עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

שיתופי-חדשני / בית, דרך ואחריות
 

שיתופי-חדשני / בית, דרך ואחריות

אורי הייטנר, 12/4/2011

 

כשהמנהיגות מעוניינת בהפרטה, הקיבוץ מופרט. כשהיא מעוניינת בשיתוף, הקיבוץ שיתופי. ומה קורה כשההנהגה מפוצלת?

 

33 שנים קיבוץ אורטל היה שיתופי לחלוטין. אמנם, לאורך השנים ביצענו שינויים רבים. היום, אין כמעט קיבוץ שיתופי שלא ביצע שינויים כאלה, אולם כאשר אנו התחלנו במהלכים הללו, לפני כמעט 25 שנים, היו שאיימו עלינו שזה... סוף הקיבוץ. אלה שאיימו עלינו, שכחו מזמן מה זה להיות קיבוץ. ואילו אנו נשארנו לאורך שנים קיבוץ שיתופי, הקיבוץ השיתופי היחיד בגולן, אחד הקיבוצים השיתופיים היחידים בצפון.

 

בשבוע שעבר נפל דבר באורטל - בהצבעה בקלפי אושר מודל משולב שיש בו קשר בין תרומה לתמורה. תמיד ראיתי בהכנסת מרכיב כלשהו של קשר בין תרומה לתמורה את קו פרשת המים שבין קיבוץ ללא קיבוץ. בהפרדה בין תרומה לתמורה ראיתי את מהות הקיבוץ - מימוש הרעיון של "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". בחברה שחבריה עמלים ותורמים לא למען עצמם אלא כדי להתחלק בפרי עמלם עם כל שותפיהם, ראיתי תמיד את המבנה החברתי האידיאלי. ואף שהייתי מודע לכך שאין זה מודל מושלם, בעיקר כיוון שיש מי שמנצלים אותו לרעה, האמנתי במודל זה, בחרתי לחיות על פיו, ונאבקתי עליו.

***

את כל הפיסקה האחרונה כתבתי בלשון עבר, אבל האמת היא שאמונתי ברעיון לא קהתה ולא התפוגגה כהוא זה עם השנים. ואף על פי כן, לא זו בלבד שהצבעתי בעד השינוי, הייתי שותף לעיצוב ההצעה. מדוע?

 

הקיבוץ הינו בית ודרך. כל עוד קיימת זהות בין הבית והדרך, כפי שהיה באורטל עד לאחרונה, החיים פשוטים. הבעיה היא כאשר הזהות הזאת נפרמת. בשנים האחרונות, אין עוד קונסנזוס באורטל, כבעבר, על הדרך השיתופית. חלק מן החברים המובילים והמרכזיים באורטל איבדו את אמונתם בדרך וחתרו להפרטת הקיבוץ והפיכתו לקיבוץ מעמדי.

 

הדינמיקה בקיבוצים, היא שכאשר המנהיגות מעוניינת בהפרטה, הקיבוץ מופרט. כאשר המנהיגות מעוניינת בקיבוץ שיתופי, הקיבוץ שיתופי. ומה קורה כאשר ההנהגה מפוצלת? מצב זה עלול להביא לפילוג, לקרע, לפיצול, למלחמת איש באחיו. כך קרה בקיבוצים רבים. גם קיבוץ אורטל עלול היה למצוא עצמו במצב כזה.

 

***

אצלנו האחריות ניצחה. אין לנו אורטל אחרת, ובמשך שנתיים עיצבנו מודל של הסכמה חברתית בין הקטבים. מי שרצה בהפרטת הקיבוץ, לא קיבל את מבוקשו. אך גם אנו, השיתופיים, נאלצנו לוותר ולסגת מן הרעיון השלם, למען שלמות הקיבוץ. אילו התעקשנו על הכרעה, סביר להניח שהרוב היה מצדד בקיבוץ השיתופי. לבטח לא היה רוב של 2/3 לדרך ההפרטה. אך הדבר עלול היה להעמיק את הקרע, לגרום לעזיבת משפחות יקרות ומרכזיות, אולי להתפוררות חברתית. האחריות חייבה אותנו למנוע זאת. שמרנו בכל מחיר על הבית, אבל לא ויתרנו על הדרך.

 

עיקרי ההסכמה הם מתן אפשרות לכל משפחה לבחור באחד משני מסלולים, ופעם בשנה (ב-1.1) ניתן לעבור ממסלול למסלול. מסלול א' - המשך קבלת התקציב הקיים (שהוא גבוה למדי). מסלול ב' - 50% משכר הנטו של החבר יהווה את תקציבו והשאר ילך לקהילה. הפער המכסימלי בין התקציב הנמוך ביותר (5000 ₪) והגבוה ביותר הוא 1:2.5 ולכן תקציב המקסימום הוא 12,500 ₪. מערכות הקהילה - החינוך (שבאורטל הינו חזק יותר מכפי שאני מכיר בכל קיבוץ אחר), הבריאות והרווחה, חדר האוכל, התרבות וכו', נשארות שיתופיות. כל הפרטה בתחומים אלה מחייבת תמיכה של 2/3 מן החברים. יש סעיפים בדבר חובת העבודה והפרנסה, שאי עמידה בהם תגרור פגיעה בתקציב. כל המבנה הזה יוכנס לתקנון האגודה, כך שרק ברוב מיוחד ניתן יהיה לשנותו. לפחות בארבע השנים הקרובות, אי אפשר יהיה לשנות את השיטה.

 

לא נכנסתי לכל הפרטים, בשל קוצר היריעה, אולם אלה עיקרי הדברים. השאלה המרכזית שהמודל הזה מעלה, היא האם מדובר בדרך ביניים קיבוצית, או בתחנת ביניים בדרך לקיבוץ המעמדי.

 

מוקדם לדעת. אני מאמין, שיצאנו לדרך חדשה, של קיבוץ שיתופי למחצה, שעם השנים נדע לעצב את דרכו, לצקת בו תכנים נוספים ולבנות את עקרונותיו. להערכתי, כפי שהתבדו מי שראו בהפרדת העסק מן הקהילה, בהפרטת הצריכה הפרטית ושאר הפעולות שביצענו בסוף שנות השמונים וראשית שנות ה-90 את סוף הקיבוץ השיתופי, כך יתבדו מי שרואים בשינוי החדש את תחילת הדרך להפרטתה של אורטל. בדבר אחד אני כמעט בטוח - אלמלא יצרנו הסכמה, אילו נכנסנו למלחמת הכל בכל, טעם חיינו המשותפים היה אובד, ומשם - הדרך להפרטה מלאה הייתה סלולה. כך, שלמעשה, דווקא השינוי הוא הסיכוי לשמירה על רמה גבוהה של שיתופיות, של שוויון ושל ערבות הדדית באורטל.

 

***

איני ממליץ על מודל אורטל החדש לקיבוצים השיתופיים. אני מייחל לכך שכל קיבוץ שיתופי יישאר כזה. אולם אני ממליץ לכל קיבוץ שיקלע לסיטואציה כשלנו, שיבחר בדרך ההסכמה החברתית, ויבכר אותה על "יקוב הדין את ההר", כי ההר הוא החיים שלנו.

 

לא קיבלתי את תוצאות ההצבעה בקלפי בצהלות שמחה. להיפך, היה זה יום עצוב וקשה בעבורי, יום של שבר בחלום חיי. העובדה שתמכתי בהצעה והייתי שותף לעיצובה, לא עושה את הכאב קל יותר, להיפך. משחר נעוריי בחרתי בדרך החיים הקיבוצית מתוך אמונה יוקדת בערכים הנשגבים של הקיבוץ. חלומי היה להגשים דרך זו במלואה עד 120. החלום הזה נגוז בשבוע שעבר.

 

לא קיבלתי את תוצאות הקלפי בצהלות שמחה, אך קיבלתי אותן באנחת רווחה. הבנתי, שבסיטואציה האנושית והחברתית של אורטל היום, אין מנוס מההחלטה הזו, שכן האלטרנטיבה היא העמקת המשבר, קרע חברתי והידרדרות מהירה להפרטה מלאה. תמיכתי בפשרה, הייתה מתוך אחריות. הצבעת חברי אורטל בעד המודל, היא גילוי של אחריות. אין לנו אורטל אחרת.

 

למאמרים של אורי הייטנר
נכתב בתאריך
12/4/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו