עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות


 

מלים שוות

אברהם שרון, 19/5/2011

 

כאשר עורכים מאזן של יתרונות ההפרטה מול חסרונותיה, היושר וההגינות מחייבים להודות: אולי בכל זאת יש בצמיחה הדמוגרפית, משהו

 

אוכל כובע, בולע צפרדע

 

בקצה השכונה מתגוררים באחרונה שכנים נהדרים. הם הגיעו מהעיר, הורים חביבים ושלוש בנות מקסימות, כדי לבנות "בית בכפר". הם יודעים היטב מה פירושה של הפרטת הקיבוץ. ההפרטה מתאימה להם. הם רואים את היתרונות המופלגים של המקום, רגישים וחדים-להבחין בדברים שונים - באוויר, באווירה - שאנחנו, היותר ותיקים, כבר קצת קהים להם. הם משתתפים בפעילויות של הקהילה (באחת מהן אף מילא בעל והאב תפקיד קטן) ורואים בהן טעם ויופי. לכך ייחלו: לחוד מזה וביחד מזה.

 

וזה קורה. מתגבשת במקומותינו קהילה מעורבת. אני מכיר אחדים מהאנשים החדשים רק לפי המראה שלהם. אני לא יודע דבר אודותיהם. ניכר בהם שהם הגיעו אל מקום שאליו ייחלו. הילדים שלהם פורחים כאן. מן הסתם גם הם, הוריהם.

 

התבדיתי. זה תהליך טבעי, אנושי, שמתחולל בקהילה שאני נמנה עמה.חשבתי שהוא לא ייאמן, חשבתי שהוא לא ייתכן, אבל האמת חייבת להיאמר ומן הראוי שהיא גם תיכתב: זה ייתכן. זה אפשרי. אכן כי כן. הקהילה מתחדשת.

 

אני אמור להתחיל ללעוס עכשיו כובע - אילו היה לי. אני אמור להתחיל לעכל צפרדעים, אשר זה מכבר בלעתי אחדות מהן. אם זה המחיר שנדרש ממני (על פי מבחן היושר וההגינות), כדי להודות באופן מוחשי זה כי טעיתי , אשלם אותו ברצון. גם אם אעווה את פניי, אות לקבס ולבחילה...

 

חששתי. מודה. ראיתי שחורות. לא חשבתי שאנשים מבחוץ, אם וכאשר וככל שיגיעו, עשויים לעורר כאן חיי חברה, לאושש את הקהילה, שהלכה ורפתה, להערות לה דם חדש, להפשיר בה תאים קפואים. הנה ימים באים. זה קורה.

 

אות וסימן ואף עדות לכך היו בטקסי יום הזיכרון וערב יום העצמאות, שהם טקסים מושקעים ומוקפדים במקומותינו, הודות לתרומת גרעין קשה של חברים שעושים זאת במסירות ובהתמדה ראויים לכל הוקרה ושבח. טקסים מכובדים ומרשימים.

 

נכון שלא כל יום חג, אבל גם בימי החול האפורים מתחילה להישזר צבעוניותם היפה של אלה שזה מקרוב באו, והם כבר משולבים, איש לפי רצונו, קצבו, מזגו, העדפותיו, בחירותיו. משהו חדש ויפה קורה כאן. משהו חי ואמיתי.

 

כאשר עורכים מאזן של יתרונות ההפרטה מול חסרונותיה, מעלותיה מול מורדותיה, שחורותיה מול ורודותיה - היושר וההגינות מחייבים (חובה אשר בהקשר זה כל כולה זכות גדולה) להודות: אולי בכל זאת יש בה, בצמיחה הדמוגרפית, משהו.

 

   

למאמרים של אברהם שרון
נכתב בתאריך
19/5/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו