עדכונים מהמטה השיתופי לחץ כאן!

לגבות או לא להיות
 

לגבות או לא להיות

מאת: ק. טוכולסקי, 10/4/2011

 

העמקת נטל המס על בעלי היכולת לאחר 30 שנה של הורדות מסים דווקא למי שיש לו, תבלום את התהליך ההרסני של התרחבות הפערים וקריסת המעמד הבינוני

 

בשבת לפנות בוקר, הכותרת של ה"דר שפיגל" דיווחה על הסכמות בין הרפובליקנים והדמוקרטים בארצות הברית לגבי התקציב, שימנעו את השבתת המדינה. יהיו ההסכמות אשר יהיו, הוויתור של אובמה לבעלי ההון בכך שלא ביטל הטבות מס למאיון העליון יותירו את ארצות הברית עם חוב ענק. על רקע זה החלה לפעול בארה"ב תנועה חדשה - "פעולה אמריקנית, הרוב האמיתי" שמה - המפיצה מידע אודות הטבות המס של טייקונים ותאגידים שמראה כיצד ניתן לחסל את החוב הלאומי באמצעות ביטול הטבות ומקלטי מס.

 

בבריטניה ההמונים ברחובות זועמים על כך שממשלת ימין מרכז מנסה לשקם את שוק ההון על חשבון הציבור הרחב ובעיקר בלי ששוק ההון ישלם. תעמולת החתונה המלכותית של הצהובונים לא מסתירה את הזעם ולא מונעת פעילות עממית כנגד הקיצוצים הרחבים בתקציב שהממשלה השמרנית-ליבראלית גוזרת על הציבור הרחב. גם בבריטניה נפל האסימון, וראו איזה פלא, הציבור הרחב מעדיף בתי חולים ומועדוניות לקשישים ע"פ הטבות כלכליות לסיטי ומקלטי מס לאדירי הון.

 

תנועת "אל-קיצוץ" (לא מצאתי תרגום טוב יותר ל-UNCUT-UK)  צוברת פופולאריות רבה ברחוב והלייבור מתאוששים במהירות וכבר זכו בבחירות משנה במחוזות שונים (בבריטניה לא מכניסים את הבא בתור, אלא בוחרים במהירות מחליף). בהסברה של אנשי ה"אל קיצוץ" והלייבור בולטת הטענה שהקיצוץ התקציבי בין 91 מיליארדי הליש"ט של הממשלה יכול להימנע באמצעות ביטול הטבות ומקלטי מס לטייקונים ותאגידים. וכך, למרות הספינים המתוחכמים של לוביסטים ויחצנים, למרות המיסוך שמנסה העיתונות הצהובה של בעלי ההון בראשות רופרט מרדוק לזרות בציבור, ההבנה מחלחלת: לא חייבים לקצץ בשירותים לציבור ובאיכות החיים הבסיסית בכדי להציל את הכלכלה. צריך לבחור מי ישלם את מחיר המשבר: יוצריו, מי שמתעשרים מן השיטה הכלכלית הקיימת, או הציבור הרחב.

 

הציבור מתחיל להבין שהשאלה האמיתית היא מי ישלם, העשירים או אלה שמתחתיהם. מי ישא על גבו את מחיר המשבר - מי שיש לו או מי שאין לו. האם המדינה תחסוך על חשבון הציבור, או שהמדינה תממן את צרכי הציבור מכיסם של בעלי היכולת שצוברים את ממונם על חשבון כלל האוכלוסייה, ועל גב עבודתם של מי שנתבעים כעת לשאת לבדם במחיר.

***

מדינת הרווחה המודרנית על שלל גרסאותיה ניצבת בצומת פשוטה - לגבות או לא להיות. לחזור להרחבה של המיסוי על בעלי היכולת, לבטל את הטבות המס ומקלטי המס, למכסם את הגבייה על מחצבים ושאר נכסים שלא ניתן להבריח ממנה, להעמיק את הגבייה ולפעול, ביחד עם מדינות אחרות, כנגד מקלטי מס ולמען אמנות מס בינלאומיות, שיהפכו את המנוסה של הון ללא כדאית ואף לא אפשרית, או להמשיך בתהליך של התפוררות והרחבת פערים. באמצעות העמקת נטל המס על בעלי היכולת לאחר 30 שנה של הורדות מסים דווקא ממי שיש לו, ניתן יהיה לעצור את התהליך ההרסני של התרחבות הפערים והתרוששות המעמד הבינוני. במקום לפרנס בנקים ותאגידים אפשר יהיה לחסל את החובות של המדינות, להרחיב את השירות שהן נותנות לאזרחים, להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה, ולצמצם פערים.

 

כדאי לנו ללמוד מהגרמנים הזועמים על התרחבות הפערים במדינה למרות שממשלתה של מרקל מדברת על כלכלה מוצלחת. מה שהציבור שם רואה זה שהעיריות פושטות רגל בזמן שיש דיווחים על כלכלה, לכאורה, משגשגת.

 

זה הזמן בישראל להעלות מסים לטייקונים ותאגידים, על מחצבים ועל הון כדי לצמצם את החוב ולהרחיב את מגוון ואיכות השירותים של מדינת הרווחה; כדי להבטיח למדינה חוסן כלכלי שיאפשר צמצום פערים. גם כאן, כמו בעולם כולו, הברירה היא פשוטה, לגבות את מה שצריך וצודק מהעשירים או להמשיך לרושש את כל הלא עשירים: השאלה היא - לגבות או לא להיות.

 

מתוך "עבודה שחורה"

 

נכתב בתאריך
11/4/2011



הרשמה לניוזלטר שלנו