עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי - חדשני / תרבות דמוקרטית או תרבות של חרמות
 

שיתופי - חדשני / תרבות דמוקרטית או תרבות של חרמות

אורי הייטנר, 17/7/2011

 

החרם הולם את החברה החרדית ונפוץ בה. אבל מי שמאמץ את רעיון החרם ומנסה להחדיר אותו לחיינו, לפחות אל יכנה אותו "דמוקרטיה"

 

בגיליון האחרון של "ידיעות הקיבוץ" דווח על איום חרדי בחרם על תוצרת הקיבוצים הסמוכים לראש העין, בשל עבודה בשבת בשטחים החקלאיים של הקיבוצים. הרב הראשי של ראש העין סעדיה בסיס, הוא המאיים. אחרי שהתפעלתי מן החגיגה הדמוקרטית - הרי למדתי השבוע שהחרם הוא הדמוקרטיה בהתגלמותה, ואחרי שלבי עלץ מכך שהנה, חופש הביטוי בא לידי ביטוי, והרי אני קורא בכותרות העיתונים שחרמות הם חופש הביטוי במובנו הנעלה ביותר, נתכסיתי זיעה קרה. רגע, למה רק על הקיבוצים האלה? ואם החרם יתפשט, והוא יוחל על הקיבוצים כולם? אם, למשל, מועצת גדולי התורה של יהדות התורה ומועצת חכמי התורה של ש"ס יקראו לחרם על כל תוצרת התנועה הקיבוצית, מה יהיה אז? הרי אין ציבור בעל כוח קניה גדול יותר מהציבור החרדי, ואין ציבור ממושמע יותר ממנו, ואם יצטרפו אל החרם גם חלקים מן הציבור הדתי לאומי, הנזק שעלול להיגרם לתנועה הקיבוצית עלול להיות נורא ואיום.

 

וחשבתי, מה יאמרו אלה בתוכנו המתפעלים כל כך מרעיון החרם על מוצרי ההתנחלויות, לנוכח חרם כזה? האם גם אז הם יראו בחרם את פאר היצירה הדמוקרטית ואת מופת חופש הביטוי? או שמא אז הם יאמרו שחרם הוא כלי פרימיטיבי, אלים ואנטי דמוקרטי, המחזיר אותנו לחשכת ימי הביניים? האם אלה בתוכנו השותפים לרעיון החרם על מוצרי ההתנחלויות, יכולים לרגע, רק לרגע, להעמיד את עצמם במקום המתנחלים ולהבין מה המשמעות האמיתית של חרם כזה? ואם קשה להם להעמיד עצמם במקום המתנחלים, לפחות לעשות סימולציה של חרם על הקיבוצים? האם אותם אנשים שמעו על אמרתו של הלל הזקן - "מה ששנוא עליך, לחברך אל תעשה, זו התורה כולה על רגל אחת"?

 

***

אני מתנגד ל"חוק החרם", ואת התנגדותי הבעתי במספר מאמרים שכתבתי נגדו בימים האחרונים. אני מתנגד לו, כי עם כל סלידתי מהחרם הנואל, אני סבור שהדמוקרטיה יכולה וצריכה להכיל אותו, והדרך להלחם בחרם אינה צריכה להיות באמצעות הוצאתו אל מחוץ לחוק. אני חסיד של השיח הדמוקרטי הפתוח ושולל הכרעות כוחניות. מאותה סיבה שאני מתנגד למשפטיזציה של הציבוריות הישראלית, אני שולל גם את החקיקיזציה שלה. לא כל דבר שלילי הוא פלילי ולא כל דבר רע הוא עבירה. הדמוקרטיה יכולה וצריכה להכיל גם מעשים שליליים ומזיקים, ואין להפוך אותם לבלתי חוקיים ופליליים. לא כל מה שאינו לגיטימי מבחינה אתית, אינו לגאלי.

 

אני נגד חוק החרם, אבל יותר מכך אני נגד החרם. ובמיוחד אני סולד מהצגת החרם כביטוי לדמוקרטיה. נכון, הדמוקרטיה צריכה להגן גם על זכותם של אזרחים לנהוג באופן בלתי דמוקרטי (עד גבול מסוים). אבל הדמוקרטיה אינה רק זכויות הפרט. יש גם רוח דמוקרטיה, יש התנהלות דמוקרטית, יש תרבות דמוקרטית. התרבות הדמוקרטית היא תרבות המכילה עמדות שונות, המכבדת את היריב; זו תרבות של שיח, של הידברות, של יכולת לנהל יחסי אחווה גם בין בני פלוגתא פוליטית. התרבות הדמוקרטית היא תרבות של מחלוקת.

***

נשק החרם הוא היפוכם של כל אלה. החרם הוא כלי שהיה מקובל בקהילה היהודית בגולה, כלפי מי שלא קיבלו מרות וקראו תגר על סמכות הקהילה. באין בידי הקהילה אמצעי אכיפה - משטרה, בתי סוהר וכו', זו הייתה דרכה להתמודד עם תופעות אלו. הציונות חוללה שינוי מהותי בחברה היהודית, שאמורה הייתה להפוך את הכלי הזה לחסר משמעות ולבלתי רלוונטי. ישראל היא מדינה ריבונית, יש לה אמצעים ריבוניים להתמודד עם פורעי חוק, ואין בה עוד צורך בכלים של חברה נטולת ריבונות.

 

מהו רעיון החרם על ההתנחלויות? במקום ניהול שיג ושיח תרבותי ודמוקרטי עם יריב פוליטי, מנסים המחרימים לשבור את מטה לחמם של מאות אלפי אזרחים ישראליים, היושבים ביהודה ושומרון על פי חוק, ועל פי החלטות הממשלות הנבחרות בבחירות דמוקרטיות ב-44 השנים האחרונות, ממשלות המערך, הליכוד וקדימה. זהו מעשה קיצוני ואלים, של אנשים שקצה נפשם בדמוקרטיה, ואין להם עוד אורך הרוח והסבלנות שהדמוקרטיה דורשת, והיכולת לקבל את הכרעת הרוב גם כאשר היא מנוגדת לעמדתם, כפי שהדמוקרטיה מחייבת.

 

הדרך להיאבק בחרם אינו באמצעות חוק ההופך מעשה פסול לבלתי חוקי, אלא באמצעים דמוקרטיים של הסברה, חינוך ובעיקר - קמפיין המעודד קניה של מוצרי ההתנחלויות. הרי ברור שעל כל מחרים יהיו לפחות מאה שוברי חרם.

 

החרם הולם את החברה החרדית ונפוץ בה. אבל מי שמאמץ את רעיון החרם ומנסה להחדיר אותו לחיינו, לפחות אל יכנה אותו "דמוקרטיה".

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
17/7/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו