עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מהי פנסיה הוגנת (רשימה שניה)
 

מהי פנסיה הוגנת

מאת אלישע שפירא, 13/7/2011

 

מתחזק הרושם כי הדיון בנושא הפנסיה איננו על יכולתם של הקיבוצים לעמוד בדרישה לפנסיה הוגנת, אלא על סדר על סדר העדיפויות שלהם בהקצאת המשאבים. (רשימה שנייה)

 

ברשימה הקודמת ("נקודות ציון פנסיוניות") הארתי כמה נקודות ציון היסטוריות בפרשה המתמשכת של הקיבוצים עם הפנסיה, והזכרתי כי בסוף שנות השמונים - תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, החלו הקיבוצים לחזור ולבנות תוכניות של ביטוח או חיסכון פנסיוני. מכך שלקיבוצים שהחלו לצבור אז יש היום כעשרים שנות צבירה פנסיונית. בהנחה שהצבירה הפנסיונית בישראל מתחילה בדרך כלל סביב גיל שלושים, הרי שלאותם קיבוצים פיגור ממוצע של כ-15 שנות צבירה, עבור חבריהם שהיו מתחת לגיל 60 כאשר החלה הצבירה. הבעיה קשה יותר לגבי החברים שהיו מעל גיל 60 כאשר החלה הצבירה. עלות הצבירה עבורם הייתה יקרה מאוד ולכן נאלצו הקיבוצים להסתפק בפתרונות חלופיים עבור קבוצה זו.

 

הפיגור גדול וחמור שבעתיים בקיבוצים שדחו את תחילת הצבירה, או שלא היה בכוחם להפריש את המשאבים הנחוצים. את הפערים הללו אמורים לכסות באמצעות פנסיה תקציבית, ממקורות המשק היצרני וכלל הנכסים המניבים של הקיבוצים. הצירוף של החיסכון הפנסיוני, חלקי ככל שיהיה, יחד עם הנכסים המניבים, כולל אלה שמומשו למטרה זו, אמור להבטיח את הפנסיה לחברי הקיבוצים. ברוב גדול של הקיבוצים הצירוף הזה אכן יכול להבטיח פנסיה סבירה לחבריהם. הוויכוח המתקיים היום ברחבי התנועה הקיבוצית סובב סביב ההגדרה של "פנסיה סבירה". הוויכוח על הפנסיה הסבירה מתלהט היות ומהגדרה מה היא הפנסיה הראויה ייגזר היקף המשאבים הנחוצים בכל קיבוץ כדי להבטיחה.

***

בתקנות הסיווג נקבע כי על הקיבוצים הדיפרנציאליים להבטיח לחבריהם פנסיית מינימום, בסכום השווה ל-35% מהשכר הממוצע במשק, נכון להיום 2,780 ש"ח לחבר בחודש. סכום נמוך ומביך לדעת הכל. כאשר הצענו לפני כשנתיים (קבוצת חברים) למועצת התנועה לפנות לרשם האגודות השיתופיות כדי שיעלה את רף המינימום ל-40% מהשכר הממוצע במשק, מה שהיה מביא את פנסיית המינימום למעט יותר מ-3,000 ₪, קמו אחדים מאנשי "הקיבוץ המתחדש" (הדיפרנציאלי) וטענו שהדרישה עלולה למוטט את קיבוציהם. זאת על אף הדיווח החוזר מעל לכל במה על שגשוגם של הקיבוצים הדיפרנציאליים. בסופו של הדיון ולמרות התנגדותם של נציגי הקיבוצים הדיפרנציאליים, תמך הרוב הגדול במועצת התנועה בהצעתנו. הדרישה אכן הועברה לרשם האגודות, אך היא הועברה בקול רפה ובאופן שהקל עליו לדחותה.

 

דווקא בכנס ה"קיבוצים המתחדשים" שנערך לאחרונה, אמרו כמה ממובילי הקיבוצים דברים משמעותיים בעניין זה. ישראל עוז, ראש מטה הסדר הקיבוצים וממובילי השינויים בקיבוצים רבים, אמר מעל הבמה כי יש להעלות את הרף ל-60% מהשכר הממוצע במשק. נתן טל, מזכיר התנועה לשעבר ומי שמזוהה יותר מכל אדם אחר עם הקיבוץ הדיפרנציאלי, טוען ל-50%. אורי מרגלית מרמת הכובש קרא לקיים את הערבות ההדדית ולשמור על האופי הסוציאל דמוקרטי של הקיבוצים. כך או כך, רף המינימום שנקבע בתקנות נראה לרבים כבלתי אפשרי עבור החברים, לא מוצדק והוא פחות ממה שיכולים להרשות לעצמם רוב גדול של הקיבוצים.

***

על רקע המחלוקת ותחושת העלבון הצורב מהגדרת המינימום צמחה הדרישה ל"פנסיה הוגנת". האמירה שאין להסתפק בהגדרת המינימום ויש לקבוע סכום הוגן לפנסיה, על בסיס רמת החיים הקיימת בפועל בכל קיבוץ. זו קריאה לגבש נוסחה שתבטיח יחס כלשהו בין רמת החיים הכללית בקיבוץ, לפנסיה שיקבלו החברים. מבלי להתחייב לנוסחה מסוימת, אני מעדיף את הרעיון של "פנסיה הוגנת" על פני קביעת "רף מינימום". אך בחיים הממשיים נכון יהיה לשלב בין השניים: לקבוע מינימום שאין לרדת ממנו ולהגדיר "פנסיה הוגנת", הנגזרת מרמת החיים בפועל בכל קיבוץ. היות וברוב גדול של הקיבוצים, אם לא בכולם, חיים מעל המינימום כהגדרתו, יידרשו רוב הקיבוצים ורוב החברים ל"פנסיה הוגנת" ולא ל"פנסיית מינימום".

***

קשה להבין על מה ולמה מתנגדים נציגי הקיבוצים המתחדשים לתיקון הגדרת המחויבות לפנסיה. הקיבוצים ש"עשרות בנים שבים אליהם", אלה ש"נחלצו מהמצוקות הכלכליות וחבריהם מצאו דרכים רבות לשפר את הכנסותיהם", הקיבוצים ש"חבריהם זוכים סוף כל סוף לרווחה בכספים העומדים לרשותם", מדוע דווקא הם מתנגדים לשיפור משמעותי בפנסיה של הוותיקים? ובכלל, אם רבים מהם מאפשרים בפועל פנסיה הולמת, מדוע מתנגדים מוביליהם להמלצה ולהגדרה תנועתית כזו?

 

יותר ויותר מתחזק הרושם כי הדיון אינו על יכולתם של הקיבוצים לעמוד בדרישה לפנסיה הוגנת, הדיון הוא על סדר העדיפויות. הדיון הוא על החלוקה החברתית של המשאבים. האם כל מה שאמרו והבטיחו מובילי הקיבוץ הדיפרנציאלי, על הערבות ההדדית ועל הדאגה לוותיקים ולנזקקים הן "מילים ברוח"?

 

אני מאמין ומקווה שהקיבוצים וחבריהם יתעשתו ויקדמו את ההחלטות הנחוצות לקביעת מינימום סביר ולקביעת נוסחה נכונה ל"פנסיה ההוגנת". אני מציע להנהגות הקיבוצים המתחדשים (הדיפרנציאליים) לשנות כיוון ולהתייצב לימין המבקשים מהנהגת התנועה לאמץ ולהוביל את הדרישה לפנסיה הוגנת.

 

למאמר הראשון "נקודות ציון פנסיוניות"
למאמרים של אלישע שפירא
נכתב בתאריך
13/7/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו