עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

רווחה ללא גרעון
 

רווחה ללא גרעון

מאת: אמנון פורטוגלי, המכללה החברתית כלכלית, 7/8/2011

 

מפחידים אותנו שדרישות המוחים הן "פופוליסטיות", אבל מי שיתייחס אליהן ברצינות יראה שהן לא רק צודקות אלא גם ריאליות ואפשר למלאן מתוך אחריות למסגרת התקציב

 

הדרישות צריכות להיות הוגנות, צודקות ומוסריות. הדרישות צריכות להיות על-סקטוריאלית, אוניברסאלית, למהפך אמיתי במדיניות הכלכלית, מניאוליברליזם לכלכלת רווחה, למדינה שנותנת יותר שירותים לכל אזרחיה בהיקף הרחב ביותר האפשרי. אנו מדברים על חלוקה אחרת של המשאבים והעושר הציבורי הקיים, והגדלתו.

 

חשוב לזכור כי צעדים כלכליים הם בבסיסם מהלכים חברתיים-פוליטיים אשר ברוב המקרים נוגעים לחלוקת ההכנסות במשק. עכשיו צריך להחליט על סדרי העדפה חדשים כאשר הציר המרכזי הוא להחזיר את המדינה לאזרחיה. זה יושג ע"י היפוך חכם של הצעדים שננקטו בשלושים השנים האחרונות.

 

קיימות שלוש גישות לניהול הכלכלה בעולם. הגישה האירופית, הרווחת במדינות צפון מערב אירופה ובעיקר סקנדינביה, מאופיינת בשירותים רחבים של המדינה המגובים במיסוי גבוה. המדינה דואגת לכל השירותים החיוניים המסופקים לכל באיכות גבוהה: חינוך, שירותי בריאות, דיור, רווחה, פנסיה מכובדת לכול וכו'. הגישה השנייה היא הגישה האמריקנית ורווחת גם במדינות המתפתחות ובעולם השלישי, מאופיינת במינימום שירותים המסופקים ע"י המדינה ובמסים נמוכים מאוד. בישראל פיתחו גישה מקורית, מסים גבוהים כמו במודל הסקנדינבי ושירותים מועטים כמו במודל האמריקאי. מודל ייחודי זה הביא לקריסת המעמד הבינוני ולמחאת האוהלים. בגללו אין אפשרות לגמור את החודש, בגללו הרפואה קורסת, החינוך דועך, הדיור במשבר, האוניברסיטאות במצוקה, והירידה מהארץ בעליה. הנתונים על המשק, הצמיחה, והאבטלה אינם אלא נתונים סטטיסטיים חסרי משמעות אמיתית שכבר מתפוגגים.

 

מאז משבר 1985, במשך 26 שנים רצופות הייתה נהוגה בארץ מדיניות של הקטנת חלקה של הממשלה בתוצר והגדלת חלקו של המגזר הפרטי. בהתאם לתפיסה זו, מס חברות צנח מ-61% ב-1986 ל-24% כיום. עכשיו צריך להחזיר את המדינה לאזרחיה, לחשוב יותר על האזרחים ופחות על העסקים, יותר על האזרחים ופחות על ארץ ישראל השלמה. הגיע הזמן לתהליך הפוך להפרטה, להגדלת סל השירותים לאזרחים שהמדינה תספק, על חשבון הקטנת חלקו של המגזר הפרטי בשירותים אלו. מדיניות שתתאפשר ע"י הגדלת התקציב הממשלתי.

 

מדינות סקנדינביה צריכות לשמש מודל כמדינות מספקות שירותים רחבים לאוכלוסייה שלהן, ומממנות את השירותים האלה באמצעות מיסוי גבוה. כפי שלמדנו מהשבר הנוכחי, ממצוקת המעמד הבינוני, ה'מחיר' של מדינת רווחה כדאי. השירותים שהמדינה נותנת עולים הרבה פחות ואיכותם הרבה יותר גבוהה מהשירותים הניתנים ע"י המגזר הפרטי.

 

המעבר לכלכלת רווחה ניתן לביצוע תוך שמירה על המסגרת התקציבית. זה יושג ע"י שינוי בסדר העדיפויות. הסטת הוצאות מתוכננות בסעיפים כמו בטחון ובסעיפים סקטוריאליים לכיוון תקציבי הרווחה, הגדלת מסים ישירים על המאיון העליון, הורדת מסים עקיפים, הגדלת מס חברות וביטול הטבות המס לתאגידים.

 

ההתראות, ההפחדות מגלישה למשבר חובות אם ננהיג מדיניות רווחה, אינם אלא ספין מבית המדרש של הניאו-ליברליזם. ארה"ב, אירלנד, ספרד, איסלנד, והמדינות הבלטיות נקלעו למשבר חוב ללא קשר למדיניות הרווחה שלהן. ואילו מדינות הרווחה בצפון מערב אירופה אינן במשבר, שבדיה לדוגמה, נמצאת בעודף תקציבי.

 

ניתן להגדיל את הוצאות המדינה לרווחה ב-2012 בצורה מבוקרת, ובלי ליצור גירעונות תקציביים.

 

ברובד אחד זה יושג ע"י הקטנת המיסוי הישיר והמיסוי העקיף על 9 העשירונים הראשונים והגדלת המיסוי על העשירון העליון ובעיקר על המאיון העליון. במקביל תהיה העלאת מיסוי על תאגידים ובעיקר ביטול רוב הטבות המס, המענקים, והטבות אחרות שהם מקבלים.

 

ברובד שני הגדלת ההוצאות לחינוך, בריאות, דיור ורווחה. ובמקביל הקטנת תקציב הביטחון, ביטול תקציבים סקטוריאליים עודפים, והטבות המס סקטוריאליות עודפות (בחישוב לכל אזרח).

 

מקורות הכנסה נוספים בתקציב:

תאגידים
• עצירת הרפורמה במס החברות.
• העלאת מס החברות על רווחי תאגידים לשיעור ממוצע של 30%, וביטול ההורדה המתוכננת בשיעורי מס זה. מס חברות יכול שיהיה פרוגרסיבי ודיפרנציאלי - יהיה שונה לתאגידים העוסקים בייצור מוצרים כולל גידולים חקלאיים ותוכנה לבין תאגידים העוסקים בשירותים ובפיננסים. החברות היצרניות ייהנו מתשלום מס חברות מופחת, והתאגידים העוסקים בשירותים ישלמו מס מלא.
• ביטול רוב הטבות המס, מענקים, והטבות אחרות שהתאגידים מקבלים.
• ביטול פטורים מיוחדים לחברות ענק שונות.
• הטלת היטל רווחי יתר על מפעלי ים המלח, ועל תאגידים המנצלים משאבי טבע אחרים.
• העלאת המס על רווחי הון בבורסה.
• העלאת שיעור הביטוח הלאומי המשולם על ידי מעסיקים.
 

פרטיים
• עצירת הרפורמה במס הכנסה, שאמורה להוריד עוד יותר את המיסוי על העשירים.
• העלאת מס ההכנסה על יחידים בעלי הכנסות גבוהות מעל 60,000 ש"ח לחודש לרמה של50%, ולאלו המשתכרים מעל 100,000 לחודש לרמה של 75% (בין השאר כדי להקטין את משכורות הענק במשק).
• התייחסות לרווחי הון, דיבידנדים, בונוסים, הכנסות ממכירת אופציות, ורווחים ממקרקעין ומרכוש כהכנסה רגילה מעבודה. כלומר רווחים אלו יצורפו להכנסה מהעבודה וישולם עליהם מס הכנסה בהתאם לגובה ההכנסה המצרפית.
• ביטול כל הפטורים ממס על רווחים מרכוש כמו מכירת דירה וכו' (אם זו הייתה דירת מגורים יחידה, ונרכשה חדשה בתוך כשנה, יהיה תיאום).
• מס עיזבון על עיזבונות מעל 10 מיליון שקל לכל אחד מהצאצאים הישירים.
  

הסטת הוצאות מתוכננות בסעיפים כמו בטחון לכיוון תקציבי הרווחה
• קיצוץ רב שנתי בתקציב הביטחון.
• בדיקה יסודית של התקציבים לסקטורים השונים באוכלוסיה במטרה לקצץ בתקציבים עודפים (מחושבים לכל אזרח).
• בדיקה יסודית של הטבות המס הסקטוריאליות במטרה לקצץ בהטבות יתר.
  

שימושים
• חידוש מאגר הדיור הציבורי, בנית דירות להשכרה ע"י הממשלה.
• העלאת שכר המינימום ל-50% מהשכר הממוצע.
• הוספת 500 תקנים לפקחים האוכפים את חוקי העבודה
• הקמת מרכזי תעסוקה בגליל ובנגב
• החלת חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים
• הקטנת מספר התלמידים בכיתה לממוצע OECD, 21.4
• תוספת של תקנים, מיטות ומכשור במערכת הבריאות, בהתאם לרמה במדינות OECD
• קביעת תקנים לשוטרים, לכבאים, לעובדים סוציאליים ולמורים בהתאם למקובל במדינות אלה.
• הקטנת הוצאות המחיה של המשפחות בארץ, בעיקר בתחומי הדיור, החינוך, והבריאות.
 

הערות
• הדרישה להורדת המע"מ בעייתית, שכן קשה לומר כמה מהורדת המע"מ תתגלגל להורדת מחיר וכמה תישאר בידי היצרנים והסוחרים, במיוחד בתנאי התחרות של ישראל.
• עדיף לקבע את המס (בלו) על הבנזין, משיקולים של העדפת תחבורה ציבורית ושיקולים אקולוגיים, ולהורידו על דלקים אחרים כולל פחם.
• עדיפה בניה מסיבית של דירות להשכרה במחירים סבירים ולטווח ארוך ע"י הממשלה, על פי ה'מתווה לפתרון בעיית הדיור', מאשר פיקוח על מחירי השכירות.
  

באדיבות "עבודה שחורה"

נכתב בתאריך
7/8/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו