עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לא תמיד הרוב צודק


איור מאת יעקב גוטרמן
 

לא תמיד הרוב צודק

מאת אבישי גרוסמן, 1/6/2011

 

כשכולם נוסעים עם רכבת ההפרטה, יתכן שצודקים דווקא אלה שאינם נוסעים

 

הרכבת כבר יצאה מהתחנה ואין כל אפשרות לשנות את כיוון נסיעתה. כך קבעה הדוברת בהתייחסה לכיווני השינוי הדיפרנציאלי המתרחשים ברוב רובם של קיבוצי התנועה הקיבוצית. זאת אמירה חזקה, משכנעת. והרי איש מאתנו לא רוצה לאחר את הרכבת ולהישאר עזוב על הרציף.

 

הדברים הזכירו לי מספר רכבות שנסענו בהן במשך שנים ארוכות עד שנוכחנו שהן הובילו אותנו לתחנות שאליהן לא רצינו להגיע. הראשונה הייתה הרכבת האדומה. האמנו, הפגנו, הערצנו, הכחשנו והפכנו את המציאות המדומיינת בברית המועצות למחוז חפץ נחשק. מעטים בינינו היו אלה שהביעו ספקות ורק מעטים ביותר היו אלה שלחמו נגד "הקו הגנרלי" שדגל בהערצת העולם הקומוניסטי שברית המועצות בראשו וסטלין "שמש העמים" מנהיגו. כאשר נחשפה האמת הנוראה והתגלו ממדי הרצחנות של השיטה הקומוניסטית הנערצת, נשברה מפרקת האמונה שלנו ואת חלקיה לא ניתן לחבר עד עצם היום הזה.

 

עד שנות השישים של המאה הקודמת האמנו בעדיפותה, אולי אפילו בקדושתה של עבודת הכפיים. ידיים מיובלות, בגדי עבודה, נעליים גבוהות, אלו היו סמלי התקופה לאורם פעלנו וחינכנו את בנינו.

 

מי שהעז לערער על סדר העדיפות הזה זכה לביקורת קשה, לעיתים אפילו לנידוי חברתי. מעטים העיזו להטיל ספק בסדר העדיפות הקיים ולדגול בשוויון ערך העבודות והתפקידים כולם.

 

מי צדק? האם הרוב שהעריץ את ברית המועצות ומנהיגיה או לחילופין המיעוט שהביע ספקות ושאל שאלות?

 

מי צדק? אלה שהמשיכו לדגול בעדיפות עליונה לעבודת כפיים או אולי אלה שנתנו כבוד לכל תפקיד ועבודה הנחוצים לקיומו ותפקודו התקין של הקיבוץ?

 

הרכבות שיוצאות מהתחנה לא תמיד מגיעות ליעד הרצוי לנו, וכדי להיווכח האם הגענו למקום הנכון או טעינו, עלינו להמתין עד שהרכבת תגיע אל יעדה. ולצערנו הרב, אם אכן יתברר שטעינו בכיוון הנסיעה, ייתכן ויהיה כבר מאוחר מדי.

 

ולכן, חיוני כול כך לחשוב, לבדוק, ללמוד, לשוחח ולנסות להגיע להסכמות.

 

אחרי הכול לא תמיד הרוב צודק ולא תמיד המיעוט טועה.

 

מתוך "במקום" 27

 

למאמרים של אבישי גרוסמן
נכתב בתאריך
1/6/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו