עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
 

מלים שוות

אברהם שרון, 5/5/2011

 

צמיחה אינה דמוגרפית. צמיחה היא אנושית. הדמוגרפיה עשויה לגדול, להתרחב, אבל צמיחה היא תהליך אורגני, חי

 

עצמאות

אנחנו מלקקים באותה לשון את פצעי-התמיד, שלעולם לא יגלידו גם אם יצטלקו, של יום הזיכרון ואת גלידת יום העצמאות. שישים ושלוש שנים, שבהן יום הזיכרון נושק ליום העצמאות. אש התמיד של נרות הזיכרון והנשמה מדליקה את הרף העין (וכהרף - אין) של הזיקוקין די-נור: אלה אורם ארוך ורב, חורך בבשר הנפש, ואלה - אורם קצר, זמני וחמקני, כבה חיש-דק. רגע קצר וחולף של מראית עין יבשה וחגיגית, בין המראות הקבועים של העיניים הדומעות.

 

סמרטוט

באחד במאי היה הדגל האדום, התלוי  על צינור השקיה אפור, חפוי ודהוי. אחרי הכול, הוא חבוי במחסן במשך כל השנה, כל השנים,  ורק יום אחד בשנה הוא יוצא מהארון שבמחסן, ומועלה על נס. אני מסתכל עליו ולא יודע אם לצחוק או לבכות, מבין, לפתע, מדוע יש המכנים דגל כ"סתם חתיכת סמרטוט".

 

אף אחד לא עושה כלום

סליחה, מה אפשר לעשות? להשבית את הרכב? את מי נעניש בהשבתתו? ההאמרה התכופה במחירי הדלק, אשר האחרונה (הזמנית) מקוממת במיוחד הן בשל שיעורה הגבוה והן בעיתויה, אבל מה אמור לעשות מי שהרכב עבורו או כלי תחבורה שימושי? מה אנחנו, בעלי הרכבים, אמורים לעשות נוכח הטענה, אשר אפשר להבין את מניעיה ולהזדהות עמה (איך?) כי" מחיר הדלק עולה ועולה אף אחד לא עושה כלום"? אשמח לשמוע ולקרוא הצעות מעשיות לא רק לדרכי מחאה שונות נוכח ההעלאה המכעיסה אלא גם כדי להקשות על מי שמעלים את המחירים ולגרום להם, אולי, העלאות מתונות יותר בפרקי זמן ארוכים יותר.

 

הדשא של השכן

הדשא של השכן ירוק יותר? יפה. הוא לא רק מוריק אתכם מקנאה אלא גם מוריק את הדשא שלכם, שעליו הוא מאפיל בירקותו  אבל גם מאציל אותה  עליו. הדשא של השכן ירוק יותר? אין שום סיבה שגם הדשא שלכם לא ייראה ירוק כמוהו. במקום לקנא בו, שאלו אותו מה לעשות כדי שהדשא יהיה ירוק יותר. את צבעו של הדשא-של-השכן לא קובע רק טבעו של הטבע אלא טבעם של בני אדם.

 

קרב אחרון

אפשר להינגף שוב ושוב בקרב אחרון שהסתיים זה מכבר וחרץ את גורל הלוחמים. קרבות אחרונים צרובים במלח דמעותיהם, שיבשו זה מכבר, של המפסידים, מלח אשר ממשיך להיזרות שוב ושוב על פצעים שלעולם לא יגלידו. הם שמורים בזיכרון המר של המובסים, אשר לעולם לא יניח להם לשכוח את הקרב האחרון. הם מתועדים בארכיונים ובשירים. מזה שנים שרויה התנועה הקיבוצית, השיתופית  והמפורטת, בעיצומו של קרב אחרון שהוכרע זה מכבר. ניצני נביטתה של צמיחה ירוקה (כוח החיים המתחדשים) על  האדמה החרוכה, שעליה התחוללה המערכה, מטה ואולי מטעה לחשוב, כי גם מי שהובסו בקרב האחרון אינם אבודים: יש להם תקווה. יש להם עתיד. אור חיים ראשון שמפציע מאפלת הקרב האחרון.

 

צמיחה

צמיחה אינה דמוגרפית. צמיחה היא אנושית. הדמוגרפיה עשויה לגדול, להתרחב, אבל צמיחה היא תהליך אורגני, חי. צמיחה מנביטה פרחי חיים. היא מחוללת התחדשות. אני מבין למה מתכוונים כאשר משתמשים בביטוי צמיחה דמוגרפית, אבל יש משהו לא מדויק בו ובשימוש בו. האנשים, רק הם, בכוח חייהם, בתקוותיהם, במעשיהם, בעתידם יקבעו את הדמוגרפיה. גם כוח אדם ומשאבי אנוש הם, בעצם, בני אדם. רק בני אדם.

 

שורה תחתונה

אדם לאדם - להד"ם.

נכתב בתאריך
5/5/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו