חשובה והכרחית, אך אין בה די. "השיטה" פגומה לא רק ב"חלוקת העושר", היא פגומה גם באופן בו נוצר העושר. הראיה הבולטת והמשמעותית להמחשת טענה זו הם סכסוכי העבודה הרבים הפוקדים את המשק. רבים מהעובדים, כולל העובדים במקצועות היותר מועדפים, רואים איך נשחקת הכנסתם והם חשים שנרמס כבודם. הם מרגישים מנוצלים ומנוכרים למקום עבודתם ולסביבתם. אחראית לכך במידה רבה "השיטה". המושתתת על היררכיה ניהולית תלולה, על פערי שכר בלתי סבירים. "השיטה" הרואה בעובד "מכשיר" או "סחורה" בשוק. הניכור החברתי מתחיל במקומות העבודה. הניכור בין העובדים למנהלים, בין "הזוטרים" ל"בכירים" ובין העובדים לארגון. על הקרקע הזו צומחת במקרה הרע אדישות וחוסר מחויבות של העובדים ליעדים ולמטרות של הפירמה ושל החברה כולה. במקרה היותר טוב היא מביאה למאבקי העובדים ולמחאה, כמו זו שאנו דנים בה.

 

כשל נוסף של "השיטה" היא המציאות בה מצד אחד שיעור ההשתתפות בעבודה בישראל הוא מהנמוכים בעולם המפותח (פחות מ-60%) ומהצד השני הולכת וגוברת התלות בעובדים זרים ובאחרים, המועסקים בתנאים של עבדות מודרנית. לכך יש להוסיף את המקרים הרבים של דריסת האינטרס הציבורי על ידי בעלי הממון ואת הקשר המשולש של "הון, פשע ושלטון". הצירוף הזה הוא פצצת זמן חברתית כלכלית.

 

מחקרים אין ספור מלמדים על יתרון הניהול המשתף, "השטוח", ללא היררכיה כמעט וללא פערי שכר מוגזמים. על התייחסות לעובד כשותף, על היתרון הגלום בהעצמת הזדהות העובדים עם הארגון ובטיפוח תחושה של שייכות לארגון ולחברה בכלל, כמחוללי מוטיבציה משמעותיים. המחקרים והניסיון מלמדים כי המרכיבים הללו תורמים למוטיבציה יותר מכל תגמול כספי ישיר. אך הידע הזה נעצר בשעריהן של רוב החברות העסקיות ושל רבות ממערכות השרות הציבורי.

 

מי שרוצה לשנות את דמותה של החברה בישראל אינו יכול שלא לצלול לים המורכב והקשה של יחסי העבודה, של שיטות הניהול, של השיתוף ודרכי התגמול. של כל מה שביחד עם השינוי בתפיסת האחריות החברתית וכינונה של מדינת הרווחה, יש בהם סיכוי לעשותנו חברה חזקה, יציבה ובת קיימא.

 

למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
31/8/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו