עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

העתיד לא מאחורינו


 

העתיד לא מאחורינו

מאת אלדד שלם, 15/5/2011

 

נוכח פני המציאות הקיימת ואל מול פני האתגרים העצומים הניצבים בפנינו אין מנוס כמעט מלהסיק שדווקא הכיוון הכללי אליו הפנה אותנו הניסיון הקיבוצי הוא הכיוון אליו צריך לפנות. בעקבות הספר "היינו העתיד"

 

חסד גדל עשתה עמנו יעל נאמן בכך שהעלתה על הכתב בספרה "היינו העתיד" את סיפורם של הילדים שגדלו בחינוך המשותף בקיבוץ. ראשית, משום שהמסמך שיצרה משחזר באופן חי ומוחשי את הוויית החיים של הילדים שגדלו בקיבוץ בשנים בהן נחשב הקיבוץ בעיני עצמו ובעיני אחרים לפאר העשייה האנושית. כיום - כשהמציאות הזו כמעט ופסה מהעולם יש לשחזור הזה ערך היסטורי ורגשי שלא יסולא בפז. אך הרבה מעבר לכך - עוצמתו של הסיפור שמספת יעל נאמן - כמו עצמת חווית החיים במציאות אותה היא מתארת - נובעת מההקשר ההדוק שהיא עושה באופן נכון ומדויק בין הסיפור החינוכי לבין המפעל הקיבוצי הגדול שעטף אותו - על סיפורי החיים של המייסדים, השליחות הלאומית והאמונה הגדולה ביצירת עתיד חדש שהיו גלומות בו. הכותרת הגאונית שנתנה המחברת לספרה משקפת באופן תמציתי להדהים את המציאות הזו.

 

ובכל זאת אם יש איזושהי מלכודת אליה נופלת המחברת ביצירתה החשובה הרי זוהי אותה מלכודת אותה יצר המפעל הקיבוצי - האמונה שהרעיון הקיבוצי מהווה, או אמור היה להוות, את התשובה המלאה והסופית לדילמות של הקיום האנושי - יצירת אדם חדש ובריאת חברה חדשה בהם נעלמים הקונפליקטים שבין הפרט לחברה ונוצרת שלמות אידיאלית - מעין קץ ההיסטוריה. האמונה הזו היא זו שנתנה למפעל הקיבוצי את עצמתו ולאורה הושקעו מיטב מאמצי חיים של מאות אלפי אנשים. בזכותה הפכה החוויה הקיבוצית לכל כך עזה כך שהיא נותרה צרובה בליבותיהם של הרבבות שנחשפו אליה - חניכי תנועות הנוער, בני הגרעינים, המתנדבים, תלמידי האולפנים ועוד-ועוד.

 

המחברת וכמעט כולנו היום, בראותנו את קשיי היומרה הזו ואת כשליה, ממשיכים את עם קו החשיבה של מייסדי הקיבוצים לפיו אם הפתרון המושלם לבעיות אינו פועל כהלכה אזי הוא כישלון טוטלי. מכאן אנו עוברים או למצב של צפייה נוסטלגית, אלגית משהו, באותו ניסיון הרואי - כמו המחברת, או מזלזלת ושוללת כמו רבים אחרים.

 

***

העניין הוא שמקור העוצמה של המעשה הקיבוצי - האמונה בבריאת חברת מופת אידיאלית ומושלמת - הופך כאן באופן פרדוקסאלי במקצת למקור של חולשה. בכדי להתגבר על החולשה, הגיעה העת שנזנח את האמונה המשיחית בכך שהקיבוץ עשוי היה (או עדיין) להוות את הפיתרון הכולל והיחיד לבעיות האנושות. הרבה יותר ריאלי ונכון הוא להבין שאין ממשות בתקווה ובהבטחה להגיע למצב של קץ ההיסטוריה, אלא לראות בניסיון הקיבוצי עוד שלב במאמץ האנושי להגיע לחברה צודקת וטובה יותר. בתהליך כזה, כל ניסיון שנעשה הוא ראוי וחשוב. לניסיון הקיבוצי יש בוודאי חשיבות יתר נוכח העובדה שמדובר אולי בניסיון השלם והכולל ביותר לבנות אלטרנטיבה לחברה הליברלית-קפיטליסטית, אך הוא עדיין חוליה אחת בשלשלת ארוכה של מעשים ומאבקים - שלשלת שככל הנראה לא תסתיים שכן להיסטוריה אין סוף. ראינו כבר מה קרה לנביאי קץ ההיסטוריה שקמו בצד הליברלי של השקפת העולם. ומכאן – העובדה שניסיון מעין זה נקלע לקשיים אינה מלמדת שהתהליך אינו חיוני או ראוי. מי שמביט סביבו לא יכול שלא לראות לאן הובילה התפיסה הליברלית-קפיטליסטית את החברה הישראלית והעולמית. אין צורך להכביר מלים אודות דמותה של החברה הזו, על הפערים החברתיים, אבדן הלכידות, השחיתות והיעדר הדרך המאפיינים אותה. על כן כל ניסיון - ובמיוחד ניסיון רחב יריעה שגם נחל לא מעט הצלחות - הוא ראוי וחשוב.

 

נוכח מציאות זו ואל מל פני האתגרים העצומים הניצבים בפנינו אין מנוס כמעט מלהסיק שדווקא הכיוון הכללי אליו הפנה אותנו הניסיון הקיבוצי הוא הכיוון אליו צריך לפנות. מי שרואה היום כיצד עומדות הקהילות הקיבוציות המתחדשות אל מול איום הקסאמים באזור עוטף עזה, או כיצד מתמודדת כל התנועה ההתיישבותית עם האתגרים החדשים בתחום השמירה על איכות הסביבה ועל נופיה של הארץ הזו, את העשייה החינוכית של הקבוצות השיתופיות העירוניות - ואלה רק דוגמאות קטנות לאתגרים העצומים הניצבים בפני החברה הישראלית כיום - לא יכול שלא להסיק שלישובים וחברות הפועלים בהשראת הרעיון הקהילתי/שיתופי יש סיכוי טוב בהרבה להתמודד עם האיומים והאתגרים שניצבים בפתח. ובמובן זה יש מקום לומר - בפרפראזה על כותרת הספר בו פתחנו - שאנחנו העתיד - או לכל הפחות שאין עתיד בלעדינו.

 

***

לאור הקשיים אליו נקלע הרעיון המקורי ונוכח התובנה שאין פתרון יחיד למצוקות האנושיות ה-אנחנו במקרה זה אינו רק הקיבוץ הקלאסי אלא כל אלה מחפשים מוצא חברתי-קהילתי לסבך בו מצויה מדינת ישראל היום - אלה שמבינים שהדרך למציאת פתרון טמון בקיומן של קהילות חברתיות שיש בהן מידה של סולידריות פנימית ממוסדת, זיקה בין אישית, תרבות יהודית-קהילתית מתחדשת ומתקיים בהן סוג של דיאלוג קהילתי שוויוני ופתוח אודות המינון הראוי של יסודות אלה בחברה בה הם חיים. יכולים להירתם אליו גם כל מאות האלפים שנחשפו לעצמתו של הרעיון הקיבוצי המקורי ושאוהבים את הארץ הזו בכל לבבם וכן כל העוסקים בעשייה חברתית-קהילתית בכל פינות הארץ.

 

לפי כך הגיעה העת להפסיק להסתכל בגעגוע עצוב אל העבר שחלף ובוודאי שאין לזלזל בו, אלא להפך - יש להרים את הראש ואת הדגל ולהתחיל להסתכל אל העתיד ולחזור ולחשוב במונחים של מי שיכול וצריך להוביל את הארץ הזו קדימה - על בסיס המורשת שנבנתה כאן לאורך כל שנות ההיסטוריה הקיבוצית וההתיישבותית. העתיד הזה כבר מתחיל להתהוות לנגד עינינו. ישנן עדויות לרוב לצורך הקיומי המתעצם לשייכות ושותפות חברתית-קהילתית - בצמיחה הדמוגרפית של הקיבוצים, בעדנה המחודשת של התאגדויות העובדים ואפילו ברשתות החברתיות באינטרנט ובתופעת קבוצות הרכישה. נדרשת ההכרה המחודשת בתוחלת שלו והמנהיגות שתדע לרתום את כל הכוחות שהוזכרו לעיל לכיוונים של עשייה חברתית ולאומית חדשה.

 

נכתב בתאריך
16/5/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו