עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

זה לא הטייקונים, זאת הממשלה
 

זה לא הטייקונים, זאת הממשלה

עו"ד יפעת סולל, 10/8/2011

 

אין מה לבוא אל הטייקונים בדרישות - אלא אל הממשלה, המאפשרת להם לעשות כרצונם בכלכלה הישראלית

 

לא צריך למחות נגד הטייקונים. רק להיות קצת פחות בעדם. מדינת ישראל נוקטת מזה שלושה עשורים במדיניות כלכלית שמעדיפה באופן קיצוני בעלי הון מתוך תפיסה מוטעית שהצמיחה שלהם תחלחל למטה - למעמד הבינוני ולשכבות החלשות. נגיד בנק ישראל הוא אחד ממומחי הכלכלה האחרונים, שעדין מאמינים בזה. ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, אמר כבר לפני עשור, שהשיטה נכשלה בכל מקום בו היא נוסתה. רק אזרחי ישראל ממשיכים להיות עכברי מעבדה שמשתתפים בעל כורחם בניסוי מיותר שתוצאותיו ידועות מראש וכל מטרתו להכניס כסף לשכבה דקה של נסיינים ואינטרסנטים.

 

איך נולד טייקון?

 

כמו תינוק. בעצם, כתינוק - ברוב המקרים הטייקונים נולדים כאלה. בהעדר מס ירושה, מדינת ישראל משמרת פערים כלכליים. העדרו של מס ירושה הוא מרכיב מרכזי להגדלת הפערים החברתיים, הגברת כוחו של המאיון העליון וקיבוע יכולתו לצבור יותר ויותר מסך ההון הציבורי. עד 1981 היה בישראל מס ירושה, הוא בוטל כחלק ממדיניות העדפת בעלי ההון ומעולם לא חודש, למרות המלצות של ועדות מכובדות להשיבו.

 

העדפת הטייקונים - "פרי גליל" כמשל

 

לפני כשנתיים עמד מפעל "פרי גליל" בפני סכנת סגירה. המפעל עצמו לא הפסיד. הפסידו כסף בעלי המפעל, אשר השקיעו את רווחיו הצנועים בהשקעות ספקולטיביות והפסידו. 140 עובדים, המשתכרים שכר מינימום עמדו בפני חשש לפיטורים. מיד התייצבו לצידם ראשי המשק: נציגי התמ"ת, ההסתדרות ואפילו האוצר, חיפשו מישהו שיציל את המפעל. מאחר שגם אנשי האוצר, גם התמ"ת וגם ההסתדרות החדשה נטועים עמוק בשיטה הקפיטליסטית, הם כמובן חיפשו בעל הון, שיסכים לקנות את המפעל. אבל זהו ניסוח מטעה. הם חיפשו בעל הון, שיסכים לקבל הלוואות עתק מהבנקים, בתנאים מצוינים, כדי להמשיך ולהפעיל עסק מרוויח ולעשות ברווחיו את אשר יחפוץ.

 

היום שוב עומד "פרי גליל" בפני חשש לפיטורים של 130 עובדים - בעל ההון שרכש את המפעל, החליט שהוא לא מרוויח מספיק ולכן הוסיף קווי יצור, העביר חלק מהם מחצור למקומות אחרים - והעלויות, כמו תמיד, על גב העובדים.

 

ניתן היה להציל את "פרי גליל" גם בלי עזרת הטייקונים. אפשר היה לאפשר לעובדים לרכוש את המפעל, כפי שקרה בשנים האחרונות לאלפי מפעלים בעולם המערבי. העובדים רצו - אבל בעוד שהבנקים מוכנים לתת הלוואות ענק לבעלי הון, שכל עניינם למקסם רווחים, אין שום סיכוי שבנק בישראל 2011 ייתן הלוואה כזו לעובדים. זאת למרות, שמבחינה כלכלית, הלוואה לשם הפיכת מפעל לקואופרטיב היא בטוחה פי כמה - מפעלים קואופרטיביים הם יציבים יותר ממפעלים בבעלות הון.

 

מדיניות מיסים מצ'פרת

 

אחד המרכיבים המרכזיים במדיניות הכלכלית של נתניהו, הוא הורדת מיסים. לא כל המיסים, כמובן - רק המיסים הישירים, מס הכנסה ומס חברות. אולם תוכנית הפחתת המיסים המתוכננת אינה מתייחסת כלל למי שמשתכר עד 7,700 ש"ח, היא נותנת 50 ש"ח למי שמשתכר עד 13,000 ש"ח ואילו למי שמשתכר מעל 35,000 ש"ח בחודש - היא מפחיתה את מס ההכנסה בלפחות 1,200 ש"ח בכל חודש!

 

במקביל, מופחת את מס החברות. מס החברות הוא מכשיר רגרסיבי, שכן הוא קובע מס זהה על חברה שרווחיה 20,000 ש"ח בשנה, או 20 מליון.

 

על כל אלה יש להוסיף את המס על רווחי הון, שעומד על 20% בלבד - מהנמוכים בעולם (למעט ארה"ב).

 

חרדת הנטישה של ממשלות ישראל

 

ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים, הפחידו שוב ושוב את הציבור, שאם לא יתנו לעשירים יותר, הם יקומו ויעזבו. איזה פחד! צריך לזכור, שהצמיחה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, הייתה בשנות ה-60, שנים בהן לא טייקונים קידמו את המדינה, אלא מדיניות של השקעות ממשלתיות ושל פיתוח אזרחי רחב היקף. פערי השכר באותן השנים היו הנמוכים ביותר בעולם החופשי!

 

זה גם לא שיש להם לאן ללכת. בניגוד למה שמנסים למכור לציבור, ברוב מדינות העולם, אין מתנות חינם לבעלי הון ותתפלאו אולי לשמוע, אבל אין מי שמחכה גם להם בלונדון, או בניו-יורק ואם היה מי שחיכה בהודו ובסין - כבר נמצאה הדרך אליו מזמן.

 

בינתיים, מי שנוטש, הם מי שבאמת יוצרים את המדינה - אנשי אקדמיה צעירים, שאין לאוניברסיטאות תקנים לקלוט אותם, בעלי מקצועות חופשיים, שלא מצליחים עם משכורות מעל השכר הממוצע במשק, לקנות דירה או לממן שכ"ד ראוי ורבים, שיש להם אפשרות לקבל שירותי בריאות ורווחה במדינות אחרות ובוחרים שלא להמשיך לחיות בעוני בישראל.

 

זו לא אשמת הטייקונים. זו אשמת המדיניות.

 

הטייקונים הם הסמל לדברים הרעים שקרו לחברה הישראלית, אבל הם, לשיטתם, צודקים לגמרי - נתנו להם והם לקחו. אין מה לבוא אליהם בטענות. הגיע הזמן שנעזוב אותם לנפשם. נפסיק לכתוב עליהם במדורי הרכילות, נפסיק לפחד שיעזבו, אבל בעיקר - נבחר בשלטון שיפסיק לתת להם את מה ששייך לכולנו.

 

מתוך "עבודה שחורה"

 

ד"ר יפעת סולל, היא עו"ד המתמחה בזכויות חברתיות ובמשפט ציבורי

נכתב בתאריך
15/9/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו