עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

ההפרטה, דו'ח רווח והפסד
 

ההפרטה, דו"ח רווח והפסד

מאת עלי קדם, 14/6/2011

 

ספירת מלאי של טוב ורע במלאת חמש שנים להפרטה וכמה דברים לבאי כנס הקיבוץ המתחדש

 

לפני כמה ימים עברתי ליד המודעה הענקית המבשרת על הכנס בנושא הקיבוץ המתחדש. אמרתי לעצמי, שזו הזדמנות לערוך טבלת סיכום מעודכנת: אחרי למעלה מחמש שנים של "התחדשות" בקיבוצי, ממה אני מרוצה וממה - מאוכזב, איפה התקדמנו ואיפה לא. התברר לי - לא ממש מפתיע - שלכל מטבע יש שני צדדים. הרשימה להלן, המוגשת לשיפוטכם, משקפת את תחושותיי הפרטיות בלבד, ואינה מתיימרת לחרוץ את דין ההיסטוריה.

 

אני שמח על פרץ האנרגיות וכושר ההמצאה לטובת ההתפרנסות, שהתגלו אצל החברים בעקבות "השינוי", ממש כמו סכר שנפרץ, או פקק בקבוק שמפניה שנחלץ. אני עצוב לראות שיש רבים שמה שמעניין אותם הוא אך ורק כסף, לעיתים בצע כסף, ולא שום דבר אחר.

 

אני שמח שרוב החברים מצאו מקום עבודה ומתפרנסים בכבוד. חושש מכך שאין להם שום הגנה חוקית מפני פיטורים שרירותיים או פגיעות אחרות בתנאיהם, בהיעדר יחסי עובד מעביד בינם לבין הקיבוץ.

 

אני מאושר שלא צריך ללכת יותר לוועדות שונות כדי לבקש אישור או תקציב לצורך כזה או אחר, ובמקום זאת חופשי להחליט בעצמי איפה ואיך להשתמש בתקציבי. אני עצוב על כך שאף אחד כבר לא מתעניין בחלשים, אלה שמתקשים לגמור את החודש, אלה שסמוכים על שולחנה של רשת הביטחון. אלה נשארו עניינה של "ההנהלה".

 

אני מרוצה מכך שכיום מתקבלות החלטות על ידי אנשים מקצועיים ורבי ניסיון. חרד מכך שגורלנו נתון בידי אנשים מבחוץ, שלא מכירים בכלל את ההיסטוריה של המקום הזה, שהיום הם באים ומחר ילכו, שלא יכולה להיות להם - ולא באשמתם - מחויבות ואחריות ארוכת טווח לבית שלנו.

 

אני שמח בשמחתם של אלה מחברי שזכו, בתוקף כישוריהם, להיות מנהלים שמשתכרים יפה וחורצים גורלות. מבחיל אותי לראות את ההתחנפות אליהם, ואת החשש להעביר עליהם ביקורת, פן יבולע למבקר.

 

טוב שכבר לא מתקיים הבזבוז של חדר האוכל, על שפע המזון שנזרק ועל עובדיו המיותרים. אבל מה לעשות עם הפיל הלבן שהולך ומתפורר במרכז הקיבוץ?

 

אני לא מתגעגע בכלל להרצאות הארוכות, המייגעות ומפילות התרדמה של י. באסיפות האינסופיות . כן חסרה לי קצת נשמה דמוקרטית, ובעיקר שקיפות, בתוך סבך התקנונים והחוקים שחוקקנו לעצמנו, בעזרתם האדיבה של עורכי הדין המלומדים.

 

אני שמח שהגמלאים בקיבוצי זוכים לפנסיה הוגנת ולטיפול ראוי, אבל מתבייש בכך שהם, שהקימו את המקום הזה, מדורגים בין מעוטי ההכנסה בקיבוץ, ומודאג מאוד לגבי המקורות לפנסיה של אלה שהיום הם בני הששים.

 

אני מרוצה מזה שיהיה לי בית שאוכל להוריש לילדי, אבל לא ברור לי מאין יבוא הכסף להיוון, וכן ברור לי ששיוך דירות קנייני פירושו הסוף של מה שנשאר מהקיבוץ.

 

אני שמח שבני משק חוזרים לקיבוץ ו...זהו, פשוט שמח, אין פה שום "צד שני", מקווה שיזכרו שגם אנחנו, "זקני בני המשק", עשינו ותרמנו פה משהו, והלוואי שגם הילדים והנכדות שלי יחזרו.

 

אז... טוב או רע? זאת לא השאלה. הקיבוץ המתחדש הוא עובדה קיימת ובלתי ניתנת לערעור, והוא פה בשביל להישאר. השאלה המופנית למוביליו ולקברניטיו היא, האם הם יצליחו לעצור את הסחף שלו לכיוון יישוב קהילתי, ולייצבו כחלופת ביניים בין השיתופיים לבין קפיטליזם חזירי. יש לי עדויות כתובות שפעם האמנתי בכך. היום - הרבה פחות. על כך, אולי, יענו בכנס.

 

 

מחבר
נכתב בתאריך
14/6/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו