עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

מלים שוות
 

מלים שוות

אברהם שרון, 14/4/2011

 

אף שאני חי במציאות שבה כסף הוא חזות הכול - עודני חש ומאמין (פתי שכמוני?!) שיש דברים שלא נאמדים בכסף

 

פסח

לעולם ייוותר פסח חגו של הקיבוץ השיתופי. לעולם יחזיר אותי אל ילדותי. אל שדה שיבולי הזהב, זה אשר מהווה את המענה התשבצי למונח - קמה; זה שהיינו שפופים בו, נסתרים מעין, נכונים להפתיע את "ולאורחינו היקרים" בטקס העומר. ילדי חברת הילדים, נושאי משך הזרע. תקוות הקיבוץ. עתידו. עתודתו. והשעות שבין סיום ה"עומר" לבין תחילת ליל הסדר כהלכתו, שעות שלא יודעים מה לעשות בהן, אם לאכול אם לאו, ואם כן, מה? מצה? כמה? עם ריבה או בלעדיה?

וכשבגרנו - התפילה החילונית הקיבוצית: רק שלא ישבצו אותנו בתורנות לחיסול הסדר, המכה האחת-עשרה שלא כתובה בשום הגדה...

 

החדר והאוכל

יותר מכל, מתמיהה את השואלים האם עדיין מוגשות עוד ארוחות בחדר האוכל הקיבוצי בקיבוץ שהופרט עד דק העובדה, כי הוא סגור מזה שנים. בשלב זה הם פוערים עיניים בתימהון ופה בהשתאות ושואלים "אז מה אתם עושים?". השאלה הזו מגלמת סב-טקסטים אחדים: לקיבוצניקים אין יכולת להסתגל למצבים משתנים; סגירת דלתות חדר האוכל טרקה בפני הקיבוצניקים לא רק את מקורות המזון שלהם אלא גם את היכולת ליצור לעצמם מקור חלופי; יש מי שתזונתם חסרה ולקויה; ובעיקר - אם אין יותר חדר אוכל זה כבר לא קיבוץ. אין קיבוץ. אבל על חורבותיו של אין-קיבוץ, באדמה הקשה, שדומה כי אינה מסוגלת עוד להצמיח דבר, צצים ונובטים, ירוקים, זעירים, נבטי התחלות חדשות של "משהו אחר". לאחר שנים שדלתות חדר האוכל היו נעולות, הן נפתחות. לאט, מהוססות כגישוש, אבל נפתחות. מישהו מרים את הכפפה המאובקת שהייתה מונחת שם, רמוסה, מעוכה, מאובקת, נושף עליה את אבק. יש איזו התחלה חדשה. של מה? אני לא יודע, כי אני לא בעניינים, אבל משהו קטן ודק קורה. אולי לא הכול הפיך אבל לפעמים גם לטיפה אחת בזרם הנגדי יש יופי של ים.

 

תמונה

בשדרה מוצלת,גברת וכלבלבה

על ספל ישבו, אהבו אהבה.

היא רחרחה את אפו, זעיר וכפתורי

אחר כך הוא את אפה, כאומר: עכשיו תורי.

עברה ילדה ואמרה איזה מאמי

שאלה האישה, מאמי מי?

נבוכה הילדה והשיבה - איזה יאמי.

 

ניקוי שולחן

כל העניין הזה מאוס, אבל לא אתחמק. אני לא חייב לאיש - למעט למס ההכנסה - דיווח על כספי, אבל מאחר שפה ושם צץ הנושא, גם אם באופן מכוער ובזוי, אני מבקש לגלות גילוי נאות. אשר על כן אני מודה ומתוודה: התשובה שלילית. למי ששואל או מניח כי אני מקבל כסף על המדור הזה (כאילו אילו הייתי מקבל זה היה פסול ונפסד ולא ראוי ולא חוקי ולא מוסרי ולא כלום, כלומר - לא הכול): הנה התשובה המלאה, וכל כולה בת מלה אחת (שלילית): לא. בשתי מלים: אני לא. בשלוש - אני לא מקבל. בארבע מלים - אני לא מקבל שקל. עכשיו טוב? לא. לא ביקשתי. לא דרשתי. לא ציפיתי. אף שאני חי במציאות שבה כסף הוא חזות הכול ותמצית הכול - אני עדיין חש ומאמין (פתי שכמוני?!) שיש דברים שלא נשקלים ולא נאמדים בכסף. הנה טיהרתי את השרץ והכשרתי אותו - כך אני מקווה. עכשיו טוב.

 

שורה תחתונה

דין פרוטה כדין מעט.

נכתב בתאריך
14/4/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו