עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

גבירותיי ורבותי: מהפך
 

גבירותיי ורבותי: מהפך

מאת עזרא דלומי, 28/8/2011

 

מי שקידשו בקיבוצים את תהליכי ההפרטה ופערי השכר, כ"התאמה לחברה הסובבת" ומשום "שכך רוצה הדור הצעיר", לומדים ממחאת האוהלים שציבור עצום בארץ מאס בהפרטה ובכלכלת השוק והוא דורש חינוך ורפואה ציבוריים, סולידריות וצדק חברתי ומדיניות רווחה אוניברסאלית. דברים שהקיבוץ - בטרם הופרט - כה הצטיין בהם

 

הדברים הללו נכתבים במלאת חודש לפריצת מחאת האוהלים, בעת שעדיין קשה להעריך מה תהיה אחריתה. לפיכך אסתפק בכמה הרהורי ביניים, הכוללים תהייה לגבי שורשי המחאה, עיתויה, השיח המתנהל בה ומחשבות על מעורבותן והשפעתן של תנועות הבוגרים ומעגל הקבוצות על המחאה, אם להתייחס להקשר הקיבוצי שלה.

 

כמי שחבר בשעתו לכמה התארגנויות פוליטיות - בדיעבד, צנועות בהרבה - שבהן ניסינו להניף את דגל מדינת הרווחה, הסוציאל דמוקרטיה והאנטי הפרטה, אני חש קנאה המעורבת בהתפעלות למראה המחאה הזו.

 

קנאה, משום שכל פעיל חברתי היה רוצה שאירוע כזה יתרחש ב"משמרת" שלו. שהרי חבריי ואני חשבנו בשעתנו, לפני כעשר שנים, על אותם דברים: העלנו את אותן טענות, ניסחנו את אותם מצעים, קראנו את אותן קריאות, אבל הציבור לא בא. כך גם קרה כמה שנים מאוחר יותר למחאתה של ויקי כנפו - מחאה אותנטית לכל הדעות - שהסתיימה, לאחר כמה שבועות של באז תקשורתי וציבורי, במפח נפש.

 

***

אני מעלעל מעת לעת בספרה של הכלכלנית המנוחה, אסתר אלכסנדר, "כוח השוויון בכלכלה", שראה אור (הוצ' הקיבוץ המאוחד) לפני כעשרים שנה והיה מעין התנ"ך שלנו. אני מעלעל ואומר לעצמי: הכל כתוב שם: שהפערים הכלכליים בארץ בלתי נסבלים; שהממוצעים משקרים, כיוון שקבוצה קטנה ומאוד עשירה מטה אותם כלפי מעלה, ויש לפלח את ההכנסות לפי עשירונים כדי לקבל את התמונה האמיתית; שהמגזר הפיננסי נוגס עוד ועוד מן המגזר היצרני וממשקי הבית; שיש חלוקה רגרסיבית של ההכנסות במשק; הכל כתוב. אז למה המחאה פרצה רק עכשיו ולא במשמרת שלנו? זה באשר לקנאה...

 

אשר להתפעלות, זו נובעת מן העצמה, מן ההיקף הכלל ארצי, מן השיח הרציני והלא מתלהם של המחאה, מן הנחישות, מן הסולידאריות בין הגופים השונים עד כה. אני מבקר מעת לעת במאהל ב"כיכר הסוס", מוקד המחאה בירושלים, ומופתע מאופן ההתארגנות, מן היצירתיות של הסיסמאות, מתוכן הטקסטים התלויים על קירות המתחם, מן הרצון של הצעירים להסביר לכל אישה ואיש את עמדתם; מיכולתם להעיז ולקרוא: מדינת רווחה, סוציאל דמוקרטיה, חינוך ובריאות ציבוריים ודי להפרטה, מבלי להתבייש ומבלי להתנצל. זאת, לאחר שבמשך עשרות שנים נשטף מוחם ומוחנו בתפארתם של ההפרטה והשוק החופשי, באיומים שהטייקונים יברחו, בכך שחובה לקדש ולאמץ את הקפיטליזם הגלובלי, על כל כלליו, אחרת "השווקים הפיננסיים יענישו אותנו"...

 

***

ישנן כמה תשובות, שלובות זו בזו, לשאלה למה פרצה המחאה דווקא עכשיו: ישנם הפייסבוק והמסרונים והטוויטרים, העושים את מלאכת גיוס האנשים לפשוטה ומהירה. במחי "ציוץ" אפשר להגיע לאלפים, אין צורך במתווכים, הכל קורה באון-ליין; נראה כי גם מה שקרה לאחרונה בכמה ממדינות ערב לימד - על אף שתוצאות המחאה שם אינן מרנינות - מה כוחו של ציבור, כאשר הוא מתלכד ומתארגן למען מטרה משותפת. כמו במדינות שסביבנו - להבדיל מתוכן המחאה - המפגינים נאספים במהירות, ללא הנהגה ידועה, אשר מתגבשת (או לא) תוך כדי תנועה. וישנם, כמנגינת רקע, כשליו של הקפיטליזם האמריקאי - זה שישראל אימצה לחיקה בעשורים האחרונים - אשר הכו בעצמה במשקים רבים ובכיסם של אזרחים רבים, בעולם וגם כאן.

 

אלא שיותר מן האפשרויות שמעניק האינטרנט, יותר מן הדוגמאות של השכנים ויותר מן המצב באמריקה, מה שהצית את המחאה היו תחושת המיאוס, הנבגדות וחוסר התוחלת. התחושה שהמדינה "נשמטת" מידי הציבור ועוברת לידי קבוצה קטנה של אנשים, ההולכת וכובשת עוד ועוד נתחים מן המשק ועימם השפעה עצומה על הפוליטיקאים; הסתירה בין הדיווחים על כלכלתה המצטיינת של ישראל לבין הדשדוש במצבם האישי של רבים מדי; ההבנה, שהלכה והתבהרה, שלא מדובר בתהליך אובייקטיבי, אלא בתוצר של מדיניות.

 

בד בבד עם תחושות אלו, הלך והבשיל שינוי תודעתי בקרב הציבור, בעיקר בקרב הדור הצעיר. את השינוי הזה חוללו המכללות החברתיות שהציעו תיאוריות כלכליות חלופיות; העבודה החינוכית העצומה של תנועות הבוגרים וארגונים אחרים; חוללה אותו קבוצה של פרופסורים לכלכלה הקוראת תגר על התפיסות השמרניות. וחוללו אותו המחאות הקטנות שנערמו זו על גב ויצרו סיר לחץ שברור היה כי מתישהו יתפרץ. התברר שלא נדרש יותר מגביע קוטג' קטן כדי להצית את המחאה.

***

אסתר אלכסנדר, אם לחזור אליה, נהגה לומר שעורמתם ותחכומם של הקפיטליזם ושל שלטון ההון בתקופתנו, מתבטאים ביכולתם להתנהל בלא להידרדר למשברים גדולים, כמו אלו שהיו בעבר. הם יודעים "לשחרר את הלחץ" רגע לפני שמצבו של הציבור הרחב הופך לבלתי נסבל. השוק החופשי של ימינו, היא אמרה, יודע לאחוז בברז ולתת גם "משהו" לרבים, בעת שהוא מחלק את העושר הגדול בין מעטים. כך הוא מונע מצב שלציבור גדול מדי לא יהיה מה להפסיד.

 

אלא שחמדנות היא חמדנות היא חמדנות. וכמו העקרב שלא ידע להתאפק והכיש את הצפרדע בעודו חוצה על גבה את הנהר, כך נהגו ספקולנטים, כרישי נדל"ן ובעלי תאגידים שלא ידעו שובע בחתירתם אל המיליארד הנוסף; וכך נהגה ממשלה שלא ידעה מתי לעצור את תהליכי ההפרטה שמפציצים אותנו בהם בעשורים האחרונים. היא לא הבינה שלאנשים יימאס להיות כל חייהם עובדים נטולי זכויות, שצעירים לא יאבו לשלם לאורך זמן מחצית משכרם על משכנתא או על שכר דירה.

 

נתניהו, שגזר דיאטה מטורפת על המגזר הציבורי - ששחרר את כספי חסכונותיהם של האזרחים הקטנים לטרף הבורסה, והכביד עליהם במיסים עקיפים, בעודו מקל על בעלי תאגידים ומקבלי שכר גבוה - לא חש, כנראה, שעבור מסה קריטית של הציבור הוא חצה קו אדום. הוא הידק מדי את חגורתו של ציבור גדול מדי. במצב כזה גם גביע קוטג' יכול להפוך לחבית חומר נפץ. גביע של 250 גרם גבינה מגורגרת היה הקש ששבר את גב הגמל. כמה סמלי שקוראים לו "קוטג'". ולא, זה לא הקוטג' בקיסריה.

***

למחאה הזו יש גם פן קיבוצי. עיקרו מתבטא בפעילותם של תנועות הבוגרים, אנשי מעגל הקבוצות וחברי יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) הנמצאים בכל מתחמי האוהלים. הם מרצים, מנסחים מצעים, מכוונים את השיח והניסוחים בניירות עמדה שהם מוציאים. במידה רבה הם הדלק הרעיוני של המחאה. "דרור ישראל" - תנועת הבוגרים של הנוער העובד - אף הפיקה סרטון שמסביר את הגיונה של המחאה ודרישותיה בשפה פשוטה וברורה, של כלכלה בגובה העיניים. זה מרשים ומעודד. תוצאות ההשקעה החינוכית רבת השנים של הקבוצות האלה ניכרת היטב ומניבה את פירותיה.

 

המחאה הזו תחולל שינוי בתודעה. בעצם היא כבר מחוללת, אם להתייחס לסדר היום החדש במדורי הכלכלה של העיתונים, שחדלו לפאר מדי יום את הטייקון התורן, ואם לקחת בחשבון - גם אם בעירבון מוגבל מאוד - את אמירתו של נתניהו, שהוא צריך לשנות את השקפתו.

 

אם מחאה זו תבלום או תמתן את תהליכי ההפרטה, אם היא תניב צמצום בפערים והישגים בתחום של רווחה לכל, אפשר ותהיה לכך השפעה גם על הנעשה בתוך הקיבוצים. מי שקידשו את תהליכי ההפרטה ואת פערי השכר, כ"התאמה" למה שנעשה בחברה הסובבת, או בשם הטענה "שכך רוצה הדור הצעיר" יגלו שציבור צעיר גדול בארץ מאס בהפרטה ובכלכלת השוק ושהוא דורש חינוך ורפואה ציבוריים, סולידריות וצדק חברתי ומדיניות רווחה אוניברסאלית. דברים שהקיבוץ - בטרם הופרט - כה הצטיין בהם.

 

מתוך במקום מס' 30

 

 

למאמרים של עזרא דלומי
נכתב בתאריך
28/8/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו