עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

של מי הכסף הזה?
 

של מי הכסף הזה?

מאת אלישע שפירא, 27/7/2011

 

תמיכת המזכירות במתן מענק של חמישה מיליון ₪ מרגיזה ותמוהה, במיוחד על רקע הדיון המתמשך על תוספת 200 או 400 ₪ לפנסיה של הוותיקים, שבזכותם קמה תנובה

 

ביום ראשון 17.7.2011, החליטה מזכירות התנועה הקיבוצית (ללא מתנגדים!) כי חמישה מיליון ₪ שקיבל אריק רייכמן, מהנהלת תנובה ומזהבית כהן, לרגל פרישתו מניהול תנובה, שייכים לו באופן אישי. חמישה מיליון ₪ שהועברו מהבעלים הקודמים והחדשים של תנובה לאריק רייכמן, חושפים יותר מכל אירוע אחר את הצד האפל של השינויים בקיבוצים ובתנועה. אין בכוונתי לטעון להתנהלות פלילית או לכל מה שיכול להתפרש כהטיית המכרז או כתשלום עבור סיוע לרוכשים לשפר את תנאי העסקה. חשד כזה לא עולה על דעתי כלל.

 

נורמה קלוקלת

 

העניין הוא בנורמה הבעייתית (בלשון המעטה) שאינה חדשה בעולם העסקים הסובב, אך היא נוגדת לחלוטין את יחסי העבודה של חברי הקיבוצים ושליחי התנועה בתאגידים שבבעלותנו, לפחות כפי שהיו מקובלים עד לאחרונה. הנורמה על פיה מגיעות ל"בכירים" טובות הנאה אישיות מעבר לשכר הוגן. טובות ההנאה מגיעות על פי נורמה זו ל"בכירים", בהצלחה וגם בכישלון, ללא קשר הכרחי למצב העסקים. הן מגיעות ל"בכירים" ולא לכל הצוות המוביל. ל"בכירים" ולא לעובדים. ל"בכירים" ולא לשולחיהם. זה מגיע להם מתוקף "בכירותם" ולא בהכרח מתוקף תרומתם. לטובות ההנאה שמות שונים, "מענק הצלחה", "דמי הסתגלות", "דמי פרישה", "אי תחרות" וכו'. שמות שונים אך המהות אחת, מעבירים חלק מרכוש התאגיד לקבוצה קטנה של "בכירים". מכאן ועד לשוד הנכסים על ידי הבכירים קצרה הדרך. כולנו זוכרים את הבונוסים המופלגים שקיבלו מנהלי בנק ההשקעות "ליהמן ברדרס" בשנה בה פשט את הרגל.

 

מעבר לנורמה הקלוקלת אנחנו גם בעלי עניין בתנובה. לארגונים האזוריים ולחלק מהקיבוצים והמושבים נשארו עדיין אחזקות בשיעור של 23% ממניות תנובה, ותנובה היא המובילה והדומיננטית בשוק החלב, אחד הענפים היותר חשובים במשק החקלאי.

 

השליח עשה קופה

 

רבים שאלו בעבר, ושואלים היום ביתר שאת, האם מכירת תנובה הייתה מעשה נכון. אחרים שואלים האם המחיר היה ראוי, לאור כל מה שהתגלה לציבור לאחר המכירה. מעל לכל השאלות מרחפת השאלה האסטרטגית: האם לא הבאנו במו ידנו את ענף החלב לסיכון ואולי לסף חידלון? האם לא הימרנו על עתיד הענף כאשר העברנו את השליטה על שיווק התוצרת לקרן הון זרה? קרן שעתיד הישובים ועתיד הרפתנים אינם מעניינים אותה כלל. ואי אפשר שלא לשאול היום האם משבר הקוטג' אינו פרי הרדיפה אחר רווחים מהירים (ומוגזמים) וחוסר מידתיות של הבעלים החדשים. אלה הן השאלות היותר חשובות בפרשת תנובה, אך מטבען של שאלות מסוג זה שלא תהיה עליהן תשובה מוחלטת, וודאי לא תשובה שתהיה מוסכמת על הכל.

 

בניגוד לשאלות הקשות הללו, על האופן בו נבחרו ומונו מנהלי תנובה לדורותיהם, אין ויכוח כלל. הם הגיעו לניהול תנובה במסגרת "סידור עבודה" מוסכם בין תנועות ההתיישבות. כך הגיע גם אריק לתנובה, כאיש התנועה ומטעם התנועה. הוא לא צמח בתנובה מלמטה, הוא לא הגיע מהשוק החופשי והוא לא עמד למכרז בתחרות פתוחה. מנהלים מוכשרים, בעלי רקורד מרשים לא פחות משל אריק, לא היו מועמדים כלל ומועמדותם לא נשקלה, היות והם לא הוצעו על ידי התנועה ולא נתמכו על ידי הארגונים הכלכליים שלנו. אריק היה מנכ"ל תנובה היות והיה שליח התנועה וההתיישבות כולה, מכוח ההסכמות וההבנות הנ"ל. מהיכרותי והערכתי הרבה את אריק, למרות חילוקי הדעות שבינינו, אני מאמין ובטוח שכך אריק ראה את תפקידו וכך הוא פעל כמנכ"ל תנובה.

 

שיבוש מושגים ונורמות

 

אם כך, למה לא היה מובן לאריק ולמה לא היה מובן לחברי דירקטוריון תנובה (לפני ואחרי המכירה) שהכסף הזה שייך למי ששלחו אותו לתפקיד? לטעמי לא היה צריך לשלם כלל ונכון היה להשאיר את הכסף בתנובה, אך מששולם, מדוע נהג בו אריק כאילו הרוויח אותו בזכות עצמו?

אין לי תשובה טובה לשאלה זו מלבד המחשבה הטורדת על שיבוש המושגים והנורמות שעבר ועובר עלינו. על שינוי "הדיסק הקשיח" במעבר מ"חברה של שותפים" ל"אני לעצמי ואין בלתי". המעבר המהיר ל"תרבות השוק" ולציווי האומר "קח ככול יכולתך".

 

בלתי נתפס איך מזכירות התנועה מאשרת (בדיעבד) ותומכת בהתנהלות כזו. איך היא תומכת בהתעשרות פרועה ובלתי מוצדקת של יחיד, גם אם חלק מהכסף יועבר דרך המיסוי לקיבוצו. תמיכת המזכירות מרגיזה ותמוהה במיוחד על רקע הדיון המתמשך על תוספת 200 או 400 ₪ לפנסיה של הוותיקים. הפנסיה המגיעה לחברים שבזכותם, יותר מכל, תנובה קיימת ובזכותם אריק יכול היה לנהלה. אי אפשר להבין איך לא רעדה שם אף אחת מהידיים שהורמו כדי לאשר התנהלות כה תמוהה ובלתי ראויה.

נכתב בתאריך
27/7/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו